נאות יעקב חלק ב מו

בסוגיין דריש גיטין וא"כ אמאי לא באר הר"מ דין כתב ידו בלא ע"א דהוי נמי פסול

ולעיקר הדין כן מתבאר מדברי הרי"ף ז"ל בפ' המגרש דכפי מאי דס"ל לר"א ע"ח או ע"מ כרתי מפרש הא דאמרי' בסוגיין רב אמר כת"י שנינו אבל כתב סופר לא דמיירי בלא ע"מ דכת"י חשיבה כע"ח לר"א כמו לר"מ יע"ש

ולשיטת שאר הפוסקים דס"ל דלר"א דוקא ע"מ כרתי ואם ידעינן בבירור שלא היה שם ע"מ הגט בטל אלא דמסתמא בגט הבא לפנינו חתום תלינן דנמסר לה כדין בע"מ ה"ה בגט שאין בו ע"ח וכתוב בכתב ידו ש"ב דאי ידעי' בודאי שלא היה שם ע"מ בטל לגמרי ומסתמא כיון דכתיבת ידו חשיבה חתימת עדים תלינן דבהכשר נעשה וניתן לה בע"מ ומכשרינן ליה מן התורה ואם נשאת לא תצא וכמו שמתבאר מדברי הרא"ש ורבינו אפרים ז"ל בפ' המגרש שהוק' להם כפי סברתם דלר"א דוקא ע"מ כרתי ולא ע"ח מההיא דאמרי' בסוגיין דפליגי רב ולוי אמתני' דג' גיטין פסולין אם תצא אם לא תצא אע"ג דמתני' ר"מ היא ולא קי"ל כוותיה ותרצה דמשום דהוי מג' גיטין פסולין שאין בו זמן ובזה לא פליגי ר"א פליגי רב ולוי ואם איתא דס"ל דבכתב ידו ש"ב חשיבה יותר מע"ח ומהני לר"א אפי' ליכא ע"ח בבירור מאי קושיא לימרו דנפקא מינה לר"א אף בלא ע"מ והרא"ש ז"ל שם תי' עוד וז"ל ועוד אני אומר דבכולהו איכא נפקותא גם לר"א לאשה המביאה לפנינו א' מג' גיטין הללו להחזיקה למגורשת דתלינן שנמסר לה בע"מ ע"כ הרי להדיא דכתיבת ידו ש"ב חשבינן ליה כחתימה ממש ודין חתימה יהיבנן לה להכשיר מן התורה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה

ברם מדרבנן פסלוהו לכת"י של בעל שלא ניתן בע"מ לדעת הרי"ף או מסתמא דלא ידעינן אם היה ע"מ לדעת הרא"ש אבל אם נתנו בע"מ ועדי מסירה לפנינו לדעת רש"י דפסול כתב ידו הוא משום דילמא אתי לאכשורי בכתב סופר ליכא פסולא אפילו מדרבנן ותנשא לכתחילה דהא ליכא שום גזירה דכתב סופר נמי כשר כשידעינן שנמסר בע"מ אמנם לדעת התוס' דה"ט דחשיב כאין בו זמן הא נמי איכא פסולה מדרבנן דומיא דגט שיש בו עדים ואין בו זמן דפסול לר"א אף בע"מ לדעת הרמב"ם והטור שכתבנו לעיל וכן נראה שהוא דעת הרא"ש להדיא שכתבנו לעיל דמוקי פלוגתא דרב ולוי דנפקא מינה ליש עדים ואין בו זמן דמודה ר"א ולדעת רשב"ם והתוס' דס"ל דלר"א אין בו זמן כשר בע"מ הרי הכא דמכשרינן לכתחילה דשיילינן לעדי מסירה מתי נמסר לה

וראיתי להטור בס"ס ק"ל וז"ל גט שאין עליו עדים אפי' ניכר שהיא כתב יד הבעל או שאין עליו אלא עד אחד אפי' ניכר כתיבת הגט שהוא כתיבת יד סופר ב"ד או אפי' שהוא כתיבת יד הבעל פסול ומיהו אם נשאת לא תצא עכ"ל ופירש מר"ן ז"ל שם דהטור מיירי בכולהו גווני בשנתנו לה בע"מ ומשו"ה בכתב סופר ועד כתב דהוי פסול בלבד והק' ע"ז דא"כ לא הי"ל לכלול כ"י הבעל עם כ"י סופר דהא לרב כת"י הבעל חשיבה חתימה ונהי דתנן פסול לכתחילה היינו לר"מ ובלא ע"מ אבל לר"א בע"מ משמע ודאי דלכתחלה נמי תנשא יע"ש ולפי מ"ש אפשר ליישב א"ז בהניח דהטור ס"ל כס' התוס' דטעם פסול כת"י היינו דחשיב כאין בו זמן ובכן כפי מ"ש דדעת הטור לפסול גט שאין בו זמן אף בע"מ ה"ה בכתיבה דפסול אפי' בע"מ דחשיב כאין בו זמן ודלמא אתו למסמך אכתיבת ידו בע"ח ושמא הבעל מקדים הזמן כמו שירצה ואע"ג דכשנתנו בע"מ אם לאו שהיו רואים ע"מ שלא היה מוקדם לא היו מניחין ליתנו לה מ"מ חיישינן דילמא לא יתן לה בע"מ כי אם בינו לבינה וכשיוציא הגט יסמוך אכתיבת ידו ומשום הכי פסלינן ליה

אך קשה דמדברי הרא"ש הנזכר שכתב דפלוגתא דרב ולוי נפקא מינה לר"א בגט שאין בו זמן דלא פליג ר"א נראה בהדיא דפיסול כת"י לאו משום זמן הוא דאלת"ה תיפוק לה דנ"מ לכלהו ג' גיטין פסולין דמתני' לר"א ומשום הכי פליגי

שוב ראיתי להרא"ש ז"ל עצמו בסוגיין בפ' ד' אחין הנז' שכתוב דפסול דכתיבה משום זמן הוא כדעת התוס' יע"ש ובכן תמיה מילתא אמאי לא קאמר הכא דנ"מ מפלוגתא דרב ולוי לכולהו שלשה גיטין פסולין וצ"ע

דבר הלמד מהענין דכתיבה של בעל חשיבה כחתימה בין לר"מ בין לר"א וטעמא דמלתא כתבו רוב הפוסקים דכתיבת ידו כק' עדים דמי וכתב הר"נ בפ' המגרש והתוס' בפ' ד' אחין בד"ה כתב בכתב ידו דכתב בכתב ידו דמתני' היינו בין שכל הגט כתב ידי הבעל ולא חתם שמו למטה ובין שהגט כתב סופר וחתם שמו למטה דתרוייהו חשיב לן כק' עדים וכן מבואר בדברי כמה מהפוסקים יע"ש

ואיכא למידק ע"ז מההיא דאמרי' בפ' המביא תניין דכ"ג ע"א אמר"נ או' היה ר"מ אפי' מצאו באשפה חתמו ונתנו לה כשר איתיביה רבא לר"נ וכתב לה לשמה מאי לאו אכתיבת הגט לא אחתימת עדים ע"כ ואם איתא דחתימת ידו בלבד חשיב כחתימת עדים אמאי לא משני תלמודא לא אחתימת ידו של בעל דלר"מ וכתב דקרא אחתימת ידו קאי דקאמר רחמנא שיחתום הבעל וסגי ומינה למד ר"מ דה"ה בע"ח סגי ובהכי מתוקמא שפיר לישנא דקרא דוכתב לה דמשמע דקאי לבעל מדנקט בלשון יחיד וכתב

ועוד ק' מהאי סוגיא דכפי מאי דאמרי' דכתב הגט מיד הבעל חשיב לר"מ כע"ח א"כ שורת הדין נותן דכמו דר"מ בעי חתימה לשמה כ"כ בכותב הבעל הגט בכתיבת ידו ולא חתם עדים בו בעי כתיבה לשמה שיכתבנו הבעל לצרכה שלא לצורך אשתו האחרת שהרי מכתיבתו אנו חיים וא"כ אמאי לא מוקי לה תלמודא דוכתב דקרא לר"מ נמי קאי לכתיבת הגט וה"ק קרא וכתב הבעל עצמו וסגי במקום חתימה ומשום הכי יכתבנו לשמה ומינה יליף ר"מ דבע"ח נמי לשמה אף בכתב סופר מהני שוב ראיתי דאין זו קושיא דלא ניחא ליה לתלמודא לומר הכי דא"כ דלר"מ וכתב דקרא אכתיבת הגט קאי מאן פליג ליה לומר דמה שהצריך קרא כתיבה לשמה הוא משום דהויא כתיבת יד הבעל במקום חתימה