נאות יעקב חלק ב לב

עתה שרצונו לגרשה אחר הכניסה מ"מ דילמא יחזור בו אחר הכניסה ולא ירצה לגרשה דכל דאיכא חסרון מעשה יש לתלות ולומר שאחר מעשה יחזור בו וכל דלא הוי ביד ב' שלא לחזור הוי מחוסר מעשה ולא מצי משוי שליח דבכה"ג אמרי' בפ' האומר דפריך התלמודא לר"י דאמר כל שבידו לאו כמ"מ דמי אלא מעתה האומר לאשה התקדשי לאחר שאגרשך תתקדש ומשני נהי דבידו לגרשה בידו לקדשה וכתב הרשב"א בחי' וז"ל נהי דבידו לגרשה בידו לקדשה כלומר לאחר שתתגרש תמיהא לי והלא שניהם מרוצין עכשיו בכך ואע"פ שאין בידו לקדשה דע"כ מדעתה יכול לקדשה וכל שביד שניהם אמאי מ"מ וי"ל כיון שאין ביד א' מהם מ"מ הוא שאף אם תרצה היא להתקדש לו אחר שתתגרש אין בידה בע"כ וא"נ אף היא שמא תהיה אחר הגירושין בדעת אחרת וכיון שמעכשיו אינה ראויה לקבל קדושין ולאחר גירושין תהיה בדעת אחרת אין בדבריהם כלום ותי' זה עולה לכל השנויין במשנה וכו' עכ"ל

הרי מפורש מדבריו בהדיא דכל שתלוי בדעת ב' ומחוסר מעשה אף דהוי חסרון מעשה דבידו לעשותו עכשיו צריך שיהיה ביד שניהם שלא יוכלו לחזור אחד מהם אחר המעשה וכל שאין ביד אחד מהם מחוסר מעלה הוי ואותו שאין בידו לא גמר בדעתו על הענין וה"ה הכא דכיון דאין יד השליח לכוף לבעל שלא יחזור בו אחר הכניסה מחוסר מעשה הוי ולא הוי שליח וא"כ הכא נמי במה שהאשה אומרת לחברתה לושי לי קמח והפרישי לי חלה נהי דבידה ללוש ולגלגל ולהפריש בשעה שעלה בדעתה לאמר לחברתה הכי ולא תחזור אחר הלישה להפריש ממנה חלה מ"מ אין ביד שלוחה ללוש ולגלגל ולהפריש ולעכב ביד משלחה שלא תחזור בה אחר הלישה דאפשר דאחר הלישה תחזור בה ויתבטל השליחות וכל שאינו ביד השני' אין קיום בשליחות דמחוסר מעשה מיקרי וא"כ הדרא קושיא לדוכתין דאיך מעשים בכל יום שאומרת אשה לחברתה

וראיתי למהר"י רוזאניס ז"ל בפ' הנז' שכתב דכונת התוס' שכתב ומ"מ מהאי טעמא לחודא לא סגי כונתם דהוקשה להם דא"כ דכל שבידו לעשות לא חשיב מחוסר מעשה למה הוצרך ר"ת לומר דטעמא משום שיכולה המשלחת להביא עסה מגולגלת אימא דשאני עושה שליח לקדש לו אשה נשואה שאין ביד המשלח שיגרשנה בעלה ולפ"ז אין בידו לקדשה עכשיו ומשום הכי אינו עושה שליח שיקדשנה השליח לאחר שיגרשנה בעלה אבל באומר שיפריש חלה לאחר שילוש שפיר חשיב שליח כיון דביד המשלח ללוש ולהפריש ממנה חלה ולזה תירצו דמ"מ מהאי טעמא לחודיה לא סגי למימר דמצי מעבד שליח כיון שבידו ללוש מדאמרינן ליבמתו מהו ומאי קא מיבעיא ליה והא בידו לבא עליה ולגרשה אלא ודאי כיון דהשתא לא מצי לגרשה לא משוי שליח כיון דמחוסר מעשה לבא עליה הכא נמי כיון דהשתא איהו לא מצי להפריש חלה לא חשיב מה שבידו ללוש ולגלגל לענין שיוכל לעשות שליח ע"כ

ודבריו נפלאו ממני דאם כונת התוס' כן קשה דא"כ הכא נמי גבי יבמתו כיון דבידו לבא עליה בידו לגרשה ולומר לה ה"ז גיטך לשאכניסך כמו שיש בידה להביא עסה מגולגלת ולומר תהא חלה על קמח זה לכשיהיה נילוש מכיון שבידה ללוש ולגלגל א"כ ס"ס מאי קמב"ל ליבמתו מהו דמאי שנא מההיא דחלה אלא ע"כ לומר דכונת התוס' לידחות תירוץ ר"ת לגמרי ישאר הקושיא במקומה וכן ראיתי למהרימ"ט ז"ל בתשו' הנז' שהביא כן בדברי התוס' כמבואר למעיין בדבריו וי"ל על מהר"י רוזאניס ז"ל שבהיות דברי מהרימ"ט ז"ל לפניו איך לא הרגיש שמהרימ"ט ז"ל מפרש לדברי התוס' הפך מה שפי' הוא ז"ל וסתם דבריו כאילו אין חולק בדבר וצ"ע

איך שיהיה נמצינו למדין דהתוס' ס"ל דמאי דקאמר תלמודא דמילתא דלא מצי עביד השתא לא משוי שליח היינו מדינא וע"פ שיטה זו כתבו בסוגיין דטעמא דכתב גט לאשה דעלמא דאינו גט היינו משום דלא מצי משוי שליח למלתא דלא מצי עביד השתא כיון דאין בידו לגרשה עכשיו ונלע"ד דאף לדעת התוס' ז"ל טעם הדבר משום לשמה הוא וכמ"ש הרמב"ם דהא לפי טעמייהו לא שייך הך דינא אלא כשכתב על ידי שליח אבל אם כתבו הבעל עצמו ש"ד והא ליתא דלא מצינו לשום א' מהפוסקים ז"ל דלימא הכי ובכן ע"כ לומר דאזלי ומודו לטעמא דלא חשיב לשמה ומאי דהוצרכו להאי טעמא דמילתא דלא מצי עביד השתא היינו משום שהיא טעם כולל ושייך לבעיא דכתב גט ליבמתו דהתם ודאי דוקא כשכתב ע"י שליח הוא דאבעיא לן דאילו כתבו הבעל עצמו הוי גט כיון דבידו לבא עליה וע"כ טעמא הוי משום דלא מצי משוי שליח במילתא דלא מצי עביד השתא

והנה התוס' שם בסוגיין כתבו בשם ר"י דהא דלאשה דעלמא אינו גט היינו דוקא למ"ד אין אדם מקנה דשלב"ל אבל למ"ד אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הוי גט דבידו לגרשה כמו בשחרור וכו' וכ"כ הרא"ש ז"ל בפסקיו ע"ש

ואיכא למידק דנהי דלמ"ד אדם מקנה לא שייך למפסליה מטעמא דלשמה או מטעמא דכל מלתא דלא מצי עביד השתא מ"מ הרי אמרו דאין כותבין במחובר לקרקע משום דכתיב וכתב ונתן מי שאינו מחוסר כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר קציצה כתיבה ונתינה וא"כ ה"נ מחוסר מעשה הוא דאי אפשר להיות גט אלא לכשיכניסנה ואין לך מחוסר מעשה גדול מזה וכיוצא לזה מצאתי להרב בני יעקב ז"ל דקכ"ד ע"ג שהקשה לדעת הרמ"ה דס"ל דמחוסר מעשה דבין כתיבה לנתינה נמי מפסיל למ"ש מר"ן גבי מי שאחזו קורדייקוס דאם כתבוהו בהיות בריא ובין כתיבה לנתינה נשטתה דנותנין לאחר שישתפה. והדבר ק' דכפי דברי הרמ"ה אמאי לא מפסיל שהרי מ"מ הוא קודם כתיבה ורחמנא אמר וכתב ונתן שלא יהא מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה יע"ש

ולעד"נ דאפשר לתרץ הכל במ"ש הר"ן בפ"ב דגיטין אמתני' דאשה כותבת גיטה שהקשה והא ודאי בעי הקנאה אח"כ והיכי מהני והא מחוסר הקנאה הוא ובעינן וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ותירץ דהקנאה לא חשיב מחוסר מעשה כיון שאינו בגופו של גט דומיא דכתיבה דדומיא דכתיבה בעינן דכתיב וכתב ונתן נראה בהדיא מדבריו דלא חשיב מחוסר מעשה אלא