נאות יעקב חלק ב מג

תהא מגורשת בגט זה ומותרת לכל אדם ואם לאו אל תתגרשי בו ונמצא דבשלא קיימא התנאי לא נתגרשה באותה נתינה וחוזר הגט לכמו שהיה עכ"ל הרי מפורש שאפי' שתלה הגירושין בתנאי ודעתו שאם לא יתקיים התנאי אין רצונו שתתגרש כל שלא הוציא מפיו לשון ביטול בגופו של גט חוזר ומגרש בו דמה בחוזר מהגירושין איננו מבטל גופו של גט

איברא דראיתי למהרי"ט ז"ל עצמו בח"א בסוף סי' ס"ו שכתב לחלק בין מתנה הבעל עם האשה ע"מ כו"כ למתנה במינוי השליח ע"מ כו"כ דבמתנה במינוי השליח ע"מ כו"כ אף שנתבטל התנאי ונתבטל השליחות יכול לחזור ולגרש בו דשליחותא בטיל גיטא גופיה לא קא בטיל אבל במתנה עם האשה שנתן לה גיטא על תנאי ונתבטל התנאי ונתבטל הגט אינו חוזר ומגרש בו עכ"ל דמדבריו בתשו' זו נראה דאף דלא בטל בשום אחד מהלשונות גופו של גט בפירוש כיון שאמר לאשה ע"מ כו"כ וכונתו שאם יתבטל התנאי לא תהיה מגורשת ולא נתקיים התנאי הרי נתבטל הגט לגמרי כיון שנמלך מלגרשה אם לא יקיים תנאה וזה סותר למ"ש בתשו' הנז' ומה גם דמדברי הריב"ש הנז' אינו נראה כן

הן אמת דנראה דיש להוכיח מקצת דוכתין דכל דגילה דעתו דנמלך מהגירושין בלבד בטל הגט לדעת הרמב"ם ודעמיה ויצא הא' ממ"ש הרשב"א בחי' עלה דאמרי' בתלמודא די"ח ע"ב אמר"ל לא הכשיר ר"ש כי אם לאלתר אבל לאחר י' ימים לא דחיישינן שמא פייס דר"ת פי' דהכוונה דחיישינן שמא פייס ונמלך מלגרשה ובטל הגט

ולדעת ר"י שהביא הרשב"א שם היינו משום דס"ל כסברת הרמב"ם יע"ש ואם איתא דבעי שיבטא בשפתיו לשון ביטול בגופו של גט ולא סגי בנמלך מלגרשה א"כ מאין הרגלים לנו לחוש ולומר שבטלו דנהי דאריכות הזמן שנתעכב הגט משעת כתיבתו עד נתינתו י' ימים מורה שנמלך בנתיים מלגרשה ובעבור זה נתעכב עד שחזר ונמלך מ"מ מאן לימא לן דאמר בפי' שיהא גוף הגט בטל דיו לנו לומר שנמלך בנתיים ודין גרמ"א דעני' ראה אך אי אמרי' דכל דדיינינן דנמלך מלגרשה חשיב ביטול א"ש דבהיות ה"ה העמד"ה והארכ"ה בנתיים מורה באצבע דנמלך והמלכתו זהו ביטולו וכן יש להוכיח ממאי דאמרי' פ' המגרש דפ"ח ע"א גבי מתני' דשייר מקצת הגט וכו' דמוקי לה תלמודא כשיש ריוח מלמטה ופריך ודילמא אמלוכי אמליך וכתב ופי' רש"י דילמא מתחילה נמלך מלגרשה והדר אמליך לאחר זמן לחזור ולגומרו ונמצא דהראשון בטל ואינו יכול לחזור ולגרש בו ע"כ. ואם איתא דבעי' לשון ביטול גופו של גט א"כ נהי דמדחזינן שינויא שהניח הנייר חלק למטה יש לחוש דנמלך בנתיים מ"מ מאין לומר שבטלו לגוף הגט בפי'

ועוד יש להוכיח כן ממ"ש התוס' בסוף פ' הזורק (דף פ"ב) ד"ה צא והשלם וכו' וז"ל מעשה בא לפני ר' משולם בא' שכ' גט לאשתו והחתים עליו ב' עדים ואחר זמן החתים עליו עוד עד ג' והכשירו מסברא וכו' עד וכן פי' הר' אלחנן ז"ל דנראה לפוסלו דכיון דבא להחתים עד ג' גילה בדעתו שלא יהיה גט עד שיחתום עד ג' וחתימתו אינו כלום כיון שלא חתמו זה בפני זה עכ"ל וכתב הר"ן ז"ל שם דדעת הרב אלחנן הוא דאזיל בשיטה זאת דאם ביטל הגט בפירוש מבוטל כס' הרמב"ם ז"ל ומשום הכי בהיות שגילה בדעתו שלא יהא גט כי אם בעד ג' אף שעכשיו אנו אומרים לו שאין העד הג' כלום ומתרצה לגרשה בב' עדים לאו כל כמיניה כל שבתחילה בטלו אם לא יהיה בו עד ג' יע"ש הרי מוכח דאף שלא פי' לשון ביטול בגופו של גט כי אם שגילה דעתו ותנאי התנה שתתגרש ע"מ שיהיה בו ע"ג חשיב ביטול כיון דאם לא יתקיים תנאו אין דעתו לגרשה דלפי ס' הרב אלחנן הנז' י"ל מההיא דאמרי' בפ' המגרש דף פ"ד גבי מתני' דחוץ מפ' כתבו בתוכו אע"פ שחזר ומחקו פסול כמתבאר שם דאם כתב חוץ מפ' לפני התורף וחזר ומתקן הגט בטל מן התולה ולאחר התורף פסול מדרבנן דגזרינן אחר התורף אטו לפני התורף ולפי ס' הרב אלחנן ק' דבין לפני התורף ובין לאחר התורף ליהוי פסולייהו מן התורה אף דליכא טעמא דכריתות והיה טעמו דכיון דכתב כן בתוך הגט לפניו או לאחריו דתורף גילה בדעתו דאין רצונו לגרש כי אם בתנאי זה שלא להתירה לפ' ואם א"א לקיים דבורו לא יהיה גט ובכן נתבטל הגט מעיקרו ואף שחזר ומחקו ונתרצה לאו כל כמיניה דכיון דבטלי' שוב אינו יכול לחזור ולגרש בו

עוד י"ל אם נאמר בס' זאת דלדעת הרמב"ם כל שנמלך מלגרש בטל הגט מההיא דאמרי' פ' ב' אוחזין (דף ח"י ע"א) גבי הא דתנן מצא גיטי נשים ושחרורי עבדים הר"ז לא יחזיר שאני אומר כתובים היו ונמלך עליהם שלא ליתנן ופריך טעמא דנמלך עליהם שלא ליתנן הא אמר תנו נותנין ואפילו לזמן מרובה ורמינהי וכו' יע"ש. ולפי ס' זאת עדיין מתני' ק' טעמא דנמלך הא אמר תנו נותנין ואמאי ליחוש דעכשיו אומר תנו ושמא נמלך בנתיים מלגרשה דהנפילה מורה על זה ובכן נתבטל הגט ועכשיו אינו יכול לחזור ולגרש בו ואין לומר דהכי דייק תלמודא הא אמר תנו והבעל אומר שלא נמלך בנתיים ולא בטלו מעולם נותנין והבעל נאמן לומר הכי להתירה להבא הואיל ובידו לגרשה ונאמן במיגו דא"כ לאשמעינן מתני' דלא יחזיר אפי' אמר תנו כל דלא ידעינן אי נמלך בנתיים וי"ל דהיא גופא מצינן למימר בכוונת מתני' דקאמר לא יחזיר בין אם לא אמר תנו ובין אם אמר תנו ולא ידעינן אם נמלך בנתיים שאני אומר כתובים היו ונמלך עליהם שלא ליתנן ובכן נתבטל הגט ואינו יכול לחזור ולגרש בו ואהא דייק תלמודא הא אמר תנו ולא נמלך בנתיים כלל נותנין

שוב ראיתו דהא ליתא שהרי מתני' דומי' דדייתיקי מתנה ושוברים קתני להי לגיטי נשים ושחרורי עבדים וכמו שלגבי ד"מ ושוברים לא יחזיר כל שלא אמר תנו וכל שאמר תנו אפילו נמלך בנתיים יחזיר הכי נמי בגיטי נשים משמע דכל שאמר תנו אפי' נמלך בנתיים נותנין ועוד דאם איתא דמאי פריך התלמודא הא אמר תנו היינו כשאומר שלא נמלך כל כי הא הו"ל לתלמודא לפרש הא אמר תנו ומעולם לא נמלכתי ומדקא דייק תלמוד סתם ש"מ דכל דאמר תנו סתם סגי: