נאות יעקב חלק ב נג

לבעול אותה אחר שימות חברתה או יגרשנה הא ודאי חשיבא חופה וקנה לה דבתר דעת הבעל אזלינן ובכי האי גוונא כתבו הגהות אשרי בפ' אעפ"י בשם ר"י וז"ל ור"י פי' ה"ה דבעי רב אשי נכנסה לחופה וכו' דהיינו חופה דהחתן סבור שהיא טהורה בשעת חופה ונמצאת נדה וכו' אבל אם מודיעין אותו שהיא נדה ואף עפ"י כן כונסה לחופה הא ודאי קניא לה מיד וכו' ע"כ וכתב הר"ב נתיבות משפט ז"ל (דף קצה) דהא דכתב ב' לחלק בין ידע הבעל ללא ידע לאו דוקא לענין תוספת ולדעת הסוברים דהך דפירשה נדה דלא חשיבא חופה הוא לענין תוספת דוקא דלשאר דברים כירושה וכיוצא חשיבא חופה דגם לדעת הרמב"ם ודעמיה ז"ל דסברי דאף לשאר דברים קאמר תלמודא דלא חשיבא חופה יש סברא לחלק בכך דאזלינן בתר דעת קונה דכשידע החתן שהיא נדה וכנסה אדעתא דהכי הרי דעתו לקנות וקנה אותה ליורשה וכו' וכל שהוא דעתו לקנות קונה אותה יע"ש ודוק מינה ואוקי באתרין דהכא נמי כיון דיודע הכ"ג שהיא עתה אסורה עליו וכנסה אדעתא דהכי הרי דעתו לקנות וקנה אותה ליורשה וליטמא לה וכו' וכן נמי לקיים בו וכפר בעדו ובעד ביתו ושפיר מצינן למימר דמאי דמוקי תלמודא וכונס אותה היינו כניסתה לחופה בלבד בלא בעילה

הן אמת דכפי זה קשה דאמאי הוצרך תלמודא לתרץ דמיירי דמגרש דבמגרש לב' לאחת ע"מ שלא תמות חברתיך ולאחר' ע"מ שאכנס לבית הכנסת שהוא כ"כ טירחא לגרש לב' ואמאי לא משני תלמודא דאיירי לר"י דמקדש לאשה אחרת בתנאי שאם תמות חברתיך דהיינו שלא יחולו הקדושין כי אם לאחר שתמות אשתו הראשונה ביום הצום דמקדש אשה לאחר ל' יום דקי"ל דמקודשת כיון דבידו לקדשה מעכשיו וכמו כן הכא מקדשה לאחר שתמות חברתה וכונסה לחופה קודם יום הצום ובכן א"ש דאי מיית הא' קודם עבודה או בפלגא דעבודה הרי קיימא הא דאז חלין קדושיה ובמה דעבד למפרע לא היה בב' בתים דבשעת מיתה דוקא חלו קדושין הב' ולא קידם ואי לא מיית הראשונה כלל הרי אין כאן קדושין לשניה ונמצא עובד בבית אחד לבד ואע"ג דבכי האי גוונא נמצא דכניסתה לחופה של שניה היא קודם חלות הקדושין והוי ככונס לחופה ואח"כ מקדש דאפשר לומר דלא אמרו חופה קונה ליחשב כנשואה אלא במקדש ואח"כ כונס ולא בהפך ובכן נמצא דאי מיית הא' הרי הב' אינה אלא כארוסה בעלמא ולא מהני הא ליתא דמהר"י רוזמניש ז"ל בפ"י מה' אישות דין ב' צדד לומר הכי ואח"כ העלה משם הרמב"ן והריטב"א ז"ל דלא שוה ואפילו חופה ואח"כ קדושין חשיבא חופה גמורה יע"ש וא"כ אמאי לא משני תלמודא הכי אי מיירי תלמודא בכונס לחופה בלבד בלא בעילה אך אם מיירי בנכנסה ובעלה אין קושיא כלל דהא ודאי אי אפשר שיבעול אותה קודם חלות הקדושין

אך אמנם הדבר צריך טעמא אמאי לא מוקי לה תלמודא בכניסה לחופה לבד ובאופן שכתבנו דהא ודאי א"א דבכניסה לחופה לבד לא חשיבא ביתו דמ"ש משאר דברים דחשיבא ביתו גמורה אפי' ליטמא לה ואין זה תלוי במה שיישבנו להרמב"ם ז"ל דמצד הסוגיא עצמה י"ל זה לדעת הרמב"ן והרשב"א דסברי דחופה דקודם קדושין חשיבא חופה גמורה וצ"ת

והנה ה"ה ז"ל כתב שם על דברי הרמב"ם בה' א"ב שדין זה שאינו נושא ב' נשים למדו מסוגיא ר"פ הבע"י דאמרי' התם אשה אחת ולא ב' וז"ל ואולי שרבי' מפרש כן הכא נמי נדרש מדכתיב והוא אשה לרבות וכו' דהא השתא לא הוה סבר למידק אשה ולא קטנה דהא כ"ג שקדש את הקטנה קאמר ודחו אשה אחת ולא ב' דאי והוא אשה אתא למעוטי ולומר אשה אחת הוא נושא ולא ב' ואמרו ומה דאתא לאוקמיה ההוא דאם בתולה מעמיו יקח אשה הבא לרבות ארס את האלמנה בעודו הדיוט ודחו הא אשתני גופא וכו' דאע"ג דקי"ל כת"ק דברייתא דקאמר בתולה יכול קטנה ת"ל אשה כיון דחזינן דבגמרא דרשי' מיניה שאינו נושא ב' נשים קי"ל נמי הכי עד כאן לשונו הצ"ל. וקשה לי בדבריו דאם כן דכונת תלמודא הכי מאי שנא דקא פריך תלמודא מה ראית לגבי קרא דכי אם בתולה מעמיו יקח אשה לדרוש מיניה קדש אלמנה בעודו הדיוט ולא קידש לקטנה ובגרה ומ"ש דלא פריך תלמודא בקרא דמייתי דוהוא אשה בבתוליה וכו' דמייתי מיניה בוגרת מה ראית לדרוש מיניה שאינו נושא ב' נשים ולא לדרוש קדש קטנה ובגרה

ועוד יש לתמוה על ה"ה ז"ל במה שדחק עצמו בדברי הרמב"ם דאע"ג דקי"ל כת"ק דאמר אשה ולא קטנה כיון דחזינן דבגמ' דרשי' מיניה שאינו נושא ב' נשים קי"ל הכי והדבר קשה שהרי בפ' הבעיות הס"ס איכא תנא אחרינא דקא ממעט קטנה מבתולה דסתם בתולה נערה וא"כ אפשר לומר דמאי דהוצרך תלמודא לדחותו דאשה למעוטי ב' ולא דחה למעוטי קטנה היינו כדי לדחותו לכ"ע אפי' לתנא בתרא דדריש קטנה ממלת בתולה וא"כ אין משם ראיה לומר דאפי' למ"ד דאשה ולא, קטנה קא דריש ועוד ק' דאין צורך לדוחק זה כלל דהא הא דממעטינן אשה ולא קטנה אינו צריך קרא יתירא דממשמעותא אשה משמע ולא קטנה וכדאמרינן בפ' יוצא דופן (דף מ"ד ע"א) עלה דמתני' תינוקת בת יום א' מטמאה בנדה מנה"מ ת"ר אשה אין לי אלא אשה בת יום א' מנין ת"ל ואשה ע"כ הרי דאי לאו ואו דואשה הוה ממעטי' ממשמעותיה ולא קטנה אע"ג דקרא דואשה כי תהיה זבה וכו' לגופיה איצטריך וא"כ הכא נמי למעט קטנה אינו צריך יתורא דקרא כי אם ממשמעות' דרשי' יקח אשה ולא קטנה ונשאר קרא דוהוא אשה למעוטי אחת ולא ב'

איך שיהיה נחזור למאי דאתאן עלה דודאי הך דרשא דדרשי' הכא מספר ולא ב' וג' ספרים ממשמעותיה דהוי לשון יחיד הוא מוסכם בכמה דוכתין. והנה הר"ן ז"ל בסוגיין כתב וז"ל ופרכינן דתיפוק ליה דס' אחד אמ"ר וכו' כלומר דכיון דלקציצה קיימא שקצוץ דמי עכ"ל וכונתו מבוארת דמאי דפריך תלמודא ותיפוק ליה וכו' אע"ג דבשעת חלות הגט שהוא שעת נתינה שלם הוא אתנו ומה לי שיקצצנו אח"כ לקיים תנאה היינו טעמא משום דכל העומד לקציצה כקצוץ דמי כדאמרי'