נאות יעקב חלק ב לא

שליח לאו דוקא משום שליחות קאמר אלא אדעתיה דאיניש דיינינן וכי מסיק דודאי דעת אדם נמי אמילתא דליתיה קמיה אלא דכי משוי איניש שליח מידי דמצי עביד השתא מנא לן דהדר ביה לגמרי ממאי דקאמר דדיינינן בדעתו של אדם ותלינן בשליחותו של שליח דכל מידי דכל מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח ואפילו אמר ליה בפירוש שיקדש מה שתהיה ראויה לה באותה שעה אינה מקודשת נימא דהשתא נמי מסתמא אין בדעתו לשוויה שליח אלא אמאי דמצי עביד השתא דאילו אמאי דלא מצי עביד ליה השתא לא אסיק אדעתה ולא שוייה שליח אבל אי פריש פריש עכ"ל

וראיתי למהר"י רוזאניס ז"ל בפ"ט מהל' אישות דין ו' שהביא דברי מהרימ"ט הנז' וכ' עליהם וז"ל ועוד אני תמה דמעיקרא ס"ד דטעמא דרבא הוא משום דכי משוי שליח במלתא דקיימא קמיה במלתא דלא קיימא קמיה לא משוי שליח והקשו לזה ממתני' דנזיר דקדמאה מי איכא בתראה קמיה דאסיק אדעתיה וכיון דלא אסיק אדעתיה עליה לא יצא ידי נדרו ותירצו אלא מלתא דמצי עביד וכו' ואי כדברי הרב ז"ל דמלתא דלא מצי עביד השתא לאו דעתיה עלה אמאי תקשי מתני' דנזיר דהראשון בשעה שאמר ועלי לגלח לא היה יכול לגלח הב' לפי שעדיין לא נדר בנזיר וא"כ לא היה דעת הראשון על הב' וכו' ע"כ. ולע"ד לא הבנתי דבריו דמפורש יוצא למי שמעיין בדברי מהרימ"ט ז"ל דכונתו לומר דנימא דכוונת תלמודא דלא הדר ביה ממאי דהוה דיינינן ליה בדעת האדם אלא מאי דהדר תלמודא הוא ממאי דס"ד מעיקרא דמלתא דלא קיימא קמיה לא מסיק אדם אדעתיה ומשום דקשה לזה ממתניתין דנזיר הדר ואמר דכל מלתא דלא מצי עביד השתא לא משוי שליח כלומר לא תימא דמאי דלא קיימא קמיה לא מסיק אדעתיה כלל אלא אע"ג דאדם מסיק אדעתיה במאי דלא קיימא קמיה עכ"ז מצד דלא מצי עביד השתא לא משוי ליה שליח דבסתם משוי שליח דעתו שיקדש לו מיד ומשום הכי מאי דלא מצי עביד השתא לא משוי ליה ובכן אתי שפיר מתני' דנזיר ומשו"ה א' מגלח ב' כיון דאמרי' דאסיק אדעתיה מאי דלא קיימא קמיה אלא דמאי דלא מצי עביד השתא לא יהיב דעתיה מיהו לגבי נזיר נהי דעדיין לא נדר בנזיר הב' מ"מ מצי לקיים נדרו מהשתא שהרי עיקר נדרו הוא להביא קרבנות הצריכים לגלוח נזיר וא"כ מצי לקבוע ולהפריש הקרבנות מעכשיו לכשיהיה נזיר וכיון דמצי עביד השתא מצי יהיב דעתיה עלה אע"ג דלא קיימא קמיה. וכן מצאתי בירושלמי עלה דמתני' דנזיר דאם היו פקחים דפריך תלמודא שם ניחא ב' מגלח ראשון ראשון מגלח ב' ואמרי' זאת אומרת אדם קובע נזיר לכשיהיה נזיר ע"כ והכונה לע"ד נראה דמאי דפריך תלמודא דא' מגלח ב' היינו מטעם דפשיטא ליה שיטת תלמודא דידן דמלתא דלא מצי עביד השתא לא יהיב דעתיה ומשום הכי פריך דאיך ראשון מגלח ב' כיון דלא מצי מקיים נדרו מהשתא ומשני דהא נמי מצי עביד השתא מיקרי מכיון שיכול לקבוע קרבנותיו מעכשיו לכשידור בנזיר הרי בהדיא כמ"ש לדעת הרב ז"ל

איך שיהיה נמצינו למדין דהתוס' ס"ל דמאי דקאמר תלמודא דמילתא דלא מצי עביד השתא לא משוי שליח היינו מדינא ואפילו אמר בפירוש שיקדשנה לא מהני ולפי שיטתם הוקשה להם שם וז"ל וא"ת דהא מעשים בכל יום דהאשה אומרת לחברתה לושי לי קמת והפרישי לי חלה ואיך נעשה שליח בדבר הזה כיון שבשעה שעשאה אותה שליח לא היתה יכולה להפריש חלה מקמח ואר"ת דיש בידה להביא עיסה מגולגלת ולומר עיסה זו תהא חלה על הקמח לכשיהיה נילוש ודברים שבידה קיימים ואין זה דבר שלב"ל כיון שבידה ללוש ולגלגל כדאמרי' בפ' האומר לחבירו וכו' ומ"מ והאי טעמא לחודיה לא סגי לן למימר דמצי למעבד שליח כאן כיון דבידה ללוש ולגלגל מדאמרי' פ' ר"ג האומר ללבלר כתוב גט לארוסתי וכו' ובעי התם ליבמתו מהו ומאי קא מבעיא ליה דהא בידו לבא עליה ולגרשה אלא ודאי כיון דהשתא לא מצי לגרשה לא מצי עביד שליח כיון דמחוסר מעשה לבא עליה הכא נמי כיון דהשתא לא מצי להפריש אינו קרוי בידה מה שבידה ללוש ולגלגל לענין זה שיכול לעשות של כיון דמחוסר לישה וגלגול עכ"ל

ולע"ד נראה דכוונתם במ"ש ומ"מ מהאי טעמא לחודא לא סגי וכו' דהכוונה לדחות מאי דתי' ר"ת להא דמעשים בכל יום שהאשה אומרת לחברתה לושי לי קמח והפרשי חלה דהיינו טעמא דכיון דבידה להביא עיסה מגולגלת ולומר עיסה זאת תהא חלה על הקמח לכשיהיה נילוש ודבריה קיימים ואהא כתבו ומ"מ מהאי טעמא לחודא לא סגי כלומר האי טעמא דר"ת לא מספיק לקיים המנהג שהרי אבעיא לן התם ליבמתו מהו ומאי קא מבעיא לן הרי עיקר טעמא דלא מהני באשה דעלמא הייני משום דמשוי שליח לכתיבה בדבר דלא מצי עביד השתא ומחוסר מעשה הוא ומי יימר דאתי לכלל גירושין וא"כ גבי יבמתו דבידו לבא עליה ולגרשה וכיון דבידו לבוא עליה בידו נמי לגרשה מהשתא ולומר לה ה"ז גיטיך לאחר שאכנסך ומאי קא מבעיא ליה ומאי שנא מהא דאומר אשה לחברתה לושי לי קמח והפרשי לי חלה אלא ע"כ לומר דע"כ לא אמרי' כל שבידו לאו מחוסר מעשה אלא כגון האומר פירות ערוגה זאת מחוברת יהיו תרומה על הפירות ערוגה זו תלושין דבמקום שהוא אומר עכשיו קודם תלישה ליהוו תרומה לכשיתלשו בידו ואין רצון אחרים מעכבו מלתולשן בשעתא שעלה בדעתו לעשתן להקרא להם שם תרומה אחר התלישה אבל הכא גבי כותב גט ליבמתו אף שאם כתב הגט הבעל עצמו שפיר חשוב לשמה כיון דאין דעת אחרת מעכבו דבידו לכונסה ולכותבו אחר שיכניסנה מ"מ בעושה שליח לסופר שיכתוב בעדה דבה"י איירי התם כדאמרי' אמר ללבלר וכו' כיון דקיום השליחות אינו תלוי בדעת הבעל בלבד כי אם בדעת השליח נמי ושניהם צריך שיגמרו בדעתם על קיום השליחות נהי דלגבי בעל הואיל ובידו לכונסה לא חשוב מחוסר מעשה כיון דבידו שלא לחזור בו מלגרשה ויהיה בדעת זו אף אחר כניסתה לחופה מ"מ לגבי השליח נהי דביד הבעל לכונסה ובכן סומך דעתו השליח שיכניסנה ותבא לכלל גירושין מ"מ אע"פ שאנו רואין