נאות יעקב חלק ב לד

הגט לשם גירושין שהרי אפילו מצאו באשפה כשר כמש"ל ומש"ה אמר דמקודשת אע"פ שלא נכתב לשם שחרור ורבנן סברי דע"מ כרתי וכתיבה לשם גירושין בעינן ה"ה בשטר שחרור דגמרינן לה לה מאשה ומש"ה אינה מקודשת כיון שלא נכתב לשם שחרור ולזה עכצ"ל דלא ניחא ליה לתלמודא לומר דרבנן ס"ל דיש בלשון הזה לשון שחרור שהיא סברא דחיקא ועפ"ז אפשר ליישב נמי זה שהקשינו דמשמע דלרבנן דוקא משום דאין בלשון זה לשון שחרור הא אם היה בלשון הזה שחרור מקודשת ומ"ש מהכותב גט לאשה דעלמא דאינו גט דאפשר לומר דלעולם דלרבנן אפילו אם יש בלשון הזה לשון שחרור א"מ אלא דלא ניחא ליה לתלמודא לומר דס"ל לרבנן דיש בלשון הזה לשון שחרור וא"מ מטעמא אחרינא כיון דהוי מלתא דחיקא ומאי דהקשינו להרמב"ם והטור אמאי נקטו מטעמא דאין בל' שחרור דתיפוק ליה משום מחוסר מעשה י"ל דלקושטא דמלתא נקטו הכי כי היכי דלא נטעי לומר שיש בלשון הזה שחרור ואפילו אם אינה מקודשת מטעמא שנכתב בשעה שאינה ראויה לקדושין הרי זו משוחררת ואע"ג דבדבר א' חשיב לקדשה ולשחררה וצריך להפליג דבוריה שתהיה משוחררת ולא מקודשת הא אפסיקה הלכתא דפלגינן דיבוריה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ' ז' מה' עבדים או אפילו את"ל דלא פלגי' אפשר לטעות ולומר דכיון דיש בלשון הזה לשון שחרור אי כתב לה הרי את מקודשת ואמר השתחררי בו בלבד שתהיה משוחררת דהרי את ראויה לקדושין קאמר לה ולעולם דמאי דאינה מקודשת הוא מטעמא דנכתב בשעה שאינה ראויה לקדושין ואפילו אם יש בלשון הזה לשון שחרור א"מ

אמנם אכתי פש גבן דאמאי לא מוקי תלמודא דמיירי בכתב שטר לקדשה בו אחר שחרור ושחררה ואח"כ קדשה ופליגי ר"מ ורבנן אם אדם מקנה דבר שלב"ל או לא או אם עידי מסירה כרתי או ע"ח כרתי וצ"ת. אבל לענין הדין נראה פשוט כמו שכתבנו דאם כתב שטר לקדש אבה שאינה ראויה להתקדש עכשיו ומחוסר מעשה לכשהיה ראויה לא מהני כלל דומיא דכותב גט לאשה בעלמא ויש להסתפק באשה שנתגרשה מבעלה ואמר לה הרי זו גיטך לאחר ל' יום ובא אחר וכתב לה ש"ק בתוך ל' לקדשה לאחר ל' דחייל הגט וראויה לקדושין אי מהני כיון דנהי דבשעת כתיבתו אינה ראויה להתקדש מ"מ אינו מחוסר מעשה כלל שכבר נתגרשה ואינה מחוסרת כי אם זמן וזמן ממילא אתי

וראיתי למהר"י רוזאניס ז"ל בפ"ו מה' גירושין הלכה ג' שעלה ונסתפק הרב ז"ל בכיוצא לזה לענין גט באומר לאשה הרי את מקודשת לאחר ל' יום אם יכול לכתוב לה גט בתוך ל' לגרש בו לאחר ל' יום או לגרשה בתוך ל' יום שיחולו לאחר ל' יום ואע"פ שלא חלו עדיין הקדושין משום דלאו מ"מ הוא אלא זמן וממילא קא אתי והעלם הרב ז"ל דיכול לגרש בתוך ל' יום שיחולו לאחר ל' יום ועפ"ז ישב הרב ז"ל שה מה שכתב הטור בסי' קמ"א יע"ש ובסוף דבריו כתב וז"ל שוב ראיתי דהא דכתיבנא ליתא משום דה זומר לאשה הרי את מקודשת לאחר ל' יום אינה צריכה גט בתוך ל' יום דהא קי"ל דבין היא ובין הוא יכולין לחזור ואם לא חזר בו בפי' ונתן לה גט אין לך חזרה גדולה מזו וכו'. ואע"פ שאיני כדאי להשיב על דבריו יש לחקור מנ"ל להרב ז"ל בפשיטות דלמאי דקי"ל דבין היא ובין הוא יכולין לחזור דאם נתן גט בתוך ל' יום דהוי חזרה ומאן נ"ל דכיון דלא חזר בפי' שכונתו לחזור אפשר שרוצה בקיומן של קדושין ומה שנותן גט הוא כדי להחזיקה כמגורשת ונ"מ לאוסרה לכהונה ולאחיו משום גרושת אחיו דכל היכא דאפשר לומר דאין כוונתו לחזור כיון דלא חזר בו בפי' אמרי' וגדולה מזו כתבו הרא"ש והפוסקים ז"ל בפ' האומר משם הרמב"ן ז"ל דאפילו למאי דקי"ל כר"י דיכולין לחזור תוך ל' יום אם בא אחר וקדשה תוך ל' אם מת או גרש הב' תוך ל' יום חלו קדושי ראשון אחר ל' ולא אמרי' כיון דפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר אין לך חזרה גדולה מזו דאתתא לבי תרי לא חזייא אלא כיון דלא חזרה בפי' אמרי' דאין דעתה לחזור מהראשון לגמרי אלא אי ימצאו קדושי ראשון מקום לחול יהיו קדושין וכ"ש הכא דודאי דאפשר לומר דלא חזר בו ורצונו שיהי הקדושין קדושין והגט גט ואע"ג דסברת הרמב"ן ז"ל הלזו אינה מוסכמת מכל הפוסקים שהרא"ש ז"ל חולק עליו וכן הרשב"א ז"ל בחי' וסברי דכי פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר אין לך חזרה גדולה מזו מ"מ אפשר שיודו בענין זה דשאני התם דאתתא לבי תרי לא חזייא ומסתמא לא מסיק אדעתא שימות או יגרש בתוך ל' יום ובודאי חזרה בה אבל בכי האי גוונא דאפשר להיות מקודשת ומגורשת מאן לימא לן דנתינת הגט הוי חזרה

ואגב אורחין הוקשה לי בס' הרשב"א הלזו דס"ל דכי פשטא ידה וקבלה קדושין מאחר דאין לך חזרה גדולה מזו ממ"ש הרשב"א ז"ל בחי' לגיטין בפ' מי שאחזו עלה דאמרי' בגמ' (דע"ו) ת"ר אמר לה בפני ב' שהביא הרב ז"ל שם סברת בעל העיטור ז"ל דס"ל דאפילו בתנאי דע"מ דקי"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי יכול לחזור בו קודם קיום התנאי והק' עליו הרשב"א וז"ל ועוד דאמרי' בקדושין אמר ר"א התקדשי לי במנה ונתן לה דינר מקודשת וישלים מ"ט כיון דאמר לה מנה ויהיב לה דינר כמאן דאמר לה ע"מ דמי. והקשה עליה מההיא דתניא התקדשי לי במנה והיה מונה והולך ורצה אחד מהם לחזור אפילו בדינר האחרון הרשות בידו אלמא באומר ע"מ אינו יכול לחזור דאי יכול לחזור מאי קשיא לעולם מקודשת למפרע לכשישלים ואם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר בינתיים א"מ לב' והיינו דר"א אבל אם חזרו בהם עד שלא ישלים הרשות בידו עכ"ד נראה מדבריו דאע"פ שיכול לחזור בה אם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר לאו חזרה היא דאי חזרה היא אי פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר אמאי כתב דאינה מקודשת לב' מכיון דיכולה לחזיר בו

איך שיהיה נמצינו למדין מדברי מהר"י רוזאניס ז"ל דס"ל בפשיטות במחוסר זמן לאו כמ"מ הוא והמקדש אשה לאחר ל' יום יכול לגרש בתוך ל' יום אפילו שרוצה שיחולו הקדושין ושתתגרש בגט זה אלא שכתב שכעת לא מצא דין זה מבואר כי אם מ"ש הרמב"ם ש פ"ז מה'