נאות יעקב חלק ב מד

והנה ראיתי להרמב"ם ז"ל בפרק ה' מהלכות גירושין דין ט"ז וי"ז שכתב וז"ל גט שנמצא קרוע שתי וערב שהוא קרע ב"ד הרי גט בטל כשאר השטרות בד"א כשהיה הגט יוצא מתחת ידה בע"ח ואין שם ע"מ אבל אם היה שם ע"מ דנמסר לה בפניהם הר"ז כשר אע"פ שהיה קרוע שו"ע כשנתן לפניהם עכ"ל ומתבאר מתוך דברי ה"ה שם ומתוך דברי הרשב"א ז"ל בחי' בפ' האומר בסוגייא דצריכה ב' שיאמרו בפנינו אמרה וב' שיאמרו בפנינו קבל דהיינו טעמא דכשאין שם אלא ע"ח בלבד ואינו מקויים חיישי' דילמא נמלך הבעל מלגרשה וקרעו ומצאו באשפה יע"ש וק"ק דא"כ אפילו בע"מ אמאי כשר כשראו שנתנו קרוע ואמאי לא ניחוש דנמלך הבעל מלגרשה וקרעו ובטלו ועכשיו חוזר לגרש בו וי"ל דמיירי דהבעל גילה דעתו בשעת מסירת הגט דהקריעה לא היתה לשם ביטול כי אם בטעות היתה. הן אמת דראיתי להרשב"א שם שחלק על הרמב"ם בזה וס"ל דאם היה קרוע קרע ב"ד בשעת מסירה דבטל הוא שהרי כחרס ה"א כיון שקרעו וראיתי להמבי"ט ח"א סי' כ"ד שהעלה שם שלא פסל הרשב"א כי אם שקרעו בידים בכונה מכוונת דאזי חשיב כבטלו ומבוטל אבל נקרע קרע ב"ד בטעות אפי' הרשב"א מודה דתורת גט עליו והכריח הדבר מדברי הרשב"א ז"ל יע"ש באורך

והנה כי כן אמור מעתה דמדברי הרשב"א ז"ל נלמוד לדברי הרמב"ם ז"ל דמכשיר אף שקרעו בכוונה דאלת"ה במאי קמפלגי ודבר ק' דכיון דקרעו בידים קרע ב"ד אין לך ביטול גדול מזה ועל דברי הרשב"א ז"ל דפוסל מטעם דכיון דקרעו היינו דמבטלו אין להק' שהרי הרשב"א הוא מהסוברים דאפילו בטל גוף הגט בפי' אינו מבוטל דאפשר לומר דשאני התם דה"ט דלא אתי דבור ומבטל מעשה הכתיבה שנכתבה בתקינה לא כן הכא שעשה מעשה בגוף הגט שקרעו בידים לבטלו דשפיר מתבטל דאתו מעשה ומבטל מעשה

הן אמת דראיתי להרשב"א ז"ל בחי' בפ' המביא תניינא עלה דמתני' דאין כותבין במחובר לקרקע ר"י פוסל עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש שהעלה שם דמדברי ר"י נשמע דאם כתבו בתלוש וחברו ובטלו וחתמו לרבנן א"נ כתב וחתמו בתלוש לר"י וחברו ובטלו ותלשו ונתנו לה כשר דלא הקפיד הכתוב שיהא בתלוש אלא אכתיב' וחתמה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ע"כ ואם איתא דכל דנמלך ובטלו ועשה מעשה בגוף הגט כמו קרעו דמתבטל דאתי מעשה ומבטל מעשה א"כ כ"ש הכא בחברו בין כתיב' לנתינה ובטלו נהי דמשום חסרון מעשה לא מפסיל אמאי לא מפסיל מטעם דכיון דחברו ע"ד לבטלו דהיינו שלא לתולשו עוד הרי גילה דעתיה דבטל הגט ונמלך מלגרש בו הואיל וחברו ע"ד להניחו שם לעולם ונמצא שבטלו במעשה ואתי מעשה ומבטל מעשה והאי מעשה דחברו ובטלו חשיב יותר מקרעו דאילו קרעו לא עשה שום מעשה בגוף הגט שפוסל אותו שאפי' קרעו כשר הוא אי לאו טעמא דביטול ואילו חברו ובטלו אין לך ביטול גדול מזה שכיון שחברו הרי נפסל לגמרי שאי אפשר ליתנו לה בעודו מחובר וי"ל ודוק: איך שיהה העולה בידינו לענין הלכה מכל האמור דלדעת הריב"ש ומהרי"ט ז"ל בתשובה נראה דאפילו לדעת הרמב"ם ודעימיה ז"ל דס"ל דאם ביטל הגט בפירוש הרי הוא בטל ואינו חוזר ומגרש ה היינו דוקא במבטלו בפי' בא' מהלשונות דשייכי בביטול גופו של גט כמו הרי הוא בטל וכיוצא אבל אי נמלך מלגרשה או גרשה ע"ת ולא נתקיים התנאי דחשיב כנמלך לגרשה לא נתבטל גופו של גט וחוזר ומגרש בו אמנם לדעת רש"י בההיא דשייר מקצת הגט וכו' ולדעת ר"ת בההיא דחיישי' שמא פייס וכו' לדעת ר"י ז"ל דס"ל דאזיל כסברת הרמב"ם ולדעת רבינו יואל ז"ל בההיא דהחתים עד ג' נראה דכל שנמלך מלגרשה אפי' לא בטל בפירוש בא' מהלשונות הרי הוא מבוטל ואינו חוזר ומגרש בו ולדעתם נראה דה"ה לענין ש"ק אשר לפנינו דלדעת הרמב"ם ודעימיה לא מבעיא אם בטלוהו בפירוש המקדש והמתקדשת בא' מהלשונות דשייכי בגוף השטר דבטל הוא ואינו חוזר המקדש בו אלא אפי' חזרו בהם המקדש והמתקדשת בלבד או אם קדשה ע"ת ונתבטל התנאי הרי הוא בטל ואינו חוזר ומקדש בו ונראה פשוט דלאו דוקא בטלוהו או חזרו בהם שניהם אלא אפי' בטלו או חזר אחד מהם מתבטל כיון דעיקר הקדושין תלוי בדעת שניהם ומיהו נראה דאפשר דהיינו דוקא למ"ד דבעינן שיכתבנו מדעתה דדעת מקנה בעינן דלמ"ד הכי אפילו לפי האמור בטעם ס' הר"מ דמאי דיכול לבטל הגט היינו משום דס"ל דבעינן שליחות לכתיבה ובטוליה בטליה לשליחותיה דסופר ה"ה הכא דכיון דבעינן דעתה ע"כ מדין שליחות הוא כמו שהארכנו לעיל וכל שחזרה בו או בטלו בטלה לשליחות הסופר וחשוב שנכתב שלא מדעתה אך למ"ד דלא בעינן דעתה אפשר דחזרה שלה או בטול שלה אינו מעלה ומוריד וחוזר ומקדש בו

סימן ז שטר קדושין שכתבו המקדש עצמו בכתב ידו ואין עליו עדים מה דינו ומשפטו

שורש דין זה איתא לענין גט בפ' המגרש תמן תנינן ג' גיטין פסולין ואם נשאת הילד כשר כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד ר"א אומר אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו בפני עדים כשר ע"כ ופי' רש"י ז"ל דמתני' ר"מ היא דאמר ע"ח כרתי דלא ס"ל כר"א דאמר ע"מ כרתי דהא פליגי ר"א בסיפא וס"ל לר"מ דאע"ג דליכא ע"ח כיון דכתב בכתב ידו כמאה עדים דמי וכשר מדאורייתא מיהו רבנן פסלוהו דילמא אתי לאכשורי בכתב יד סופר הילכך לא תנשא ואם נשאת הולד כשר ע"כ וכ"כ התוס' בריש גיטין ד"ג ע"ב ד"ה ג' גיטין וכ"כ הר"ן אמנם מ"ש רש"י ז"ל דכתב בכתב ידו רבנן פסלוהו מטעם דילמא אתי לאכשורי בכתב סופר. התוס' בסוגיין הנז' בד"ה כתב בכתב ידו חלקו עליו וכתבו דטעמא דפסול היינו משום שיוכל לכתוב הזמן כמו שירצה והוי כאין בו זמן יע"ש וכ"כ התוס' בפד"א ד"ל ע"ב ד"ה כתב בכתב בשם ר"י ז"ל יע"ש

ואיכא למידק לפי ס' התוס' דה"ט דחשיב כאיו בו זמן