נאות יעקב חלק ב ג

ועוד הוקשה להתוס' בדף הנזכר דסוף סוף גבי נתינה דתרומה נימא דלהוי בכזית כדאמרינן בכריתות כמה יסוך ויהא חייב ר"מ אומר כל שהוא ר"י אומר בכזית ואמרי' בגמ' דר"מ סבר כתיב על בשר אדם לא יסך וכתיב ואשר יתן ממנו על זר מה סיכה כ"ש אף נתינה כ"ש ור"י סבר כנתינה דעלמא מה נתינה דעלמא בכזית אף נתינה דהכא בכזית עלמא סתם נתינה בכזית ותי' דהתם היינו טעמא משום דסיכה הוא ואפקא רחמנא בלשון נתינה לאפוקי ממשמעות דסיכה קא אתי דמשמע כל שהוא דצריך נתינה חשובה כמו ונתן לכהן את הקדש דהוי בכזית. ויש לתמוה על דבריהם דהניחא לר"י אבל לר"מ מא"ל דמשמע מיניה דדוקא משום דיליף מסיכה הוא דס"ל דהך נתינה בכל שהוא הא לאו הכי אזיל ומודה דנתינה דכזית דאל"כ הכי הו"ל למימר ר"מ סבר סתם נתינה בכ"ש וכן אמרי' בגמרא בהדיא שם אמר רב יוסף כ"ע לא פליגי אלא בנתינה דשמן המשחה וכשנויא דשנינן אבל נתינה דעלמא דברי הכל בכזית דנר' בהדיא דדוקא משום דיליף מסיכה הוא דס"ל דנתינה בכ"ש אבל סתם נתינה אזיל ומודה דבכזית ואם כדברי התוס' איפכא איבעי ליה למימר דלא פליגי ר"י אלא בהך נתינה דשינה קרא מלשון סיכה אבל נתינה דכ"ע דברי הכל אין בו שיעור

ועוד יש לתמוה על דבריהם הללו אשר נראה מדבריהם דס"ל דפשט הכתוב דואשר יתן ממנו על זר דהיינו כאזהרה דעה בשר אדם לא יסך ואין הפרש בין נתינה לסיכה והא והא אחת היא ונתינה היינו סיכה ואין חילוק ביניהם כלל אלא שזה לאזהר' וזה לעונש ולישנא דיתן היינו כמו שאמר ואשר יסך וע"כ כתבו לומר מדנקט לשון נתינה בעונש ושינה מלישנא דסיכה דאתחיל בה דהיינו לומר דבעיא כזית והא ליתא דודאי משונה סיכה מנתינה דסיכה היא על כל הגוף ונתינה הוא על הראש כדרך משיחת מצוה וסיכה ונתינה אינן שווין בדיניהן כמו שנבאר וודאי דלישנא דנתינה אצטריך לגופיה תדע דאמרינן שם בסוגיין דכריתות ת"ר הסך למלכים ולכהנים לאחר שנמשחו ר"מ מחייב ור"י פוטר ואמרינן במאי פליגי ר"מ סבר ואשר יתן ממנו על זר כתיב ומלך וכהן השתא זרים נינהו ור"י סבר בעינן עד דאיכא זר שתחילתו ועד סופו ומלך וכהן מעיקרא לאו זרים נינהו ואמרי' עוד תני רבי חנינא קמיה דרבא מנין לכ"ג שנטל משמן המשחה שעל ראשו וסך במעיו מנין שהוא חייב שנאמר על בשר אדם לא יסך וגו' ע"כ

והשתא נחזי אנן האי דתני ר"ח קמיה דרבא למאן אתיא דאי ר"מ דמחייב אמלכים וכהנים ונאמר דאתא לאשמועינן רבותא דאע"ג דאיתיה עליו לא איתחיל כי שמן המשחה קריא רחמנא כדאיתא התם ואהא קא בעי מנ"ל הא ליתא דא"כ מה לו להביא קרא דעל בשר אדם לא יסך כיון דמהך קרא אין שום ילפותא לומר הך דינא דאע"ג דאיתיה עליה לא אתחיל ולא שייך למילף מהך קרא אלא על עיקר הסיכה דאיתא במלכים וכהנים ולר"מ הא שפיר ילפינן לה מקרא כאשר יתן ממנו על זר דמלך וכהן השתא זרים נינהו ואי כר"י הא ר"י פוטר במלכים וכהנים אפי' בסך מחדש וכ"ש הא. וע"כ לומר כדכתיבנא דמשונה סיכה מנתינה ולפ"ז הא דר"ח אתיא כר"י ואתא לאשמועינן דע"כ לא מיפטר ר"י אלא בנתינה דכתיב ביה על זר פרט למי שלא היה זר מעיקרו על הנתינה אבל בסיכה דכל גופו דכתיב על בשר אדם לא יסך כל אדם במשמע אפילו כהנים ומלכים וע"כ שפיר מייתי קרא דעל בשר אדם לא יסך אלא דאגב אורחיה אשמועינן האי רבותא דאע"ג דאיתיה עליו לא איתחיל וכ"כ הרמב"ם ז"ל בהדיא בפ"א מה' כלי המקדש דין י' וז"ל הנותן משמן המשחה ע"ג מלך וכ"ג שכבר נמשחו פטור וכו' אבל הסך ממנו למלך וכ"ג חייב שנאמר על בשר אדם לא יסך כל אדם במשמע וכו' ע"כ הרי בהדייא דס"ל להרמב"ם ז"ל דסיכה ונתינה אינן שווין לענין דינא וא"כ קשה דאיך כתבו התוס' דמדנתינה הויא סוכה ואפקיה בלשון נתינה דאתא למימר דהוי בכזית דנהי דאפשר לומר דכונת דבריהם דלא אשתמיט מינייהו פשטיה דקרא דמשונה סיכה מנתינה אלא דכוונתם לומר דכיון דנתינה וסיכה לענין הדין שווין הן למה שינה קרא לומר לשון נתינה כיון דמלשון סיכה הכל במשמע בין סיכה על הגוף בין נתינה על הראש אבל הא מיהא ק' דלענין אדין נמי אינן שוין ולשון נתינה לגופיה אצטריך לומר דוקא למי שהה זר מתחילתו ועד סופו ולא כן בסיכה דכל אדכ במשמע ואם היה אומר הכל בלשון סיכה הוה אמינא דסיכה נמי קא מפטר למו"כ מדיוקא דעל זר

הן אמת דלהך דינא שכתב הרמב"ם ק"ל דהא בפלוגתא דר"מ ור"י בברייתא קתני הסך בשמן המשחה וכן למלכים ולכהנים וכו' ואם איתא הנותן ע"ג מלכים וכהנים מבעי ליה דהא בסיכה אפילו ר"י מודה דמחייב ואין לומר דלישנא דהשך לאו דוקא ולנתינה קרי ליה סיכה שהרי הרמב"ם ז"ל בדין הנזכר כתב והוא שיסון ממנו בכזית והשיג עליו הראב"ד ז"ל דלא אמר ר"י בכזית אלא בנתינה דסתם נתינה בכזית אבל בסיכה ד"ה כ"ש וכתב מרן הכ"מ ז"ל דדעת הרמב"ם ז"ל לומר דכי יליף ר"י נתינה דהכא בכזית כנתינה דעלמא ה"ה לסיכה דהויא בכזית לדידיה דיליף מנתינה דאתקש סיכה לנתינה והיינו דקתני בברייתא וכמה יסיך ויהא חייב רמ"א כ"ש ורי"א בכזית ואם איתא כמה יתן הו"ל למיתני ולא וכמה יסוך אלא ודאי בסיכה נמי סבר ר"י בכזית ע"כ הרי דלישנא דסיכה דנקט בברייתא דוקא

הן אמת דאיכא למידק על דברי מרן ז"ל הנזכר דאם איתא דלישנא דכמה יסוך דוקא א"כ מ"ל לרב יוסף למימר דפלוגתייהו דר"מ ור"י בנתינה נמי הא שפיר מצינן למימר דבנתינה ד"ה בכזית דילפינן מנתינה דעלמא ופלוגתייהו הוי בסיכה דר"מ סבר לא מקשינן סיכה לנתינה וסיכה כ"ש ור"י סבר דאתקש סיכה לנתינה והויא בכזית ועוד ק"ל מההיא דאמרו במנחות (ד"ס ע"א) גבי לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה דאמרין דאלבונה לא מחייב אלא עד שיתן כזית דסתם נתינה בכזית בעיא ר"י נתן משהו שמן ע"ג כזית לבונה מהו מי בעי' שימה כנתינה או לא תיקו ואם איתא דר"י יליף סיכה מנתינה אמאי לא נפשטה בעיין ונשארה בתיקו