נאות יעקב חלק ב נו

חשיב לה עיקר ועוד מטעם אחר לא מהני אפילו אם נאמר דלא קפדינן אשעת כתיבה שהרי קי"ל וכתב ונתן יצא מי שמחוסר כתיבה קציצה נתינה והכא נמי הרי מתוסר בין כתיבה לנתינה ע"כ נלע"ד דט"ס הוא וצריך לומר בדברי התוס' שכתבו על ב' דפין שתפרן יחד כלומר שתפרן קודם כתיבה

נמצינו למדין מהרשום בכתב דאין התפירה חבור לענין זה דגט דכל שאין חיבורו מתחלת ברייתו בכך ל"מ אבל אם כ' בב' דפין בקלף א' שתחלת ברייתו בכך לכ"ע ס' אחד מקרי אפי' לדעת רש"י. והנה התוס' בסוגיין דסוטה בד"ה הנז' כתבו וז"ל ולאו דוקא כשכתב חצי מגילת סוטה על דף זה וחצי על דף אחרת דה"ה אם כתב לה ב' מגילות וכו' וכן גבי גט אם נתן לה ב' גיטין אע"ג דכל חד וחד שלם הוא וס"א בפני עצמו פסולין ולא מגרשה בתרווייהו משום ב' וג' ספרים כדאמרי' בפ' שור שנגח כופר א' וכו' ובפ' לולב הגזול פרי א' אמ"ר ולא ב' וג' פירות עכ"ל. וי"ל דמה ראיה מייתו התוס' לדינא מההיא דכופר א' שאני התם דדרשינן למעוטי ב' כופרים שלמים משום דליכא למעוטי מלתא אחריתי מלשון יחוד דנקט קרא אמנם הכא בסוטה ובגט דממעטינן ממשמעותיה דקרא שלא יכתבנו בב' קלפים מאן לימא לן דממעטינן ב' ספרים שלמים וכן נמי מה שהביאו ראיה מההיא דפרי א' אמ"ר ול"ב קשה דמאן לימא לן דהתם ממעטי' ב' אתרוגים שלמים הא אפשר לומר דלא ממעטינן אלא לענין דאם באת להצריך ב' וג' כי היכי דמתנכר לקיחה פרי א' אמ"ר ולא ב' וג' דהכי איתא התם בפרק לולב הגזול פרי עץ הדר זה אתרוג ופריך ואימא פלפלין ומשני משום דלא אפשר היכי נעביד ננקוט חדא לא מנכרא לקיחתה ננקוט ב' וג' פרי א' אמ"ר ולא ב' וג' פירות וכ"כ הרא"ש ז"ל שם בפ' לולב הגזול גבי מתני' ר"י אומר ג' הדסים וב' ערבות וכו' וז"ל ויראה שכן באתרוג ולולב אין בהם משום בל תוסיף אם לקח ב' מהם והא דאמרי' פרי א' אמ"ר ולא ב' היינו לענין חובת לקיחה כלומר אם באת להצריך ב' או ג' כי היכי דמתנכר לקיחה פרי א' אמ"ר ול"ב נמצא מדברי הרא"ש דמכשירי' ב' אתרוגים דליכא משום בל תוסיף ולא ממעטינן להו מקרא דפרי לשון יחיד וכן נראה מדברי הראב"ד ז"ל בפ"ז מה' לולב דין ז' שסובר דאפילו באתרוג ולולב ליכא בל תוסיף ולא ממעטי' ב' פירות שלימות מקרא וכן פסק הטור ז"ל בא"ח (סימן תרנ"א) ולדעתם נלע"ד דה"ה לגבי גט לא ממעטינן מקרא דס"ל אלא שלא יכתוב ב' קלפים אבל אם נתן ב' שלמים כשרים ומגורשת ואפילו לכתחלה מותר ליתן לה ב' דהא לדידהו במין א' ליכא בל תוסיף

איברא דהרמב"ם ז"ל פ"ז מה' לולב כתב וז"ל כמה נוטל מהם לולב א' ואתרוג א' וכו' ואם רצה להוסיף על ההדס וכו' מוסיף אבל שאר המינין אין מוסיפין על מנינם ואם הוסיף או גרע פסול ע"כ, נמצא דדעת הרמב"ם ז"ל לומר דאפי' במין א' איכא בל תוסיף ואם הוסיף פסול כנראה מדברי ה"ה ז"ל שם ונראה דה"ה לדעתו לענין גט דאם הוסיף ונתן ב' פסולין מטעם דעבר על בל תוסיף דמשמעותיה דקרא הוא דבאחד סגי אבל לא פסיל מטעם דמעטיה קרא במעוטא דכתב בב' קלפים דלא אתא קרא אלא למעט דלא יכתוב בב' קלפים

ואין ליישב בדברי התוס' ז"ל הנז' דטעמא דפסלי ב' גיטין הוא מטעם בל תוסיף וכדעת הרמב"ם בב' אתרוגים דאיכא בל תוסיף אפי' במין א' דהא ליתא דבהדיא כתבו דלא מגרשה בב' גיטין משום דס' אחד אמ"ר ולא ב' וג' ספרים וכההיא דכופר א' דמטעם מיעוטא דקרא אתו עלה ולא משום בל תוסיף

ברם לענין דינא יצא לנו דעת הרמב"ם והתוס' ז"ל אם נתן ב' גיטין א"מ לדעת הרמב"ם מטעם דעבר על בל תוסיף וכל המוסיף גורע ולדעת התוס' מטעם דמעטיה קרא ונפקא מינה מבין ב' הטעמים דלדעת התוס' אם כתב ב' גיטין לשמה לגרשה בב' ואח"כ חזר בו וגרשה בא' א"מ שהרי אשעה כתיבה קפיד רחמנא וכתב לה ס' א' ולא שיכתוב לה ב' וכמו שכתבנו לעיל לענין כתיבה בב' קלפים דלכ"ע אשעת כתיבה קפיד רחמנא ולדעת הרמב"ם ז"ל בכה"ג מהני דהא ודאי לא קעבר בבל תוסיף אם לא שעשה מעשה לבסוף ונתן ב' דגלי דעתיה דרוצה להוסיף אמימר דרחמנא וכל שלבסוף לא עשה מעשה לא עבר משום דחשב בשעת כתיבתו לגרש בב' ופשוט הוא ולדעת הרא"ש ודעמיה ז"ל נראה דאפי' כתב ב' גיטין ונתנן ב' שתתגרש בב' ש"ד

ודע דנראה פשוט דאפי' לדעת התוס' והרמב"ם ז"ל דפסלי ב' גיטין היינו דוקא כששניהם כשרים מצד עצמן אבל אם הא' פסול מצד עצמו בא' מפסולי הגט ש"ד דלא חשיב בל תוסיף לדעת הרמב"ם אלא כשמוסיף גט אחר הראוי לגרש בו בפני עצמו וכמו שכתב ה"ה ז"ל שם בה' לולב ליישב מה שהשיג הראב"ד על ס' הרמב"ם ז"ל דבמין א' איכא משום בל תוסיף מההיא דאוגדין את הלולב במינו וז"ל ומ"ש מההיא דסיב ועיקרא דדקלא אינה כלום דהא ודאי הנוטלן בלבד לא יצא וכיון שכן האיך יעבור עליהם משום ב' לולבים ע"כ ולדעת התוס' נמי דפסלי מטעם קרא א' ול"ב היינו דוקא כשיהיו ב' כשרים דהא דכוותיה דס' כשר ממעט א' כשר ולא ב' כשרים. והנה מרן בס' הקצר א"ה (סי' קכ"ט) כתב דכשנותנין ב' גיטין מחמת ס' לא יתנו בבת א' כי אם בזה אחר זה וכתב הר"ב ב"ש ז"ל שם דאחד מהטעמים הוא מ"ש התוס' בסוטה דאם נתן ב' גיטין דא"מ יע"ש ולא ידעתי מ"ט מספיק הוא למה שאנו אומרים דאפי' באומר הבעל בפי' שתתגרש בא' מב' לא יתנו בבת א' כיון שאין כוונתו לגרש בב' גיטין ואם משום דחיישי' דלמא לא נזהיר לבעל שיפרש שיחותיו כשדעתו לגרש בא' מהם ויתן לה הב' גיטין סתם ודלמא דעתו לגרש בב' ול"מ דס"א אמ"ר ול"ב הא נמי ליתא דאפי' אומר בפי' שתתגרש בב' בפי' ש"ד דלא שייך פסולא דב' ספרים אלא בב' ספרים כשרים ומרן ז"ל בב"י הביא דין זה שלא יתנו בב"א משם מהר"י וייל שכתב בתשובה וז"ל כשנותנין ב' גיטין מחמת ס' צריך ליתנן בזה אח"ז דדלמא דעתיה אהאי דלאו גיטא כדאמרי' מלוה ופרוטה דעתא אמלוה ואע"ג דלא קי"ל כר"י