נאות יעקב חלק ב ו

הנאה ה"נ בש"ק כתבו על איסורי הנאה כשר וגט וש"ק חד דינא אית להו

אמנם ראיתי בירושלמי בפ"ק דקדושין וז"ל כתבו ע"ד שהוא אסור בהנאה תני ר"ח מעשה בא לפני ר' ואמר הרי זו מגורשת ור' אלעזר אמר אינה מגורשת אמר ר' זעירא הוו רבנן פליגין מאן דאמר אינה מגורשת אינה מקודשת ומ"ד מגורשת מקודשת חברייא אמרין לחומרין ר"י בעא מהו לחומרין מגורשת אינה מקודשת לחומרין אילו אינה מגורשת מקודשת לחומרין מהו נידון רבנן דקסרין בשם ר"א מ"ד מגורשת מקודשת איסורי הנאה מדבריהם מ"ד אינה מגורשת אינה מקודשת איסורי הנאה מדברי תורה הא באסורי הנאה מדבריהם מקודשת אין תימר כן לית הדא פליגא על ר"מ דר"מ אומר המקדש בחמץ משש שעות ולמעלה לא עשה כלום וכו' תמן בגופו קדש ברם הכא בהנייא שלו קדש וכו' יע"ש ופי' הירושלמי לע"ד הוי הכי כתבו ע"ד של איסורי הנייה כלומר כתב הגט באיסורי הנאה ובאה"נ מדברי תורה מיירי ואהא אפליגו תרי תנאי אליבא דר' דר"ח ס"ל מגורשת מטעמא דונתן דקרא אנתינת הגט קאי ולא בעינן שיהא בגט דין ממון כלל ור"א סבר אינה מגורשת וטעמיה מכיון דכתיב ונתן משמע דוקא בדבר הצריך נתינה וזכיה לאפוקי איסורי הנאה דלית בהו דין ממון והפקר הם לכל ולא שייך בהו זכיה ונתינה אמר"ז הוו רבנין פליגין כלומר האי דינא דאיסורי הנאה לענין שטר קדושין אפליגו בה רבנן ושני מחלוקת בדבר דאיכא מ"ד דכמחלוקת לגרושין כך מחלוקת לקדושין דמ"ד מגורשת הכי נמי ס"ל דמקודשת ומ"ד אינה מגורשת ה"נ ס"ל דאינה מקודשת וחברייא אמרין לחומרין סתם ור"י בעא מהו לחומרין דקאמרי רבנן אם נאמר במגורשת אינה מקודשת לחומרין או אילו נאמר דאינה מגורשת מקודשת לחומרין כלומר אם נאמר דכוונתם לומר דמ"ד דמגורשת גבי קדושין סובר דאינה מקודשת והיינו לחומרין דלגבי קדושין לכ"ע מחמירים טפי לומר דש"ק פסול באיסורי הנאה או נימא דכונתם לומר דמ"ד גבי גט אינה מגורשת אזיל ומודה דמקודשת והיינו לחומרין דמחמרינן לענין קדושין לכ"ע דליהוו קדושין להצריכה גט ואהא קאמר מהו נידון כלומר מה נידון ללשון זה דלחומרין דקאמרי חברייא רבנין דקסרין אמרי' כלומר רבנין דקסרין אמרין לחומרין דקאמרי זהו פירושו דמ"ד מגורשת סובר נמי דמקודשת והיינו דוקא באיסורי הנאה מדבריהם דכיון דמן התורה הוי ממון מקודשת אבל באסורי הנאה מדברי תורה אע"ג דלגבי גט מגורשת בשטר קדושין אינה מקודשת דבקדושין אזלינן לחומרא ופסלינן לאיסורי הנאה מד"ת לכ"ע כיון דלית בהו דין ממון ולא תמצא לומר דגרושין וקדושין שווים לענין זה אלא באיסורי הנאה מדבריהם ולמ"ד אינה מגורשת תמצא לומר דס"ל נמי דאינה מקודשת באיסורי הנאה מד"ת אבל באיסורי הנאה מדבריהם אזיל ומודה דמגורשת ומקדושת ובכן היינו לחומרין דקאמרי חברייא דלענין איסורי הנאה מד"ת דאפליגו בה גבי גט לענין קדושין כ"ע מודו דאזלינן לחומרא לפסול איסורי הנאה מד"ת

נמצא פסקן של דברים כפי מסקנת הירושלמי דלמ"ד גבי גט מגורשת דקי"ל כוותיה היינו באיסורי הנאה מד"ת ואזיל ומודה בשטר קדושין דבאיסורי הנאה מד"ת אינה מקודשת אבל באיסורי הנאה מדרבנן מקודשת ודאי דנקיטי כוותיה כתלמוד ירושלמי בזה כיון דבתלמודא דידן לא הוזכר גבי קדושין מה דינו ואע"ג דלגבי גט אתמר בהדיא דכשר וסתמא קאמרי לה ואפי' באיסורי הנאה מד"ת במשמע עכ"ז לא ילפינן שטר קדושין מגט לדין זה כיון דבירושלמי קאמר בהדיא דמשונה גט משטר קדושין לדין זה והכי נקטינן דש"ק שכתבו באיסורי הנאה מדברי תורה אינה מקודשת ובאיסורי הנאה מדרבנן מקודשת

והנה ראיתי להרשב"א בתשובת ח"א סי' תכ"ג ששאלוהו על אשה שנדרה הנאה מפ' וקדשה בשטר אם מקודשת אם לאו וכתב בתשובתו הרמתה תחילה כל דבר צריכין אנו לדעת אם נכתב שטר קדושין באיסורי הנאה אם מקודשת אם לאו וכו' ובירושלמי נחלקו על ההיא דכתבו באיסורי הנאה דגרסי' התם כתבו ע"ד שהוא אסור בהנאה כלומר כתב הגט תני כן וכו' הויין בה רבנן מאן דאמר מגורשת מקודשת וכו' פליגי רבנין דקסרין בשם ריב"א מ"ד מגורשת מקודשת איסורי הנאה מדבריהם וכו' ואע"ג דסתמא אמרוה בתלמודא לההיא דשלחו מתם וקבועה כהלכתא ולא חלפן בין איסור דדבריהם לשל תורה מ"מ כיון דפרישו עלה בירושלמי בהדיא דלא אתמרא אלא באיסורי הנאה דרבנן נקטי' כוותיה אע"ג דבגמרא איתמרא סתמא ומ"מ אפילו ת"ל דגמרין פליגי אגמרא דבני מערבא וקסבר בגמרא ל"ש באיסורי הנאה דרבנן ול"ש באיסורי הנאה מד"ת מגורשת אפילו הכי בש"ק לא אשכחן בגמרא הכי ואם לאו הא דהירושלמי דחלקו בין שטר לההיא דר"מ הוה מצי למימר דבקדושין אפילו באיסורי הנאה מדרבנן אינה מקודשת משום דבעינן מידי דאית ליה הנאה מיניה וכסלקא דעתיה מעיקרא בירושלמי דל"ש בין מקדש בגופו למקדש בשטר וה והלכך סגיא לן דניקוט בידן מאי דאייתו ופרישו בירושלמי דדוקא כתבו באיסורי דרבנן וכיון שנכתב באיסור דרבנן איסור נדר חל עליה וכו' ואינה מתקדשת ע"כ. נמצינו למדין מדבריו דאזיל בשיטה זו דנקטי' כהירושלמי לומר דאיסורי הנאה מד"ת אינה מקודשת

אמנם בעיקר דבריו יש לעמוד בהן דהנראה מדבריו הוא דס"ל דמסקנת הירושלמי לומר דבין בגירושין ובין בקדושין ל"מ באיסורי הנאה מד"ת וכפי מה ששיערנו לעיל בפי' דברי הירושלמי סלקא בידן איפכא דבגרושין אפי' באה"נ מד"ת כשר ולא אמרו אלא לענין קדושין דחברייא אמרי' לחומרין אפילו דבקדושין אזלינן לחומרא ופסלי' א"ה מד"ת אבל בגירושין עיקר פלוגתייהו דר' חייא ור' אלעזר הוא באיסורי הנאה דד"ת

הן אמת דמהאופן שהביא הרב ז"ל לשון הירושלמי נראה דלא גריס הא דחברייא אמרי' לחומרין ובעיא דר"י וכפי זה נראה שהוא ז"ל מפרש הא דרבנן דקסרין הכי מ"ד מגורשת מקודשת כלומר דאמרנו נמי דס"ל דמקודשת וגירושין וקידושין הכל א' ושוים בדינם דכשר באיסורי הנאה היינו באיסורי הנאה דרבנן דמעיקרא ל"ק ר"ח דמגורשת אלא בדרבנן אבל מן אתורה אפילו גט אינה