נאות יעקב חלק ב נז

הנשיא דס"ל הכי היינו משום דלא טעי דהא ידעי דהמקדש במלוה א"מ אבל הכא דלא ידע וכו' עכ"ל: ודבריו תמוהים במ"ש דה"ט דמ"ד דמלוה ופרוטה דעתו אפרוטה דלא טעי ויודע דהמקדש במלוה א"מ שהרי בפ' האיש מקדש ודף מ"ו ע"א) עלה דמתני' דהאומר התקדשי לי בתמרה זאת וכו' מתבאר דרבי אמי סבר דמלוה ופרוטה דעתה אפרוטה. ולפי סברת הרב אלמא סברת רבי אמי דאדם יודע דמקדש במלוה אינה מקודשת ולא טעי בהכי ובפ' המדיר (דף ע"ד) אמרי' אמר עולא המקדש במלוה ובעל ע"ת ובעל בפחות מש"פ ובעל ד"ה צריכה הימנו גט אמ"ר אמי המקדש בפחות מש"פ ובעל צריכה הימנו גט בהא הוא דלא טעי אבל בהנך טעי אלמא ס"ל לר"א דהמקדש במלוה טעי אינש ולא ידע ולדברי הרב נמצא דרבי אמי נסתר מחמתו וצ"ע

ועוד דמדברי הרשב"א ז"ל בתשוב' ח"א (סי' אלף ורל"ג) נראה פשוט דטעמא דמ"ד דדעתה אפרוטה היינו משום דדעתה אפרוטה שבא לידה מחדש והיא בעין ולא במלוה שכבר אכלה ואינה בעין ולא חשיבה ועפי"ז דן הרשב"א ז"ל שם דהמקדש במחובר לקרקע ובתלוש א"מ דדעתה אתלוש והמחובר כיון דב' בעין וצ"ע. וראיתי להר"ב בני יעקב (דף ק"מ ע"א) שעלה בדעתו להק' למהר"י ווייל ז"ל ממאי דאמרי' בירושלמי בפ' המגרש עלה דמתני' דב' ששלחו ב' גיטין ונתערבו וכו' הדא דתימא גט א' פסול בב' נשים ודכוותה ב' גיטין פסול בב' נשים א"ל בעו א"ל הא תנינן ב' ששלחו ב' גיטין וכו' תמן זה כרות לשמה וזה כרות לשמה תערובות הוא שגרמה ברם הכא לא זו כרות לשמה ולא זו כרות לשמה כיון שנתנו לה יעשה כמי שהיה כרות לשמה משעה ראשונה ע"כ וכתב הרב ז"ל שם דבירושלמי נדפס בטעות וצ"ל ודכוותה ב' גיטין פסול באשה א' והכוונה שה"ק דכי היכי דגט א' פסול בב' נשים מטעם לה ולא לחברתה ה"נ ב' גיטין מחמת ס' לאשה א' ל"מ ופרי' ממתני' דהנותן ב' לזו וב' לזו ומשני התם היה כתוב תחלה לשם אשה זאת ותערובת היא שגרמה ברם הכא ליכא כריתות מתחלה דלא ידעי איזה מהם עיקר ומשני דכיון דנמסר אח"כ לידה הרי הוא כאלו נכתב לשמה מתחלה שהרי באו ב' לידה עכ"ד ועפ"י פי' זה עלה בדעתו להשיג למהר"י ווייל זלה"ה מהך ירושלמי יע"ש. ודבריו תמוהים טובא דלע"ד נראה דאין כוונת הירושלמי כן דאיך אפשר לומר דטעות הוא וצ"ל ב' גיטין לאמה א' דא"כ מאי האי דקאמר הדא אמרה גט א' לב' נסים פסול ידכוותה וכו' דמאי דכוותה הא לא נגע ולא פגע דין זה עם זה כלל דהא מטעם לה ולא לחברתה והא מטעמא דלא נכתב לש"כ

ועוד יש תימא במאי דכתב דכוונת תלמודא דמסקינן דב' גיטין מהני לאשה א' מכיון שהרי באו ב' לידה דמאי אהני מה שנותן לה הב' גיטין מכיון דסו"ס אינו מתברר בנתינתו איזה לגירושין וע"כ נראה פשוט דאין כוונת הירושלמי כמו שהבין הרב ז"ל ולא צריך להגיהו כלל כי העיקר כמו שהוא לפנינו ב' גיטין לב' נשים ולא נגע כלל בדין ב' גיטין לאשה אחת דהך ירושלמי הובא בריש פ' כל הגט עלה דמתני' דב' נשים ששמותיהם שוות אמר ללבלר כתוב לאיזו שארצה אגרש וכו' כי שם ביתו והובא בכאן בפ"ה אגב דפריך תלמודא ממתני' דב' ששלחו ב' גיטין והכוונה דקא מיבעיא ליה לתלמודא דממתני' דפרק כל הגט הדא דתימא דגט א' לב' נשים דהיינו כתוב לאיזו שארצה אגרש לא מהני. ודכוותה בב' גיטין לב' נשים כלומר אם נאמר נמי דכוותה דל"מ באומר כתוב ב' גיטין ובאותו גט שארצה אגרש לגדולה ולקטנה מכיון דמתחלה לא הוברר איזה גט יהיה לגדולה ואיזה גט לקטנה או"ל דמי למתני' וכ"כ הר"ב שדה יהושע ז"ל בפי' בפרק כל הגט יע"ש

והן עתה אבא נבא לענין שטר קדושין אשר לפנינו מה דינו ומה משפטו בדין זה אם כתבו בב' קלפים או אם קדשה בב' שטרות שלמים לדעת הרמב"ם והתוס' ז"ל דפסלי בהכי דחפשתי בדברי הפוסקים ז"ל ולא מצאתי גילוי לזה כלל ומסוגיין דפ"ק דגיטין דבג' דברים שוו גיטין לשחרורי עבדים וכו' ופריך תלמודא ותו ליכא והא איכא לשמה ומחובר ומשני כי קתני מלתא דליתא בקדושין מלתא דאיתא בקדושין לא קתני אין להביא ראיה דאיתיה הך פסולא דספר א' אמ"ר ולא ב' ספרים בש"ק מדלא קתני בברייתא דשוו נמי להך פיסול דב' ספרים דאפשר דהתם לא קתני ברייתא אלא במאי דאיכא מפורש במתני' במחובר ולשמה וכיוצא משום דמתני' ידועה לתנאים אבל במאי דלא תני במתני' בפירוש אלא הוא ברייתא או דברי שום חד אמורא לא קתני והך דינא דב' ספרים דברי אמורא הם ולא קתני וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה (סי' תר"ג) יע"ש. ועוד דאעיקרא דמלתא מאן לימא לן דבשחרורי עבדים דינא הכי לפסול ב' דלתני ברייתא דשוו גיטין וש"פ שאין כותבין ב' ספרים

איברא דמדברי הר"ן בפ' השולח יש לדקדק דס"ל דאיתיה להך פסולא בש"ע שכתב עלה דאמרינן בגמ' שם (דף מ"ב ע"א) עלה דפריך תלמודא תני חדא הכותב נכסיו לב' עבדיו קנו ומשחררין זה את זה ותניא אידך אף עצמן ל"ק ומשני הא דאמר כולו הא דאמר חצי חצי וכו' ע"כ וז"ל והיינו טעמא דחצי חצי דל"ק לפי שאין העבד משתחרר אלא מחמת השטר שנמסר בידו שלא יהיה בו שיור כלל ואע"ג דשטר חבירו מוכיח דליכא שיורא גבי נותן הרי הוא משתחרר בשטר חבירו שלא זכה בו וכי אמרי' דשחרר חציו ונתן חציו לאחר במתנה קנה היינו שנתן המתנה תחלה א"נ שכותב בשחרור שנתן חציו לאחר במתנה ומזכה השטר לאחר בשבילן ב' וכו' עכ"ל ואם איתא דס"ל דבשחרורי עבדים ליתא להך דינא דב' ספרים אמ"ר א"כ אמאי לא מוקי ההיא דשחרר חציו ונתן חציו כי היכי דלא לפירושו דמיירי בבא לשחרר וליתן בב"א ואפילו בב' שטרות וכגון שמזכה ע"י האחר ב' השטרות לב' דהיינו שהעבד יזכה נמי בגוף שטר מתנת חציו בשותפות מקבל מתנה ובכן לא חשיב משתחרר בשטר שלא זכה בו והא ודאי לא איכפת לן שיזכה העבד בכל גוף השטר כדי שישתחרר שהרי בשטר א' שכולל המתנה והשחרור קא מכשיר הר"ן אעפ"י שאינו זוכה העבד בכל גוף השטר וכן מוכח מסוגיין שם בכותב כל נכסיו לפלוני ופ' עבדי