נאות יעקב חלק ב נה

דבר שיש בו רוח חיים או אוכל ובכן דעת הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל לדחות סוגיא זאת מקמי ברייתא מפורשת דאמרי' דלרבנן האי ס' לספירת דברים הוא דאתא וא"כ אין לדרוש מינה כלום ולפיכך השמיטו דין זה דסברי לענין דינא אפי' כתבו על ב' חתיכות כשר ולפי"ז לענין הלכה צ"ע אי דייני להאי דינא בספק מגורשת להחמיר לאם קדשה אחר בגט זה כיון שהרי"ף והרמב"ם שהם גדולי הראשונים אזלי להכשיר

ודע דנ"ד לע"ד דהך דינא דדרשי' מס' א' ולא ב' היינו דוקא לר"א דאמר עדי מסירה כרתי ווכתב דקרא אכתיבת הגט קאי וכמ"ש רש"י בריש מכילתין ובכמה דוכתין דלדידיה דרשי' שפיר וכתב לה ספר שיכתוב לכתיבת הגט בס' א' ולא בב' אבל לר"מ דאמר ע"ת כרתי ולדידיה וכתב דקרא אחתימת הגט קאי וה"ק וחתם לה ס' כריתות לא שייך למדרש הכי דלא קפיד קרא באומרו וחתם לה ס' לשון יחיד אלא למעוטי שאם כתבו בב' חתיכות שלא יחתמו כי אם באחת ולא בב' דחתם ס' א' אמ"ר ולא חתימה בב' או שלא יחתום חצי חתימה בחתיכה זאת וחצי בחתיכה אחרת דהיינו עד א' בזאת ועד א' באחרת אבל אי כתב הגט מחציתו על גילה אחת ומחציתו על מגילה האחרת והעדים באים על החתום בסוף הגט בצד אחד לר"מ כשר אף שהכתיבה בב' חתיכות דהא לר"מ לא קפיד קרא אכתיבה וכגון דידיע ביה מתחחא דמגילתא דשוב ליכא למיחש למידי וכמו דאמרי' בפ' המגרש (דף פ"ז ע"ב) אמתני' דשייר מקצת הגט וכתבו בדף הב' והעדים מלמטה כשר ופריך וליחוש דלמא הני תרי גיטי וכו' ומשני ר"א אמר דידיע ביה מתחתא דמגילתא ע"כ וכמו כן נמי לר"מ בכתבו בב' חתיכות והעדים מלמטה כשר וכן נראה מדברי בעל העיטור שכתבנו לעיל דכתב אמתני' ודוקא כחתיכא א' אבל בב' חתיכות פסיל דס"א אמ"ר ולא ב' אלמא דוקא משום ס"א ולא ב' הא מטעם איזה חששא ליכא דל"ש מכתבו בב' דפין בחתיכה א' כל דידיע מתחתא דמגילתא וכן נמי נפקא מינה בין ר"מ לר"א באומר הנייר שבין השיטות שלי ואין אותיות מעורות זו בזו דלר"א הוי הגט בטל דכיון דעומד לקציצה כקצוץ דמי ולר"מ האי ס' מגורשת דאפשר דלאו כרות גיטא הוא אבל מטעם ב' ספרים לא מפסל לגמרי כיון דהחתימה היא אחת

והנה כי כן איכא למידק מאי פריך תלמודא לר"פ ותיפוק ליה דס' א' אמ"ר וכו' לימא דלשיטת ר"מ דאמר ע"ח כרתי אמרה לבעייתיה וי"ל דדחיקא ליה לתלמודא לאוקמיה לר"פ דלאו כהלכתא דקי"ל כר"א בגיטין. ועל פי דרך הקדי"ם אפשר ליישב מה שהקשו התוספות לרש"י ז"ל בסוטה (דף י"ח ע"ב) בד"ה כתבה ובמנחות (דף ל"ג ע"א) ד"ה כתבה וכו' על מ"ש רש"י בסוטה עלה דאמרי' בגמ' כתבה על ב' דפין פסולה ספר א' אמר רחמנא ולא ב' וג' על ב' דפין כדפין של ס' תורה והקשו עליו שהרי בגט דרשי' הכי ס' א' ולא ב' וע"כ לא מפסל בגט בב' דפין בחתיכה א' דהא אמרי' בסוף גיטין שייר מקצת הגט וכתבו בדף הב' כשר ולא אמרי' דהוי כשתי ספרים ופסול ע"כ ולפי מ"ש יש לדחות דההיא מתני' דשייר מקצת הגט וכו' ר"מ היא דלא קפיד אכתיבת הגט אם היא בב' ספרים אבל לדידן דקי"ל כר"א אה"נ דאפילו ב' דפין בחתיכה א' פסול מטעם ב' ספרים כדעת רש"י והתוס' שם במנחות תירצו בעד רש"י ז"ל וז"ל ויש לדחות משום דגבי גט כתוב ס' אבל בסוטה כתיב בספר דמשמע בספר המבורר ומיוחד ממעטי' בב' דפין אפילו בחתיכה א' עכ"ל וק"ל דא"כ דרש"י אזיל ומודה בגט דב' דפין בחתיכה כשר איך כתב גבי מזוזה שם במנחות כתבה על ב' דפין פסולה דהכונה על ב' דפין בחתיכה א' שהרי שם במנחות (דף ל"ד ע"א) אמרי' ת"ר וכתבתם יכול יכתבנה על האבנים נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן כתיבה מה להלן על הספר אף כאן על הספר וכתב רש"י ונאמר להלן כתיבה וכתב לה ספר כריתות ע"כ הרי דעיקר כתיבת מזוזה ילפי' מגט וא"כ איך אפשר לומר דבגט ב' דפין בחתיכה א' מהני ובמזוזה הלמד ממנו דלא מהני

והנה התוס' בסוטה הוק' להם כפי שיטתם שחלקו על רש"י לומר דבב' דפין בחתיכה א' לא חשיב ב' ספרים הא דאמרינן בפ' ראוהו ב"ד אפילו לרבנן דקרן פרה אקרי קרן פסול דכיון דקאי גלדי כב' וג' שופרות דמו אע"ג דמחברי התם נמי דרכו להוסיף בכל שנה גלד א' והרי הוא כמביאו משופר אחר ומדבקו בזה דתנן דבק שברי שופרות פסול שמתחלתו לא היתה ברייתו בבת אחת ניכר התוס' ולא מהני חיבורו ודומה לגט שכתבו על ב' דפין ותפרו יחד דפסול עכ"ל: אשר עפי"ז נתיישב אצלי מאי דהוי קשה לי מהא דאמרי' בירושלמי בפ' המביא תנין עלה דמתני' דכותבין על עלה של זית דפריך תלמודא ולאו במקורע הוא כלומר דהיכי קתני כותבין הגט על עלה של זית והא אי אפשר לכתוב הגט ע"ע א' אלא על עלין הרבה והו"ל כמקורע והתורה אמרה ס"א ולא ב' וג' ספרים ותי' שם יע"ש דהא לפי דעת התוס' אפי' רש"י אזיל ומודה בגט דבב' חתיכות מעורות זו בזו מהני וס"א מקרי וא"כ אמאי לא משני תלמודא דמיירי דכותב בעלין הרבה ומדובקין יחד ביחוד א' דחביב ס"א אבל לפי דעת התוס' ז"ל א"ש דבעי' דמתחלת ברייתו יהיה בבת אחת והכא אפילו עלים רבים המדובקים יחד חשיב ספרים הרבה מכיון דלא אפשר שיהיו גדילת כל העלין בבת א' כי גדל מעט מעט וניכר התוס' כגלדי השופרות ולא מהני חיבורן

ולעיקר הדין שכתבו התוס' ודומה לזה לגט שכתבו על ב' דפין ותפרו יחד דפסול י"ל דהא כל עיקר מה שרצו התוס' ללמד הוא לענין גט דתפירה לא מהני ול"מ ליחשב ס"א מהטעם שכתבו דכל דאין תחלת ברייתו בכך לא חשיב ס"א וא"כ אמאי נקטו בלשונם לגט שכתבו בב' דפין ותפרו דמשמע דבשעת כתיבה היו שני דפין ואח"כ בשעת נתינה תפרם הא בכה"ג תיפוק ליה דאפ' נאמר דתפירה חשיבא לספר אחד עכ"ז לא מהני מטעם דבשעת כתיבה היו ב' דפין ואשעת כתיבה קפיד רחמנא וכתב לה ומאי אהני מאי דבשעת נתינה הוא ס"א הא בכתיבה ונתינה בעינן ס"א כמ"ש לעיל ומה גם לכתיבה דאפי' מהר"א ששון זלה"ה