נאות יעקב חלק ב כט

ופליגי בפלוגתייהו דע"מ או עדי חתימה כרתי

ולענין הדין נר' פשוט כמ"ש דלדעת רש"י והתוס' ז"ל והרשב"א ז"ל דס"ל דהך פסולא דערכאות ליתיה בש"ק אע"פ שהוא מזוייף מתוכו ה"ה נמי לענין אי חתמו בו עדים שלא לשמה דלא פסלינן ליה משום מזוייף מתוכו והנה לעיקר דברי התוס' והרשב"א ז"ל שנתנו טעם בדבר במאי דלא פסלינן בש"ק מזוייף מתוכו משום דבקדושין לא שייך למגזר דילמא אתי למסמך עלייהו דאי אתו למיסמך עלייהו לא נפיק מינה חורבא דאדרבא הם אוסרים את המותר. איכא למידק דכפי דבריהם נראה דבשום מקום לא שייך למגזר ולומר בקדושין דלא ליהוי קדושין משום גזרה ובפ"ק דקדושין (ד"ו ע"ב) אמרי' אמר רבא הילך מנה ע"מ שתחזירהו לי וכו' באשה אינה מקודשת וכו' אלא אמר ר' אשי בכולהו קני לבד מאשה לפי שאין אשה נקנית בחליפין ע"כ וכתבו התוס' שם ד"ה לבד מאשה וז"ל ונראה לר"י דלאו חליפין גמורין הוא ומדרבנן הוא דלא הוו קדושין לפי שדרך העולם להחזיר חליפין והני כעין חליפין דמו ואתו למימר אשה נקנית בחליפין והלכך אפקעינהו רבנן לקדושין מינה וכ"פ הרשב"א ז"ל בחי' שהגירסא הנכונה היא גזרו שמא יאמרו אשה נקנית בחליפין יע"ש הרי דמשום גזרה מפקע רבנן לקדושיה מיניה אע"ג שאם יטעו ויסברו שאשה נקנית בחליפין לא נפיק מיניה חורבה כיון שאוסרין את המותר ולזה י"ל ודוק

והנה ראיתי להר"ן ז"ל בחי' לגיטין בסוגיין דבג' דברים שוו גיטי נשים לשחרורי עבדים שכתב עלה דאמרי' כל מלתיה דאיתא בקדושין לא קתני וז"ל פירש רש"י ז"ל דבקדושין כיון דמדאורייתא מקודשת משום ע"מ אי אמרת אינה מקודשת וכו' י"ל דכה"ג מלתא דלא שכיח הוא ועוד דכולהו קדושין לאו בשטר נינהו דהא אפשר בקדושי כסף וקדושי ביאה ורובא דעלמא בקדושי כסף מקדשי וכיון שכן מלתא דלא שכיח הוא ולא גזרינן אבל בגיטין דלא אפשר אלא בגט חיישינן עכ"ל מפורש יוצא מדבריו דטעמא דפסולא בערכאות בעדי מסירה דליתיה בקדושין היינו משום דשטר קדושין מלתא דלא שכיח הוא ולא שייך למגזר גביה משום מזוייף מתוכו

ואיכא למידק ע"ז ממ"ש הר"ן י"ל עצמו בפ"ק דקדושין בסוגיין דכצד בשטר כתב על הנייר או על החרם וכו' וז"ל הא דאמרי' דכתב על החרס מהניא כר"א אתיא דאמר עדי מסירה כרתי אבל לר"מ דאמר מית כרתי כיון דחרס יכול להזדייף הוא פסול כדתניא בפ' המביא תניין וכו' הילכך שמעתין כר"א דליכא ספיקא דקי"ל כוותיה בקדושין ומיה דוקא בדלית ליה עדים חתומים אבל אי אית ליה עדים אפילו לר"א פסול גזרה דילמא אתי למסמך עליה בעדי חתימה בלחוד דהא מודה ר"א דמזוייף מתוכו שהוא פסול כדאיתא בגיטין עכ"נ והדבר דכפי מ"ש כאן דלא מפסיל שיק בערכאות של עכו"ם אע"פ שהוא מזוייף מתוכו כיון דשטר קדושין מילתא דלא שכיח הוא ולא שייך למגזר דילמא אתא למסמך עלייהו דע"ח א"כ מ"ש הכא גבי כתבו בדבר שיכול להזדייף דפסול משום מזוייף מתוכו וגזרי' דילמא אתי למסמך עלייהו דעידי חתימה ובשלמא להתוס' והרשב"א ז"ל שנתנו טעם לדבר משום דלא נפיק מינה חורבא דאם יסברו לסמוך אעידי חתימה אדרבא הם אוסרים את המותר י"ל דהכא ודאי גבי דבר שיכול להזדייף שייך למגזר דנפיק מינה חורבה דדילמא אתי למסמך אעידי חתימה וכיון דהוי דבר שיכול להזדייף אפשר שתזדייף ותכתוב איזה תנאי בשטר מאי דלא היה מעיקרא ואם יסמכו אעידי חתימה מתירין אשת איש לעלמא אם לא קיימא האשה אותו תנאי שתכתוב בשטר ונמצא מתירין את האיסור אבל לדעת הר"ן ז"ל שכתב דטעמא הוי משום דשטר מלתא דלא שכיח הוא א"כ בשום מקום לא שייך למגזר ביה דבמלתא דלא שכיח לא גזור רבנן וצ"ע

והנה בפ' כל הגט (דף כ"ו ע"א) איכא פלוגתא דתנאי דכותב תופסי גיטין שלא לשמה כדי שיהיו מזומנים לו דלת"ק שפיר דמי כיון דכותב התורף לשמה ור"א ס"ל דבגיטי נשים לא משום דבעינן לשמה וגזרינן תופס אטו תורף ורובא דרבוותא פסקו כר"א דגזרי' תופס אטו תורף וכמו שמפורש באורך בטור א"ה ס' קל"ט יע"ש ויש לראות אי בשטר קדושין נמי איתא להך גזרה דלא יכתבנו לתופס שלא לשמה אטו תורף

ונראה פשוט דלדעת רש"י והתוס' והרשב"א והר"ן שכתבנו דפסולה בערכאות ליתא בש"ק משום דלא שייך למגזר למר כדאי' ליה ולמר כדאית ליה ה"ה הכא דלא שייך למגזר בש"ק תופס של"ל אטו תורף כיון דלא נפיק חורבה אי יסברו שתורף הנכתב שלא לשמה כשר דאדרבה אוסרים את המותר או משום דשטר מלתא דלא שכיח הוא

אך קשה דכפי זה אמאי לא קתני בברייתא דג' דברים שוו גטי נשים ושחרורי עבדים וכו' וכדר"א דס"ל דאין כותבין תופס של ל אטו תורף שוו בארבע כדקתני התם וכדר"מ בארבע דהא לפום כללא דכליל לו תלמודא דכל מלתא דליתיה בקדשין קתני הא נמי דאין כותבין תופס של"ל ליתיה בשטר קדושין שוב ראיתי ואין זו קושיא דמאי דלא קתני וכדר"א בארבע היינו משום דלא שוו ש"ע וג"ן בזה דדוקא בג"ן פוסל ר"א אבל בשחרורי עבדים לא וכ"כ התוס' בהדיא בסוגיין (דף כ"ו) ד"ה חוץ מגיטי נשים ואין לומר דשחרורי עבדים נמי פסל דא"כ בפ"ק גבי ג' דברים ששוו ג"ן וש"ע ליתני וכדר"א בארבע וכו' עכ"ל ואדרבא מדברי התוס' ז"ל אלו נראה בהדיא כמ"ש דהך גזרה ליתיה בשטר קדושין דאל"כ מאי הוכיחו דהך דינא ליתיה בש"ע מדלא קתני וכדר"א בארבע מכיון דכליל תלמודא דמלתא דאיתיה בקדושין ל"ק

אמנם בעיקר דברי התוס' ז"ל דס"ל דהך גזרה דתופס אטו תורף לענין לשמה ליתיה בשחרורי עבדים איכא למידן ממ"ש התוס' עצמם (שם ט':) בד"ה כי קתני פסולא דרבנן וז"ל ואע"ג דאיכא נמי מחובר מדרבנן כגון אין כותבין תופס שמא יכתוב תורף מ"מ עיקר מחובר מדאורייתא וכו' ע"כ. מפורש יוצא מדבריהם דהך דינא דאין כותבין תופס במחובר איתיה בש"ע והדבר תמוה לומר דבגזרת דגזרינן תופס אטו תורף