נאות יעקב חלק ב נ

כת"י דס"ס פסול דלמא אתו למסמך אע"ח לחוד ולא יתנו לב אם הוא כתיבתו של בעל או לא

שוב ראיתי למהרי"ט ז"ל בחי' לקדושין שהק' כדברי התוס' אמאי לא העמידו דמיירי בכת"י ונכרת בכתיבתו בטביעות עיניו ובהא ליכא למיחש למידי דודאי גוף כתיבתו הוא וחשיב שפיר דכי בעי ר"מ עדים בשטר היינו בכתיבת יד סופר אבל בכת"י כק' עדים דמי ואף דפיסול מדרבנן היינו לענין גט וכמו שכתבו התוס' דטעמא משום דחשיב כאין בו זמן אבל בקדושין דלא בעינן זמן כשר לגמרי אפי' מדרבנן אלו תורף דבריו ז"ל. ותמיה לי שהרי כמה מרבוותא דסברי דבש"ק שכתב כת'"י בלא עדים בטל אף מן התורה ואף לדברי המכשירין היינו דוקא מדאורייתא אבל מדרבנן מיהא פסול וכמ"ש ואף ר"י דס"ל דפיסול כת"י הוא משום דחשיב כאין בו זמן ספוקי מספקא ליה לענין דינא בש"ק כמ"ש וא"כ מאי קושיא הא אפשר לומר דר"ת הוא א' מהסוברים דש"ק כת"י בל"ע בטל מן התורה או יסבור דפסול מדרבנן כדין גט וצ"ע

וראיתי להרב בני יעקב (דף קכ"ו ע"א) שהביא שם דברי מהרי"ט ז"ל הנז' וכתב עליו וז"ל ולא הבינותי מאי קושיא דנהי דלר"מ כת"י כק' עדים דמי מיהו היינו דוקא בדבר שאינו יכול להזדייף אבל היכא דיכול להזדייף כיון דבעי' לר"מ מוכיח מתוכו מ"ל אם הוא כת"י הא לא עדיף כת"י מהיכא דאיכא עדים כשרים חתומים בו דפסל ר"מ כיון שיכול להזדייף וזה פשוט לע"ד עכ"ד. ואני אומר דאדרבא נהפוך הוא דדבריו אינם מובנים כלל דכיון דדייק הרב לומר דאמאי לא העמידו התוס' דמיירי בכת"י בלא עדים הרי עדיף מעדים חתומים בו בכתיבת סופר דאילו התם יכול להזדייף ואינו ניכר לא כן בכתב ידו ואין בו עדים דע"כ כשבאים להכשיר שטר זה מכח היכר כתיבתו הוא דהא אין שם עדים שיתקיים בחותמיו וכיון שאנו רואים שהוא כתיבת המקדש ליכא למיחש למידי דאילו זייפתיה היה שם כתיבה אחרת זולת מן המקדש ואי כוונת הרב לומר דאפילו בכת"י איכא למיחש לזיופא דמקדש עצמו דדלמא בשעת הקדושין נתן לה שטר בלי שום תנאי ולחפות את בת אחותו להחזיקה לפנויה אם זנתה כותב לה איזה תנאי דלכשימצא שלא נתקיים התנאי לא תהיה בחזקת מקודשת הא ליתא דא"כ אפילו בדבר שאינו יכול להזדייף ניחוש הכי דמזדייף וכתב לה אחר בתנאי ולעולם כת"י יהא פסול ועוד דכיון דלא בעי זמן בלא זיוף יכול לחפות על בת אחותו כאמור שהקדושין היו לאחר הזנות. והתוס' בפ' חזקת הבתים (דף נ"א ע"א) ד"ה כותב לו על הנייר וכו' אחר שכתבו ס' ר"ת דהני ברייתות לא אתו כר"מ אלא כר"א כתבו וז"ל ועי"ל דהכא ובקדושין לא איירי אלא בכת"י כדאמרי' הוציא עליו כת"י וכו' וזה אינו יכול להזדייף שהיה ניכר שאין זה כת"י עכ"ד ולע"ד כוונתם לומר עוד תי' דלא כר"ת די"ל דהברייתות אתו אפילו כר"מ ומיירי הכא ובקדושין בכת"י בלא עדים דחשיב כק' עדים לר"מ וכדתנן הוציא עליו כת"י דאלמא כת"י חשיבה כחתימת עדים ובכן אינו יכול להזדייף שהיה ניכר שאין זה כת"י דכיון דאין בו עדים ע"כ צריך שיחזרו אחר כת"י במקום עדים. ובכן ליכא זיופא כמ"ש והיינו תמיהת מהרי"ט ז"ל על התוס' ז"ל דקדושין אן אמאי לא תירצו כן

והר"ב בני יעקב ז"ל בדף הנז' הביא שם דברי התוס' ז"ל אלו ובתחלה כתב שלכאורה נראה כמו שכתבנו בפי' דבריהם ותמה על פי' זה וז"ל ק' חדא דכיון דלר"ע בעי' מוכיח מתוכו אפי' הוא כת"י מה בכך הרי מ"מ יכול להזדייף ועוד דמה יושיענו אם הוא כת"י והרי יכול לזייף דמי יודע אם היה כת"י או לא והרי הוא מסרו בינו לבינה ויזייף כת"י ויכתוב מה שירצה ואם צווח זה שאינו כת"י מי משגיחינן כיון שהרי חתום הוא ע"כ. ודבריו נפלאו ממני דדברי התוס' ברורי' לכל הישר הולך בכונתם לומר דהכא ובקדושין מיירי בכת"י כלו' דכת"י השטר עצמו הוא כת"י דוקא ואין שם לא חתימת ידו ולא חת"י עדים וא"כ ע"כ ליכא למיחש לזיופא דכיון דלשוויה להו שטרא מתוך כתיבתו אנו חיים במקום עדים או חתימת ידו וע"כ צריך לחזור אחר חקירה לידע אם הוא כת"י ואם ימצא שהוא כתי' ידו ש"ד ואם לאו הרי השטר חספא בעלמא בלאו הכי ומה שהביאו התוס' ממתני' דהוציא עליו כת"י אינה ראיה לומר דכוונת התוס' כמו שהבין הוא ז"ל דמיירי בחתי' ידו נמי שהרי התוס' בסוגיין דפ"ד אחין כתבו דהך דינא דהוציא עליו כת"י מיירי בין בכת"י ובין בחתי' ידו יע"ש ולכן העיקר נראה לע"ד דכוונת התוס' כמ"ש וכמו שכן נראה שהביא הב"ח ז"ל בח"מ (סימן קצ"א) וכמו שהביא משמו הרב"י ז"ל שם ודלא כמו שהעלה הרב הנז' שם

ובכן למדנו מדברי התוס' לענין ש"ק סברא ג' היא ס' הרא"ש הנז"ל דמתרצי הכי שמע מינה ס"ל דכת"י בש"ק כשר לגמרי אפי' מדרבנן דאלת"ה פשטא דברייתא נראה מקודשת לגמרי כמ"ש ואיך תי' כן. איברא דכפי דברי התוס' ז"ל אלו דכת"י בלא עדים כשר ע"ד שיכול להזדייף אפי' לר"מ א"ל מההיא דפרק המביא תניין (דף כ' ע"ב) בעי רמי בר חמא היו מוחזקין בעבד שהוא שלו וגט כתוב על ידו והרי הוא יוצא מתחת ידה מהו וכו' אמ"ר ותיפוק ליה דכתב שיכול להזדייף הוא ומשני בכתובת קעקע ואם איתא אמאי לא משני בכת"י של בעל בלא עדים ועלה קא בעי רמי ב"ח ונפקא מינה אי גט בטל מן התורה או לא ודוק

איך שיהיה נמצינו למדין לענין דינא דהך דינא דכת"י בש"ק הויא פלוגתא דרבוותא אי כשר מן התורה או לא ודע דעיקר פלוגתייהו נפקא מינה בין לס' הרי"ף ודעמיה דסברי דע"ח בלבד כרתי דלדידהו ש"ק שכתב בכ"י ונתנו בלא ע"מ לדעת הסוברים דשוה דין ש"ק לגט מקודשת מן התורה דכת"י כע"ח דמי יבין לדעת הרא"ש ז"ל ודעמיה דסברי דבעי' ע"מ אלא דגט הבא לפנינו בלא ע"מ תלינן דכדין נמסר בע"מ דלדידהו ה"ה בש"ק בכת"י דלדעת הסוברים דשוה דין ש"ק לגט נהי דלכתחלה בעינן ע"מ ולא מהני בלאו הכי מ"מ בדיעבד אם יוצא לפנינו בלא ע"מ תלינן שנמסר לה כדין בע"מ כיון דחשבינן לכת"י כע"ח ממש וכמו שהוכחני לעיל לענין גט מדברי הרא"ש ז"ל בפ' המגרש וכן העלה הר"ב