נאות יעקב חלק ב מב

שיוכל לבטלו בדבור בעלמא דהא ודאי אין כח הבעל יפה כי אם לבטל הגירושין אבל גופא דגיטא מאין הרגלים ליתן כח לבעל לבטלו בדבור בעלמא ולהוציא שם גט מעליו

ואשר אחזה לי ליישב הענין הוא דהר"מ לשיטתיה אזיל דס"ל דמאי דבעינן ציווי הבעל הוא מדין שליחות דוכתב דקרא אבעל קאי וצריך שיכתבנו הוא או הסופר בשליחותו וכמו שכתבנו לעיל בסי' ה' וכמו שהאריך הרב מכתב מאליהו (שער ה' סי' ה') יע"ש וא"כ נוכל לומר דא"ש שהרי הא ודאי כשממנה הבעל שליח לסופר שיחשב כתיבתו כאילו כתבו הוא היינו בתנאי שיבא הגט לכלל גירושין באופן שיגיע ליד האשה אך אם לא יבא לכלל גירושין בטלה שליחות למפרע דמה צורך יש, לבעל שיהיה שלוחו באותה כתיבה יכול על מגן וע"כ לומר דאנן סהדי דמינהו שליח ע"ת וחשיב כאילו אמר בפי' לסופר אני ממנה אותך שליח ע"מ שיבא גט זה לכלל גירושין ואם לא יבא יתבטל השליחות וא"כ בשעת הגעת הגט ליד האשה נתקיים השליחות למפרע ואם לא הגיע הגט לידה בטלה השילחות למפרע והנה כי כן שפיר מצי לבטל גוף הגט דבאומרו שיתבטל הגט כוונתו לבטל שליחות הסופר הואיל ועדיין לא נתקיים התנאי שלא הגיע ליד האשה דחשיב דבור ודבור ואתי דבור ומבטל דבור וכההיא דקי"ל כר"י דהאומר לאשה התקדשי לאחר שלשים יום דחוזרת ולרבי יוחנן הוא הדין נמי באומר על מנת שאתן לך מאתים זוז וכיוצא דהוי מעכשיו דחוזר קודם קיום התנאי אף דבהתקיים התנאי חיילי הקדושין למפרע וכמ"ש הרשב"א בחי' בפ' מי שאחזו עלה דאמרינן התם (דע"ו ע"א) ת"ר אמר לה בפני ב' הרי זה גיטך ע"מ שתשמשי את אבא ב' שנים וחזר ואמר לה וכו' ומשם בעל העיטור יע"ש ואע"ג דס' זו יחידאה וכל הפוסקים חולקים עליו וס"ל דכל תנאי דמעכשיו חשיב מעשה ואינו יכול לחזור בו וכמ"ש הרשב"א שם וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ"ה מה' גרושין דין א' אפשר דבכה"ג שמתנה עם הסופר במינוי השליחות ע"מ שיגיע לידה כ"ע מודו דאף דחשיב כתנאי דמעכשיו דבהגעת הגט לידה מתקיים השליחות למפרע בשעת הכתיבה עכ"ז יכול לחזור בו ולומר שאינו רוצה בקיומו של שליחות אף שיתקיים תנאי ואמינא לה מהא דכתב הרשב"א בחי' שם עלה דהך סברא דבתנאי דמעכשיו אינו יכול לחזור בו וז"ל ואי ק"ל הא דגרסי' בפ"ק דקדושין וכו' זכו בשדה זו לפ' ע"מ שתכתבו לו את השטר חוזר בין בשטר ובין בשדה דאלמא דאף בע"מ חוזר הוא ומבטל תנאו וכו' ואין עיקר לקושייתם כלל דהתם שלוחים שוויניהו ומבטל שליחותו ואזיל כל אימת דבעי וה"ק להו ע"מ שתעשו שליחותי שתכתבו את השטר ולא תעכבו אתם בכתיבתו כל זמן שאיני חוזר בי אבל בתולה בדעת הקונה ודאי אינו חוזר בו דאילו אמר לחברו זכה בשדה זו ע"מ שאכתוב לך את השטר כותב הוא השטר בע"כ ומקיים תנאו וזוכה בשדהו למפרע וכו' עכ"ל והמתבאר מדבריו הוא דמחלק בין כשמתנה עם הזוכה ובעל הדבר ההוא למתנה עם השליח ודון מינה ואוקי באתרין דמה שמתנה עם הסופר ותולה שליחותו עד שיגיע הגט לידה לא חשיב כמתנה עם הבעל הדבר עצמו דשליחות הסופר איננו מעלה ומוריד לסופר כלל ולא נפקא מינה אם תתגרש האשה בהגעת הגט לידה וכל כי ה"ג מבטל שליחותיה ואזיל כל אימת דבעי ואף דחשיב כאומר לסופר ע"מ שיגיע הגט לידה מצי לבטל שליחותיה שאפילו יתרצה אחר הזמן ליתנו לה לא תתגרש מכיון דבטל שליחותיה דהסופר וחשיב כנכתב שלא בשליחותו

הן אמת דנראה דזה אינו דא"כ יצא לנו לענין דינא דאף לדעת הר"מ דמצי ליבטל גיטא גופיה היינו דוקא בכותב ע"י שליח אבל בכותב הבעל עצמו לא שייך ביטול כלל דמאי ביטול שליחות איכא ואי דינא הכי כל כי הא צריך לאודעי ולא משתמיט שום א' מרבוותא לחלק כן ובעיקר הדין בס' הרמב"ם אני מסופק אם הוא דוקא כשמבטל ואומר בפי' גט זה שכתבתי בטל הוא או כחרס הוא וכיוצא מהלשונות דשייכי בביטול גופו של גט דכיון הא גלי דעתיה דמלבד דמבטל הגירושין ונמלך מלגרשה עוד מבטל גופו של גט שיהיה כחספא בעלמא וכאילו לא היה שם גט מעולם ואפי' יחזור לגרשה בו יחשב כמגרשה בנייר בעלמא אבל אם לא פירש לשון ביטול הנופל לגוף הגט כלל אלא כי הוא אמר שנמלך מלגרשה או שראינו שחזר בו מלגרשה דבכה"ג לא בטל גוף הגט כי אם גוף הגירושין לא נתבטל גוף הגט וחוזר ומגרש בו או"ד ל"ש דכל שראינו בו שנמלך בודאי מלגרשה הרי הוא בטל ואינו חוזר ומגרש בו ומאי דקאמר התלמודא נהי דבטליה לשליחותיה דשליח גיטא גופיה מי קא בטיל הכונה לומר נהי דבטליה לשליחותיה דשליח דחוזר בו שיהיה שלוחו בגט זה אבל גיטא גופיה כלומר גירושין גופייהו מי קא בטיל הא מאן נימא לן דכוונתו לימלך מלגרשה הא אין כוונתו כי אם לבטל השליח ועדיין דעתו לגרשה על ידו או על ידי שליח אחר וכן דרך התלמודא שמכנה לגירושין בלישנא דגט עצמו כמו הר"ז גט או אינו גט דהוי במקום מגורשת וא"מ ונראה דהעיקר כהצד הא' וכן מתבאר מדברי הריב"ש בתשו' סי' קכ"ז שכתב וז"ל ועוד נראה ברור כי אפי' לדעת הרמב"ם שסובר שיכול לבטל הגט אחר הכתיבה אף ע"פ שנכתב כתקנו ובכשרות זהו דוקא בשאומר בפי' שהוא מבטל גופו של גט ואומר יהא כחרס או יהיה בטל וכו' או אחד מהלשונות הנז' בתלמודא במבטל הגט אבל זה שלא אמר לשון בביטול הגט עצמו רק שאמר על הנתינה שהוא נותנו בכח אף אם היה אומר בפירוש שאונסים אותו על הנתינה אין זה ביטול על הגט עצמו שלא יוכל מלגרש בו אלא מסירת מודעא הוא על הנתינה וגופו של גט אינו בטל וכו' עכ"ל הרי מפורש בדבריו דאף שאומר בפי' שבאונס מגרש ובכן נמצא דדעתו לבטל הגירושין שאין רצונו לגרש כל שלא אמר לשון ביטול השייך בגופו של גט אינו בטל וחוזר ומגרש בו וכן יש להוכיח מדברי מהרי"ט ז"ל בח"א סימן נ' דכ"ה ע"א וז"ל וא"ל אי לא מקיימא תנאה בטיל ליה גיטא בביטולו של תנאי והיאך הוא חזר ומגרש בו וכו' הא ליתא דביטול גופו של גט אינ' ראדי בתנאי אלא הגירושין הוא שתלאן בתנאי שאמר לה אם תקיימי תנאה