נאות יעקב חלק ב כח

כגון שכתבו שלא לשמה לאו היינו כתיבת השטר בלבד אלא היינו שכתבו וחתמו של"ל ומשום דחתימה גם הוא בכלל כתיבה אפקיה בלשון כתיבה ובכן א"ש דמשום הכי קאמר ר"מ דאינה מקודשת משום דנכתב ונחתם של"ל וכדר"ל דלדידיה חתימה לשמה בעי' וליכא ור"א דאמר דמקודשת אע"פ שנכתב של"ל ולדידיה כתיבה לשמה בעי' דהא דש"ק לא בעי' משום דלית ליה לדר"ל ואל תתמה איך קרינן לחתימה בלשון כתיבה למאי דקי"ל כר"א דעידי מסירה כרתי ולדידיה וכתב דקרא ר"ל כתיבה ולא חתימה דמ"מ היינו דוקא בלשון קרא אבל בלשון בני אדם ובלשון משנה ובלשון תלמוד חתימה בכלל כתיבה וכמו שהעלה הר' בפר"ח ז"ל בקונטריסיו על הל' גיטין סי' ק"כ ס"ק ח"י לענין הדין דודאי בלשון ב"א ובלשון תלמוד חתימה בכלל כתיבה קרי לה והוכיח הדבר ברוח מבינתו בראיות ברורות דבכמה דוכתין בתלמוד מזכיר לכתיבה וחתימה בלשון כתיבה ועל קוטב דין זה דן הרב ז"ל שם לומר דהאומר כתבו גט לאשתי רצונו לומר כתבו וחתמו וכותבין וחותמין אע"פ שלא אמר וחתמו דבכלל כתיבה חתימה יע"ש

איברא דאיכא למידק ע"ז למה תקינו חז"ל שיאמר השליח בפני נכתב ובפני נחתם ואמרי' בריש המביא תנין דאם אמר בפני נכתב ולא אמר בפ"נ פסול לרבא דאמר דנתקן משום דלא בקיאי לשמה כיון דבלשון בני אדם חתימה הוי בכלל כתיבה כשיאמר השליח בפני נכתב אית ליה דייו דממנו נשמע שבפניו נכתב ונחתם כל זמן שלא אמר בפירוש שלא נחתם בפניו

והנה בגיטין (ד"ד ע"א) אמרי' דאפילו לר"א דאמר עידי מסירה כרתי ולדידיה לא בעינן חתימה כלל היכא דאיכא עדים בעינן שיחתמו לשמה דלא ליהוי כמזויף מתוכו דאמר ר' אבא מודה ר"א במזוייף מתוכו שהוא פסול ופירש"י ז"ל במזוייף מתוכו שחתם עליו קרוב או פסול או שלא לשמה ע"כ ודין זה פסקוהו כל הפוסקים דודאי בפי' מדרבנן חתימה לשמה משום דילמא אתו למסמך עלייהו בעדי חתימה בלא עדי מסירה

והנה כי כן יש להסתפק בש"ק דקי"ל דבעינן כתיבתו לשמה אי בעינן שאם חתמו עדים בו שיחתמו לשמה כדין גט. ולכאורה נראה להביא ראיה מסוגיין דהאיש מקדש הנז' דגט ושטר קדושין שוין בזה ממאי דמוקי תלמודא פלוגתייהו דר"מ ור"א בשטר שכתב שלא לשמה וקא מפלגי בדר"ל דמר אית ליה לדר"ל ומר לית ליה לדר"ל דאם איתא דשטר קדושין למאי דקי"ל כר"ל לר"א לא בעי' חתימה לשמה כלל אפי' מדרבנן למה הוצרך תלמודא לאוקמי לדר"ל בפלוגתא דתנאי בהיות שאפשר לומר דכ"ע אית להו דר"ל והכא במאי עסקינן בשכתבו לשמה וחתימה שלא לשמה ובכן ר"מ לטעמיה דבעי חתימה משום הכי אינה מקודשת ור"א לטעמיה דלא בעי חתימה לשם כלל ומשום הכי מקודשת כיון שנכתב לשמה וכ"ע אית להו לדר"ל ומאי דוחקיה דתלמודא לאוקמיה לדר"ל כתנאי אשר על כן ע"כ לומר דגטין וקדושין שוין לענין זה דבשטר קדושין נמי אי חתמו עדים שלא לשמה פסול מדרבנן ומשו"ה לא מצי למימר תלמודא דר"א אית ליה לדר"ל דא"כ לא שייך למימר מקודשת לגמרי כיון דמדרבנן קדושין פסולין הן

אמנם ראיתי לרש"י ז"ל בגיטין (י' ע"א) שכתב עלה דאמרי' ט' ע"א בג' דברים שוין גיטי נשים לשחרורי עבדים שוו למוליך ולמביא וכו' וכל השטרות העולים בערכאות של גוים אע"פ שחותמים גוים כשרים חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים וכו' ופריך ותו ליכא והא איכא לשמה ומחובר ומשני כי קתני פסולא דרבנן פסולא דאורייתא לא קתני ופריך והא ערכאות של גוים דפסולא דאורייתא הוא וקתני ומשני בעדי מסירה וכר"א דאמר עדי מסירה כרתי וכו' ופריך והא חזרה דאורייתא וקתני ומשני כי קתני מלתא דליתיה בקדושין מילתא דאיתי' קא לא קתני וכו' ופרש"י ז"ל אלא כי קתני וכו' אלא נימא מלתא דאיתיה בקדושין לא קתני כגון לשמה או מחובר איתיה נמי בשטר קדושין וכו' אבל ליתיה בקדושין וכו' וערכאות נמי ליתיה בקדושין היכא דאיכא עדי מסירה ישראל דבגט ושחרור גזרינן משום דילמא אתי למסמך עלייהו ומצרכינן ליה גיטא אחרינא אבל בקדושין כיון דמדאורייתא מקודשת בע"מ אי אמרת אינה מקודשת שרית אשת איש לעלמא ע"כ, מפורש יוצא מדברי רש"י ז"ל דס"ל בפשיטות דהך פסולה דערכאות דחותמהן גויים אפילו בדאיכא עדי מסירה דפסלינן בגט ושחרור מטעמא דהוי מזוייף מתוכו לא פסלינן בש"ק דאפילו שחתמו בו גוים והוי מזוייף מתוכו כיון דאיכא עדי מסירה לית לן בה וכן נראה בהדיא מדברי התוס' ז"ל שם בד"ה כי קתני וכו' וז"ל ועד כותי לא שייך בקדושין דבגט הוא דמכשיר כדלקמן משום דעדי הגט אין חותמין זה בלא זה אבל בקדושין חותמין זה בלא זה דלא שייך למגזר משום כולכם דגבי גט גזרינן שמא יאמר כולכם חתומו וכו' אבל בקדושין אין לחוש אם תסבור שהיא מקודשת דלא שכיחא שתקבל קדושין מאחר כיון שסבורה להיות מקודשת וכן ערכאות כיון דאיכא ע"מ ישראל כשר בקדושין אע"פ שחותמין גוים וליכא למיחש דילמא אתי לידי תקלה כדפרשנו ע"כ וכדברי התוס' ז"ל כתב הרשב"א זלה"ה בחי' בסוגיין יע"ש וא"כ כיון דלענין דינא ס"ל לרש"י והתוס' ז"ל והרשב"א ז"ל דהך פסולה דערכאות ליתא בש"ק אע"פ שהוא מזוייף מתוכו הוא הדין נמי לענין חתימת העדים לשמה דבעינן בגט שיחתמו לשמה כי היכי דלא ליהוי כמזוייף מתוכו ליתא בש"ק ואפילו אם חתמו עדים שלא לשמה כשר והנה כי כן י"ל אמאי מוקי תלמודא בסוגיין דהאומר הנז' לדר"ל בפלוגתא דר"מ ור"א בהיות שאפשר לאוקמיה ככ"ע ולומר דמיירי שכתבו שלא לשמה וחתמו של"ל ור"מ לטעמיה דמצריך חתימה לשמה ור"א לטעמיה דלא מצריך חתימה לשמה מדאורייתא ואי משום גזרה בקדושין לא שייך למגזר כמ"ש התוס' ז"ל ויש ליישב דאה"נ דהוה מצי לשנויי תלמודא הכי אלא דניחא ליה לתלמודא טפי לאוקמיה פלוגתייהו בדר"ל כיון דהוי פלוגתייהו חדתא ולא נגע ולא פגע בפלוגתייהו דנימא ע"מ או עידי חתימה כרתי לא כן אי הוה מוקי תלמודא בחתמו שלא לשמה דשייך בפלוגתייהו דעדי מסירה או עדי חתימה כרתי ובהא אפליגו בה בכמה דוכתין ועוד ללישנא קמא דתלמודא אוקמוה לפלוגתייהו בשטר שאין עליו עדים