נאות יעקב חלק ב מח

ואף לטעם רש"י ז"ל אפשר לומר דליכא הך פסול בש"ק דלא שייך למיגזר דילמא אתי לאכשורי בכ"י סופר דכיון דמדאורייתא הויא מקודשת גמורה אי אמרת אינה מקודשת שריא אשת איש לעלמא וכמו שכתב רש"י ז"ל בפ"ק דגיטין ד"י ע"א עלה דקא משני תלמודא כי קתני מלתא דליתיה בקדושין וכו' וז"ל וערכאות נמי ליתא בש"ק היכא דאיכא ע"מ דבגט ושחרור גזרינן דילמא אתי למסמך עלייהו אבל בקידושין כיון דמדאורייתא מקודשת משום ע"מ אי אמרת אינה מקודשת שרית א"א לעלמא ע"כ ואף שדבריו תמוהין טובא דאתו בגט דפסלינן ערכאות משום דילמא וכו' בטלינן ליה לגיטא לגמרי הא ודאי ליתא דמדאורייתא גט מעליא הוא ואם נשאת לא תצא ואם קדשה אחר קדושין תופסין בה אלא דרבנן גזרו להחמיר דלא תנשא לכתחילה בהאי גיטא וא"כ מה טעם לא יגזרו בקדושין להחמיר שלא יוכל לכונסה כי אם בקדושין אחרים וגם דאם קדשה אחר דצריכה גט מא' ומב' להחמיר ולא להקל לגמרי לפטור אותה בלא גט ובכן מה שייך לומר שרייא אשת איש לעלמא מכל מקום מעיקר סוגיין לכל הפירושין נלמד דבש"ק כיון דמדאורייתא מקודשת הויא לא פסלי ליה רבנן משום איזה גזרה וה"ה בנ"ד דאף לטעם רש"י דהוי משום דילמא אתו לאכשורי בכת"י סופר בשטר קדושין לא גזרינן וכשר אף מדרבנן

איברא דראיתי בסוגיין דפ"ד אחין הנזכר דאמרי' התם עלה דמתני' וכולן שהיו בהם ס' קדושין וכו' כיצד ס' קדישין זרק לה וכו' זהו ס' קדושין ס' גירושין כתב בכת"י ואין עליו עדים וכו' זהו ס' גירושין ופריך ואילו בגירושין ס' קרוב לה ל"ק מאי טעמא ומשני אלא אמר אביי יגיד עליו ריעו תנא בקדושין וה"ה לגירושין תנא בגירושין ה"ה לקדושין א"ל רבא אי יגיד עליו ריעו מאי זהו דקתני אלא אמ"ר כל שיש בקדושין יש בגירושין ויש בגירושין מה שאין בקדושין וזהו דגירושין לאו דוקא אלא משום דקתני זהו בקדושין תנא נמי וזהו בגירושין ופריך וזהו דקדושין למעוטי מאי למעוטי זמן דליכא בקדושין ע"כ מבואר יוצא מסוגיין מדקאמר תלמודא דזהו בקדושין למעוטי זמן דלאינך דגירושין כתב בכת"י ואין עליו עדים יש בו זמן ואין בו אלא ע"א איתיה בקדושין ולפי דעת התוס' דטעם פסול כת"י הוא משום זמן א"ש דודאי כוונת תלמודא דזהו בקדושין דוקא וכולהו דאיתנהו בגירושין ליתנהו בקדושין ונקט זמן משום דכולהו תלויין בדין הזמן

אך לדעת רש"י דהך לחודא קאי והך לחודא קאי דפסול כתב בכת"י לא נגע ולא פגע בדין הזמן ע"כ לומר דמאי דמשני תלמודא למעוטי זמן הוא בדוקא ובכתב בכת"י איתיה בש"ק והדבר ק' שהרי הוכחנו לעיל מסוגיין דפ"ק דגיטין דכל פסול דרבנן דהוי משום גזרה לא גזרינן בשטר קדושין

שוב ראיתי להרשב"א ז"ל בחי' ליבמות שכתב וז"ל הא דאמרי' זהו בקדושין למעוטי זמן נראה לי פי' למעוטי זמן דלא נפקא מכלל משנתנו דחמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום אלא אף זאת בכלל משנתנו הוא דמקודשת גמורה היא ופוטרת צרתה לגמרי אבל כתב בכת"י ואין בו עליו עדים ויש בו זמן ואין בו אלא ע"א כי היכי דאיתיה ביגרושין איתיה בקדושין כלו' כי היכי דבגירושין מכלל משנתינו נפקן ה"נ נפקן מכלל משנתי' בקדושין ולאו על אנפ' חדא איתנהו בקדושין ובגירושין דאילו בגירושין הויא ס"מ ולא נפקא מכלל משנתינו אלא לחליצה ולא ליבום ובקדושין לא הויא מקודשת כלל ונפקא מכלל משנתינו לגמרי שזו אינה פוטרת צרתה כלל דלאו מקודשת כ"ש דהמקדש בעד א' ואפי' ב' מודים אין חוששין לקדושיו דלעולם אין קדושין פחות מב' ואפי' כתב בכת"י נמי כדמשמע בפר' האומר משום דקא מחייבא לאחריני ובגיטין דמהני כתב ידו הוי טעמא או משום דלא מחייבי לאחריני או משום דכתיב בהן וכתב לה כלומר כשכתב לה הוא עצמו די לה מדלא כתיב וכתב לה וייעד עדים וכו' וכלשון הזה נ"ל בפי' רש"י וכו' ע"כ מבואר מדבריו דס"ל דאדרבא מאי דמשמע מסוגיין דכתב ידו איתיה בקידושין היינו לומר דהוי ש"ק בטל מדאורייתא מטעם דאין דבר שבערוה פחות מב'

הן אמת דיש לתמוה בדבריו במה שרצה ללמוד הא דכת"י להא דפ' האומר דהמקדש בעד א' אפי' ב' מודים אין חוששין לקדושיו משום דקא מחייבא לאחריני והדבר ק' דרב המרחק ביניהם דשאני התם דהודאת בע"ד איננה גוף הקדושין אלא שהם מודים על לשעבר שהיו בניהם קדושין וכיון דמחייבו לאחריני לא מהימנינן להו בהודאת בע"ד אע"ג דלענין ממון הודאת בע"ד כק' עדים דמי לא כן בכת"י של מקדש בש"ק דשפיר איכא למימר דכיון דילפינן דבר דב' מממון ובממון קי"ל כק' עדים דמי ה"נ בקדושין כיון דבכת"י השטר גופיה הוא הקדושין ולאו ע"פ הודאתו אנו חיים אלא מגוף השטר שכתוב בכת"י ומוכיח מתוכו שאינו מזוייף אנו חיים לומר שנתקדשה בשטר זה דחשבינן ליה כעדים חתומים בו ולא נגע ולא פגע כלל בדין הודאת בע"ד. ועוד קשה במה שרצו לחלק בין קדושין לגיטין דגטין שאני משום דלא מחייב לאחריני דבגיטין נמי הא איכא חיובא לאחריני דפוסלה מן הכהונה וכמ"ש התוס' בפ"ק דגיטין סוף ד"ד ע"א בד"ה וקוימא לן וכו'

ועוד ק' במה שחלק בין קדושין לגירושין דשאני גירושין דכתיב בהו וכתב לה כלומר בשכתב הוא עצמו סגי וכו'. והדבר תימא דהרשב"א גופיה בחי' לגיטין בפ' המביא תניין גבי מתני' דהכל כשרים לכתוב את הגט אפילו חש"ו כתב דלא בעינן שליחות לכתיבת הגט דוכתב דקרא אסופר קאי יע"ש וא"כ מנ"ל לומר וללמד מקרא דוכתב לה לכת"י דחשיב כק' עדים וצ"ת

דבר הלמד מעיקר הדין דס"ל להרשב"א דש"ק שכתבו המקדש בכת"י ואין בו עדים לא ע"ח ולא ע"מ בטל לגמרי אפי' מן התורה וכ"כ הרשב"א בהדיא בפ' האומר גבי המקדש בע"א אפי' ב' מודים יע"ש

והנה התוס' בסוגיין דיבמות בד"ה למעוטי זמן כתבו דר"י מסתפק כתב בכ"י ואין עליו עדים אם מהני בקדושין או לא דכיון שאין צריך זמן מה לנו אי אין עליו עדים ע"כ והכונה לע"ד שהיה מסתפק בקדושין אי מהני לגמרי ואפילו מדרבנן ליכא פסול ו דעיקר