נאות יעקב חלק ב נא

בית שמואל בסי' ק"ל לענין גט וכן העלה בסי' ל"ב לענין ש"ק יעו"ש

סי' ח שטר קדושין שכתבו בשני חתיכות של גייר או כתב ב' שטרות ואמר לה התקדשי בשני שטרות אלו מה דינו

שורש דין זה איתא לענין גט בפרק המביא תניין (דף כ' ע"ב) דת"ר הרי זה גיטך והנייר שלי א"מ ע"מ שתחזירי לי את הנייר הרי זו מגורשת בעי ר"פ בין שיטה לשיטה בין תיבה לתיבה מהו תיקו ופריך ותיפוק ליה דספר אחד אמ"ר ולא ב' וג' ספרים ומשני ל"צ דמעורה ע"כ. מפורש יוצא דלענין גט דרשי' ספר א' אמ"ר ולא ב' וג' ספרים ואם כתב הגט בב' חתיכות הגט בטל

והנה התוס' שם ד"ה ספר כתבו וז"ל ואע"ג דלקמן דרשי רבנן ספר לספירת דברים מ"מ דרשי' נמי הך דרשא דהכא עכ"ל וכוונתם לומר דאע"ג דלרבנן האי ספר אינו כמשמעו כי אם לשון סיפור כריתות הוא מ"מ מדאפקיה רחמנא האי סיפור בלשון ספר לדרשה קאתי ודרשי' דאתא למימר ס' אחד ולא ב' וג' ספרים ועפי"ז איכא למידק אמ"ש הרשב"א ז"ל בחי' לגיטין עלה דמתני' דאין כותבין במחובר לקרקע דהיינו טעמא דמחובר דכתיב ס' מה ס' תלוש אף כל דבר תלוש ואף ע"ג דבגמרין אמרי' ספר לספירת דברים הוא דאתא מ"מ מדאפקיה רחמנא בלשון ס' קמ"ל דספירה דתלוש בעינן ע"כ והדבר קשה דמהאי שינויא דאפקיה לשון ס' הא דרשי' בגמרין א' ולא ב' וג' ספרים וא"כ איך אפשר לומר לגמרין לומר האי טעמא דמה ס' תלוש כיון דהא אפקינן להאי שינויא לדבר אחר ולומר דב' דרשי' מיניה לא אפשר דא"כ לרבנן אמאי לא ממעטינן דבר שיש בו רוח חיים ואוכל מהאי שינויא

והנה כעין האי דרשא דדרשי' ממשמעותיה דס' לשון יחיד א' ולא ב' בסוגיין הכי איכא בכמה דוכתין בתלמודא ביבמות (דף מ"ד) עלה דמתני' דמי שהיה נשוי ב' נשים ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה ופריך ולייבם לתרווייהו בית א' הוא בונה ואינו בונה שתי בתים ופריך ולחלוץ לתרווייהו ומשני בית חלוץ הנעל בית א' הוא חולץ ולא ב' וכן איתא ביומא (דף י"ג) עלה דמתני' דר"י אומר אף אשה אחרת מתקינין לו ופריך א"כ הו"ל ב' בתים ורחמנא אמר וכפר בעדו ובעד ביתו ולא בעד ב' בתים וכו' וכמו כן בכמה דוכתין בסוכה גבי אתרוג פרי אחד אמר רחמנא ולא ב' וג' ובר"ה גבי שופר שופר א' אמר רחמנא ולא ב' וג' שופרות וכאלה רבים בתלמוד. באופן דנראה דהך דרשא דדרשי, היכא, דמשמעותיה דקרא בלשון יחיד שהוא לעכובא א' ולא ב' הוא מוסכם בתלמוד בלי שום חולק כלל ומש"ה א"ש בסוגיין דיומא דפרכי' לר"י דמצריך תיקון אשה אחרת בפשיטות מפשטיה דקרא וכפר בעדו ובעד ביתו ולא בעד שתי בתים. אמנם ראיתי בפ"ב דבכורות (דף י"ח ע"ב) דמייתי שם בתלמודא גבי עגלה ערופה פלוגתא דתנאי גבי חלל דנמצא מכוון בין ב' עיירות דת"ק סבר לא היו עורפין כלל דכתיב בקרא הקרובה אל החלל הקרובה ולא הקרובות ור"א סבר שתיהן מביאין ב' עגלות דקרובה ואפי' קרובות ע"כ נמצא דכפי זו הך דרשא הרגילה בתלמוד לאו כ"ע מודו בה ובכן י"ל דא"כ מאי פריך תלמודא בסוגיין דיומא לר"י מפשטיה דקרא דובעד ביתו ולא ב' בתים לימא דר"י ס"ל כר"א דס"ל דלא דייקינן לישנא דלשון יחיד דקרא וקרובה ואפילו קרובות והכא נמי ביתו ואפילו ב בתים וכן נמי בסוגיין דגיטין מאי פריך תלמודא לר"פ ותיפוק ליה דספר א' אמר ולא ב' וג' ספרים נימא לר"פ דאזיל לשיטת ר"א דלדידיה ס' ואפילו ב' ספרים במשמע ומיהו לזה י"ל דהכא גבי ס' כריתות כ"ע מודו דס' א' דוקא דאל"כ למה שינה קרא ואסקיה לסיפור כריתות בלשון ספר אם לא לאשמועינן הך דינא אלא שלדעת הרשב"א שכתב דגמרי' מהאי שינויא מה ס' תלוש אף כל דבר תלוש אף לתלמודא דידן עדיין קשה דנימא דר"פ לשיטת ר"א קבע לבעייתיה ושינויא דקרא אתא ללמוד על המחובר. וי"ל דמאי דפריך תלמודא הכי לר"פ הוא מטעם דבכוליה תלמודא קי"ל לדרוש האי דרשא דלא כר"א וא"כ נמצא דר"פ אזיל דלא כהלכתה

דבר הלמד מענינו דהך דרשא הוא מוסכמת בכמה מקומות לדרוש משמעותיה דקרא הכא כלשון יחיד אשר עפ"י זה יש לתמוה עמ"ש מהר"י רוזאניס ז"ל בס' הבהיר מ"ל ז"ל בפ"ג מה' עבדים דין י"א על מ"ש הרמב"ם ז"ל דאם היה לעבד שפחה כנענית ולו ממנה בנים ולרבו אין אשה ובנים אינו נרצע שנאמר כי אהבך ואת ביתך וז"ל וא"ת למה לא אמרי' גבי עבד שאם היה לרבו ב' נשים דאינו נרצע דבית א' אמר רחמנא ולא ב' בתים דהא גבי כ"ג אמרי' דצריך שלא יהיה לי ב' נשים דבית א' אמר רחמנא ולא ב' בתים וכו' וי"ל דשאני התם גבי כ"ג דאיכא טעמא למילתא משום שמא ימשך לבו אחריהם ויבא לידי טומאה וכמ"ש הראב"ד ז"ל בפי"ז מה' א"ב ומש"ה אמרי' דקרא נקט הכא ביתו לאפוקי ב' בתים אבל גבי עבד דליכא טעמא למעט ב' בתים לא אמרי' דבא למעט ב' בתים אלא לומר שצריך שיהיה לו בית ולפי מ"ש רבינו דכ"ג אסור לעולם ליקח ב' נשים משום אשה אחת ולא שתים ניחא טפי דודאי מאי דאמרי' בגמ' ורחמנא אמר בעד ביתו ולא בעד ב' בתים לאו ממלת ביתו הוא דקא ממעט אלא הכוונה הוא לומר מאחר דבקרא ליכא הוכחה דצריך שיהיה לו ב' בתים מנ"ל דשרי ליה שיהיה לו ב' בתים מאחר שאסרם לו הכתוב משום דכתיב אשה א' ולא ב' אבל אה"נ דביתו לאו מיעוטא לב' בתים עכ"ל. וכל דבריו תמוהים טובא שהרי בכמה דוכתין בתלמוד ממשמעותיה דקרא בלשון יחיד דרשי שבא למעט ב' בלא שום טעמא וכההיא דבכורות דדרשינן קרובה ולא קרובות בלא שום טעמא וכיוצא. והיותר תימא שהרי שם, בסוגיא דיומא בסיפא אמרי' מתקיף לה רב אשי אלא מעתה ב' יבמות הבאות מבית א' לא יתייבמו דהא בית א' כתיב ולדברי הר"ב ז"ל מאי קושיא שאני הכא דטעמא רבה איכא למילתא לדרוש הכי לא כן גבי יבמה דליכא טעמא למעט ב' בתים כלל ומה גם לפי מה