נאות יעקב חלק ב נב

שתי' הר"ב ז"ל עוד לדעת הרמב"ם ז"ל דלאו ממלת ביתו קא ממעט כי אם מחמת דינו שאינו יכול לישא ב' נשים קושיית הגמ' אין לה שחר כלל: ועוד ק' דלפי מה שתירץ לדעת הרמב"ם ז"ל נפקא מינה לענין דינא דאם עבר כ"ג ונשא ב' נשים ובעודו נשוי להם עבד עבודתו ביה"כ עבודתו כשרה דלא בשביל דאיהו עבד איסורא עבודתו פסולה כיון דלאו ממלת ביתו ממעט ב' בתים כי אם מחמת איסורא דאשה ולא ב' נשים ואין הדבר כן דבהדיא פסק הרמב"ם בפ"ה מהל' כלי המקדש דין י' דאם נשא ב' נשים אינו יכול לעבוד ביום הצום עד שיגרש לאחת ודאי דה"ט משום דאמעיט מביתו ולא ב' בתים דאי מחמת איסורא שעבר שנשא ב' נשים למה יפסל בשביל זה מלהיות כ"ג אטו כ"ג שעבר ונשא אלמנה נפסל מלהיות כ"ג עד שיגרשנה וכ"כ שם מרן הכ"מ ז"ל דה"ט דאמעיט מביתו ולא ב' בתים ועוד קשה דאם איתא דלאו ממלת ביתו ממעט כי אם מדינא מאשה א' ולא ב' נשים א"כ מאי קא משני תלמודא לר"י דמגרש לתרווייהו בתנאי באופן שבשעת עבודה ימצא בבית א' לבד דמאי אהני לן דמגרש לתרווייהו ובשעת העבודה לא יהיה לו כי אם בית א' ס"ס מי התיר לו לכ"ג שיקח מעיקרא ב' נשים אעפ"י שמגרשה אח"כ כיון דעיקר קושית הגמ' הוא מטעם דאינו יכול לישא ב' נשים דאשה א' ולא ב'

הן אמת כי כפי דברי הרב ז"ל ארווחנא לתמיהא גדולה הנופלת על דברי הרמב"ם בה' א"ב שכתב ואינו יכול לישא ב' כאחד לעולם שנא' אשה א' ולא ב' מסוגיין דיומא דפריך תלמודא לר"י מטעם קרא דכתיב ביתו ולא ב' בתים ולא מטעם דלעולם אינו יכול לישא ב' נשים דמעטיה קרא אשה א' ולא ב' וכמו שכבר השיג עליו הראב"ד ז"ל בזה שם בה' א"ב דלפי דברי הרב ז"ל א"ש אבל אכתי לא פלטן בהכי דא"כ מה יענה למאי דמתרץ תלמודא דמגרש לתרווייהו באופן שבשעת עבודה לא יהיה לו כי אם בית א' דנראה בהדיא דאין הקפדה כי אם בשביל עבודה ולא משום שאינו יכול לישא ב' נשים כא' בלאו הכי ובאמת שהיא תמיהא גדולה להרמב"ם ז"ל. ועוד השיג הראב"ד שם מדכתיב וישא יהוידע נשים ב' ויולד בנים ובנות. ולפי חומר הענין לעד"נ לומר דמה שכתב הרמב"ם ז"ל ואינו יכול לישא ב' נשים כאחת לעולם אינו ר"ל דלעולם לא ימצא כ"ג נשוי ב' נשים אפי' בנשאם בזה אחר זה כמו שהבין הראב"ד ז"ל וה"ה ז"ל דא"כ הוא מאי כאחת שכתב הרמב"ם ז"ל והכי הול"ל וכ"ג אינו נושא ב' נשים לעולם אלא הכונה לע"ד דאינו יכול לישא ב' נשים בבת אחת דהיינו לקדשן בבת א' ע"י שליח קבלה שעשו הן או שנעשית האחת שליח לחברתה שחלין הקדושין כאחת וכן נמי לכונסן בבת אחת דהכי דרשי' לקרא והוא אשה בבתוליה יקח אשה אחת יקח ולא אחרת עמה בבת אחת אבל אה"נ דבזה אחר זה יכול ליקח ומ"ש לישנא שאינו נושא לעולם הכונה דמלבד דאפי' בזה אחר זה אינו יכול להיות נשוי ב' נשים ביום הצום אף לעולם כשאר הימים אינו יכול לישא אותם בבת אחת ובכן א"ש קרא דיהוידע אפי' שנאמר שנשאם אחר שנתמנה להיות כה כ"ג דמיירי שנשאם בזה אחר זה וא"ש סוגיין דיומא וסעד יש לזה ממ"ש הרמב"ם ז"ל בה' כלי המקדש בדין הנז' לעיל כבר ביארנו באיסור קדושה שהוא אסור באלמנה ומצווה על הבתולה ואינו נושא ב' נשים ואם נשא ב' אינו יכול לעבוד ביום הצום עד שיגרש לאחת דמשמע דעיקר טעמא דאינו נושא ב' נשים אפי' בשאר ימים כדי שלא יצטרך לגרש בערב יוה"כ דאם עבר ונשא אינו יכול לעבוד ביום הצום עד שיגרש לאחת ואלו בדין שלפנינו בה' א"ב כ' דה"ט משום דכתיב א' ולא ב' ולא הוי משום יום הצום אבל כפי מה שכתבנו שם בה' כלי המקדש מיירי לישא ב' נשים בזה אחר זה והכי דייק לשון הזהב שלא כתב ואינו נושא ב' נשים כאחת כמו שכתב כאן בהא"ב כי אם ואינו נושא ב' נשים לבד אפי' בזאח"ז מטעמא דיום הצום

עוד אפשר ליישב דעת הרמב"ם ז"ל אפי' לדעת הראב"ד וה"ה ז"ל דסברי דכונתו לומר דאינו נושא ב' אפי' בזה אחר זה. והיה בהניח דהא ודאי אפילו לדעת הרמב"ם דאיכא איסורא לישא ב' נשים היינו דוקא לישא אותן ולבא עליהן אבל קדושין וחופה לחוד פשיטא דליכא איסורא שהרי כתב הרמב"ם בה' א"ב בפירקין דין ד' וז"ל קידש כ"ג אלמנה ובעלה לוקה ב' וכו' ובין כה"ג ובין כהן הדיוט שנשא אשה מן הארבעה ולא בעלה אינו לוקה עכ"ל הרי שאפי' אלמנה לכ"ג דאיתיה בלאו ועשה אינו חייב על הנישואין לבדן אם לא שאגלאי מלתא לבסוף שבעלה דלא יקח משום לא יחלל הוא וכ"ש בהאי איסורא דב' נשים דילפינן לה מלאו הבא מכלל עשה דוהוא אשה בבתוליה יקח דאשה א' יקח ולא יקח ב' נשים דודאי האי לא יקח משום לא יחלל הוא וכל האיסור תלוי בבעילה אבל נשואין בלא בעילה אין איסור כלל

ובכן נוכל לומר דמאי דמוקי תלמודא בסוגיין דיומא לר"י דמצריך תיקון אשה אחרת דמקדש הכונס לה היינו לכונסה לחופה ואינו בועלה דבהכי ליכא איסורא דב' נשים ושפיר קרינן ביה ביתו לענין יום הצום דהכי קי"ל דאשה כיון שנכנסה לחופה אעפ"י שלא בעלה הרי היא כנשואה לכל דבריו ליורשה ולטמא לה ולאכול בתרומה ולכן הבא עליה בחנק כדאמרי' בכתובות (דף מ"ז) ובכמה דוכתין וכיון דחשיבא אשתו נשואה לכל דבריה הכי נמי חשיבה ביתו גמורה ליום הצום. ואע"ג דהרמב"ם בפ"י מה' אישות כתב וז"ל ומשתכנס לחופה נקראת נשואה אעפ"י שלא נבעלה והוא שתהיה ראויה לבעילה אבל אם היתה נדה אעפ"י שנכנסה לחופה ונתיחד עמה לא גמרו הנשואין והרי היא כארוסה עדיין עכ"ל וא"כ הכא דאינה ראויה לבעילה דקם ליה באיסורא דב' נשים לדעת הרמב"ם לא חשיבא כנשואה אפילו שנכנסה לחופה ולא קרינן ביתו י"ל דשאני ההיא דהיתה נדה דמסתמא כיון דאין רגילות לכנוס כי אם טהרות דעתיה דבעל בכניסתו לחופה שהיתה טהורה ואדעתא דהכי כנסה לקנותה ואלו היה יודע החתן שאינו יכול לבעול אותה שמא לא היה כונס עתה ונמצא דבטעות כנסה ברם הכא דכונסה לקנות אותה לנשואה בהיותו יודע דקם ליה באיסור בעילה ואדעתא דהכי כנסה