נאות יעקב חלק ב כז

הרמב"ם דין עציץ נקוב שוה לדין גבשושית של עפר ופשוט הוא וא"כ הכא לענין גט דבעינן ונתן בידה שיתנהו בידה ולא סגי בזכיה בעלמא כמו שכתבנו הרי ודאי כיון שמגביה את העציץ מעל הארץ ליתנו בידה הרי פוסק היניקה הוא כפי דעת הרמב"ם אינו יונק מה מהקרקע אם לא יהיה מונח על גבי הארץ ובכן נמצא דסתמו כפירושו ואין צורך להרמב"ם לפרש דמיירי בפסיקת היניקה דע"כ כיון דשקיל ויהביה ניהלה ומגביהו מן הארץ הרי פסיקת היניקה אמורה ומה שהוצרכו התוס' והר"ן והרא"ש לפרש דמיירי בפסיקת היניקה היינו משום ס"ל הפך דעת הרמב"ם ז"ל דעציץ נקוב המונח ע"ג יתדות חשוב מחובר וכמו שהעלו התוס' ז"ל בפ"ק דגיטין (ד"ז ע"ב) ד"ה דילמא וכו' יעו"ש וכן נראה מדברי הרא"ש פ' השולח גבי הא דאין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע יע"ש וכן נראה מדברי הר"ן שם יע"ש ולפיכך הוצרכו לפרש דמיירי בפוסק היניקה דמסתמא אפילו דמגביהו ליתנו לה לא נפסק היניקה אם לא שיפסקינה ע"י דבר אחר מפסיק בינו לבין הקרקע

והנה בדעת הרמב"ם ז"ל שכתבנו דס"ל לענין שבת דעציץ נקוב המונח ע"ג יתדות דלא חשוב מחובר דאוירא מפסיק ק"ל מההיא דאמרי' גיטין (דף ל"ז ע"א) א"ר יהודה אפילו השאילו מקום לתנור וכריים כותבין עליו פרוזבול איני והתני הלל אין כותבין פרוזבול אלא על עציץ נקוב בלבד נקוב אין שלא נקוב לא אמאי והא איכא מקומו ומשני לא צריך דמנח אסיכי ופרש"י אסיכי ע"ג יתידות ואין הקרקע שלו הילכך נקוב הוי כמחובר וכו' ע"כ הרי בהדיא דס"ל לסתמא דתלמודא דעציץ נקוב המונח ע"ג יתידות חשוב מחובר ועל זה ע"כ צ"ל שהרמב"ם ז"ל דחה הך סוגייא דנראה ממנה דחשוב כמחובר כיון דאביי ורבא דהיו בתראי ס"ל דלאו כמחובר דמי וכדאמרי' בפרק המוציא (דפ"א ע"ב) אמר אביי פרפיסא כיון דאתא לידן נימא בה מילתא היה מונח ע"ג קרקע והניחה ע"ג יתידות חייב משום תולש היה מונח ע"ג יתידות והניחה ע"ג קרקע חייב משום נוטע ואע"ג דהתוס' ורש"י ז"ל שם כתבו דהאי חייב מדרבנן הוא כבר כתב ה"ה ז"ל בפ' הנז' מה' שבת דדעת הרמב"ם לומר דהוי חייב מן התורה וכן רבא נמי אזיל בשיטה זאת וכמו שנראה בהדיא בפ"ק דגטין (דף ז' ע"ב) יע"ש וכן כתבו התוס' בסוגיין דשבת בד"ה חייב יע"ש

אשר עפ"ז א"ש מה שראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' שמיטה דין י"ט שכתב וז"ל אין כותבין פרוזבול אלה על קרקע ואם אין קרקע ללוה וכו' השאילו מקום לתנור ולכריים כותב עליה פרוזבול ע"כ דלכאורה ק' אמאי השמיט הרמב"ם הא דתני הלל דכותבין על עציץ נקוב המונח ע"ג יתידות וכמו שכתבה הטור ז"ל בח"מ פי' ס"ז יע"ש אבל כפי מה שכתבנו אתי שפיר דדעת הרמב"ם ז"ל לפסוק דעציץ נקוב המונח ע"ג יתידות לא חשוב מחובר ובכן לא הוצרך להביא כלל הא דכותבין על עציץ נקוב דאי מונח ע"ג קרקע הא כותבין מפני מקומו ואי מונח ע"ג יתדות אין כותבין דלא חשוב מחובר: אך קשה דא"כ איך פסק כר"י דהשאילו מקום לתנור ולכירה דכותבין כיון דלאביי ורבא דאינהו סברי דעציץ נקוב המונח ע"ג יתדות לא חשוב מחובר ע"כ צריך לומר דלא ס"ל כר"י בהא דהשאילו מקום לתנור ולכירה דאל"כ תקשי להו הך דתני הלל אין כותבין על עציץ נקוב במאי קא מיירי דאי מיירי דמונח אסיכי הרי לאו מחובר מיקרי ואי מיירי ע"ג קרקע אפילו אינו נקוב נמי דהא איכא מקומו ומאחר דא הו פסק כאביי ורבא דלא חשיב מחובר איך פסק כר"י דהשאילו מקום לתנור ולכירה דכותבין עליה פרוזבול וצ"ע

סימן ד אי בעינן שיכתבנו לשם האיש המקדש ולשם האישה המתקדשת

זה פשוט בקידושין (דף ט' ע"א) בעי ר"ל ש"ק שכתבו שלא לשמה מהו וכו' בתר דבעיא הדר פשטא הוה ליציאה מקשינן דאמר קרא ויצאה והיתה ע"כ ודין זה מוסכם מכל הפוסקים דודאי בעינן שיכתבנו לשמה כדין גט

ודע דעיקר דין זה דאמרי' בין לענין גט בין לענין שטר קדושין דבעי' כתיבתו לשמה הוא למאי דקי"ל כר"א דאמר עידי מסירה כרתי ולדידיה וכתב דקרא אכתיבת הגט קאי ולפיכך בעינן כתיבתו לשמה אבל לר"מ דאמר עידי חתימה כרתי לדידיה וכתב דקרא אחתימת עדים קאי ולפיכך דוקא חתימת העדים בעינן לשמה אבל שאר כתיבת הגט לית לן בה וכדאמרי' פ"ק דגיטין (דף ג' ע"ב) אמר ר"נ אומר היה ר"מ אפילו מצאו באשפה וחתמו ונתנו לה כשר ע"כ. ואיכא למידק ע"ז מהא דאמרי' בגיטין (דף כ"ד ע"ב) תנא דבי ר"י לא זה שנכתב שלא לשם גירושין אלא וכו' מ"ט אי כתב ונתן ספר כריתות בידה הוה אמינא למעוטי היאך קמא דלא עביד לשם כריתות וכו' ע"כ. מפורש יוצא מהך סוגייא דאי הוה כתיב ונתן ספר כריתות בידה בלבד עכ"פ ממעטינן גט העשוי להתלמד שלא לשם גירושין ממשמעותיה דס' כריתות וא"כ איך מכשיר ר"מ במצאו באשפה כיון שאפשר שנכתב שלא לשם גירושין דנהי דלר"מ נה לשמה דכתיב בקרא אחתימת הגט קאי מ"מ ממשמעותיה דקרא דקאמר וחתם לה ס' כריתות משמע שיחתום ספר הנעשה לשם כריתות ועוד י"ל ע"ז דלר"מ לא בעי' כתיבה לשמה כלל מההיא דאמרי' בקידושין (דף מ"ח ע"א) התקדשי לי בשטר ר"מ אומר אינה מקודשת ור"א אומר מקודשת וח' אומרים שמין את הנייר וכו' ומשני הכא במאי עסקי' כגון שקדשה בשטר קדושין שאין עליו עדים ור"מ לטעמיה דאמר עדי חתימה כרתי ור"א לטעמיה דאמר עידי מסירה כרתי וכו' ואב"א כגון שכתבו שלא לשמה ובדר"ל קא מפלגי דבעי ר"ל שטר אירוסין שכתבו שלא לשמה מהו וכו' מר אית ליה לדר"ל ומר לית ליה לדר"ל ע"כ, והדבר תימא דאיך אפשר לומר דטעמיה דר"מ דאמר אינה מקודשת הוא משום שנכתב שלא לשמה כיון דלר"מ אפי' בגט לא בעי לשמה בכתיבה דאפי' מצאו באשפה כשר

ואשר אני אחזה ליישב לזה הוא דמאי דמוקי תלמודא