נאות יעקב חלק ב נד

במנחות ובכמה דוכתין דלר"ש כל העומד לפדות כפדוי דמי וכל העומד לשרוף כשרוף דמי ובכן נמצא דמשעת נתינה כיון ששייר הבעל נייר שבין שיטה לשיטה הרי הוא כקצוץ והוו ספרים הרבה. ויש לדקדק ע"ד שהרי הוא ז"ל כתב בסוגיא דטעמא דברייתא דהנייר שלי א"מ היינו משום דכיון שהנייר עכב לעצמו לא נתן לה כלום ונמצאות אותיות פורחות באויר ובפ' מי שאחזו שהובאה ברייתא זאת דהנייר שלי כתב הר"ן כן וז"ל והנייר שלי א"מ דלא יהיב לה מידי ורחמנא אמר ונתן בידה ע"כ נמצא דס"ל להר"ן ז"ל דונתן דקרא הוא לשון מתנה וזכיה ולאו נתינה שיגיע הגט לידה בעלמא הוא וא"כ אמאי נקט משום דכל העומד לקצוץ כקצוץ דמי תיפוק ליה דכיון דונתן לשון שיזכהו לה הוא כמו שאנו אומרים דצריך שבשעת נתינה יהיה ס' א' אעפ"י דוכתב לה ס' כריתות כתיב ואשעת כתיבה קפיד רחמנא ומה"ט דבעי' וכתב ונתן שמה שכתב בס' א' תנתן לה כמו כן נמי ממעטינן כל דבר העומד לקציצה מטעם דבעי' שיזכה לה מה שכתב שהוא ס' א' ותהיה רשאית ושלטאית להיות בידה בס' א' וכיון שמשייר נייר שבין השיטות נמצא שלא זכה לה ס' א' כי אם ספרים הרבה דהא לא סגיא אם לא שיקצצנו ויעשה ספרים הרבה

ואפשר היה לומר דס"ל להר"ן ז"ל דכיון דוכתב ס' כתיב אשעת כתיבה קפיד רחמנא דוקא שיהיה ס' אחד ולא אשעת נתינה דאם כתב בס' א' ואח"כ בשעת נתינה חתכו לב' לית לן בה ולא דרשי' ונתן ס' אחד שכתב ומאי דפריך תלמודא ותיפוק ליה היינו משום דכיון דבשעת נתינה אמר והנייר שביני שיטי שלי גלי דעתיה דמעיקרא אדעתא דהכי כתבו להתנות לקוצצו ואהא הוצרך הר"ן ז"ל לומר טעמא דכל העומד ליקצץ וכו' דכיון דבשעת כתיבה דעתו היה לקוצצו כל העומד ליקצץ כקצוץ דמי וחשיב כאלו כתבו על ספרים הרבה וכ"כ בפשיטות מהר"א ששון ז"ל בתשו' (סי' ל') בסופו דודאי הך פסולא ליתא אלא בשעת כתיבה ולא בשעת נתינה דאם כתבו בס' א' ואח"כ חתכו לב' ש"ד

אמנם הא ליתא דסברא זאת דמהר"א ששון ז"ל דחוה בב' ידים כל האחרונים ז"ל וכמו שכתב הרפ"ח בקונטריסו על גיטין (סי' קכ"ה סס"ק מ') והעלה לענין דינא להפך יע"ש. אשר ע"כ נלע"ד דכונת הר"ן כמ"ש דכיון דלקציצה קיימא כקצוץ דמי היינו נמי מהאי טעמא ולאו משום דקי"ל בעלמא כקצוץ דמי כי אם משום דבעינן שיזכה לה ספר א' וכיון שהתנה עמו לקוצצו כמי שקצצו קודם נתינה ונתנו לה דמי דהא אף שנתנו שלם לאו רשאה ושלטאה לקיימו בידה שלם ולאו שמה נתינה וזכיה בס' אחד כי אם בספרים הרבה

דבר הלמד מסוגיין לענין גט דאם כתב הגט בב' חתיכות או אם כתבו בקלף א' ואח"כ חתכו לב' ונתנו לה הגט בטל דס' א' אמר רחמנא ולא ב' או ג' ספרים ולכאורה נראה דין זה מוסכם מכל הפוסקים דהרא"ש שם בפ' המביא הביא הברייתא ובעיא דר"פ ומאי דפריך תלמודא ותיפוק ליה דס' א' אמר רחמנא יע"ש משמע דהכי ס"ל וכן הטור ז"ל בסי' קמ"ג כתב א"ל הרי זה גיטך והנייר שלי א"מ ל"ש אמר על הנייר של עיקר הגט ל"ש על הנייר שבין השיטות ל"ש אם אותיות הגט מעורות ומדובקות זו בזו ל"ש אם אינן דבוקות זו בזו עכ"ל נראה בהדיא דס"ל דאם אין אותיות הגט דבוקות זו בזו בלאו טעמא דלאו כרות גיטא הוא א"מ מטעם דהוו ספרים הרבה וס' א' א"ר וליכא וכ"כ רבינו ירוחם נכ"ד ח"א וז"ל הרי זה גיטך והנייר שלי א"מ וכו' ואם אמר הנייר שבין שיטה לשיטה שלי כגון שיש אותיות ארוכות כגון כף או קוף שנוגעות מלמעלה למטה והוי ספר א' דאי לאו הכי פשיטא דאינה מגורשת דהתורה אמרה ס' א' ולא ב' ובין תיבה לתיבה שלי עלתה בתיקו והרי היא ס' מגורשת עכ"ל. וכ"כ בעל העיטור במאמר ז' כתיבת גיטין ושטרות עלה דמתני' דפרק המגרש שייר מקצת הגט וכתבו בדף הב' וכו' ודוקא בדף הב' בקלף אחד אבל בב' קלפים פסול ס' א' אמ"ר ולא בב' דפים כדאמרי' בסוטה עכ"ל ולא ידעתי למה הביא מסוטה בהיות הדין מפורש לענין גט בסוגיין דהמביא ועוד דאי לאו דמפורש לענין גט דדרשינן הכי מה מייתי מסוטה דשאני התם דהוי ספר קלף ממש משום דכתיב בספר לא כן בגט דלרבנן דקי"ל כוותייהו האי ספר לספירת דברים הוא דאתא

ואולי דכונתו הוא לומר דבב' קלפים דוקא הוא דפסול בגט דס' א' אמ"ר אבל לא בב' דפין כלומר ולא בב' דפין איכא פסולא כדין דאמרי' בסוטה דאפי' בב' דפים בקלף א' פסולה וס"ל כס' רש"י שיבא לקמן בס"ד באופן דלענין הדין שוין לטובה

אמנם נראה דלאו מוסכם הוא שהרי הרי"ף ז"ל לא הביא מסוגיין דפ' המביא כלום זולת בפ' מי שאחזו הביא ברייתא דהנייר שלי בלבד ודין זה לא הזכיר כלל לא בזה הפרק ולא בשום מקום וכן מרן בש"ע נגרר אחריהם ולא הזכיר דין זה כלל ובאמת דיש לתמוה עליהם איך לא זכרו כלום דין זה שהוא מעיקרי הגט והיותר תימא על הרמב"ם שבפ"א מה' גירושין כתב וי' דברים הן עיקר הגירושין מן התורה שלא יגרש האיש אלא מרצונו וכו' ושאר הדברים שבגט כגון דזמן וכיוצא הכל מדברי סופרים עכ"ל דאיך לא הזכיר הך דינא דס' א' אמ"ר שהוא מן התורה והן י"א והיותר מתמיה ע"ז שה"ה שם בפ"ח הנז' כתב וז"ל בפ' המביא ויש שם בעיא על דין זה ומתבאר ממנה שאם כתב הגט מקצתו על מגילה א' ומקצתו על מגילה אחרת ונתנו לה שהוא פסול דס' א' אמ"ר ולא ב' עכ"ל דאיך שת לבו על הדין המתבאר מהבעיא ולא שת לבו לומר למה השמיטו הרמב"ם ומה גם שלא מנאו בכלל עיקרי הגט

ואשר אחזה לי לומר הוא דהרי"ף והרמב"ם ז"ל הוק' להם קושית התוס' הנז' בראש אמיר דהא קי"ל כרבנן דפליגי אר"י הגלילי דכותבין על דבר שיש בו רוח חיים והיא אוכל מטעמא דאי כתב בספר כדקא אמרת השתא דכתיב ספר לספירת דברים הוא דאתא וא"כ איך שייך למדרש ס' א' אמ"ר ולא ב' כיון דס' לאו לשון קלף הוא ולא ניחא להו בתירוצם דדרשי' הכי מדאפקיה רחמנא להאי ספירת דברים בלשון ספר דא"כ מה ראית לדרוש מינה הך דרשא דס' א' ולא ב' ולא למעוט