נאות יעקב חלק ב כו

נקט עציץ נקוב דה"ה עציץ שאינו נקוב אלא משום רבותא דאביי נקטיה וכו' ועוד אומר ר"י דמסתבר שאין האשה קונה את הגט שכתוב על עלה של עציץ נקוב במשיכת העציץ או בהגבהתו כל זמן שלא פסקה יניקת העלה כדאמרי' בסמוך מכר בעל הזרעים לבעל העציץ ל"ק אלא עד שיחזיק בזרעים אבל במשיכת העציץ ל"ק דאכתי חשיבי מחוברין בשעת משיכה והא דמכשר אביי משום דשקיל ויהיב ניהלה היינו דהניחתו במקום שפסקה היניקה דהשתא הוי רבותא טפי דמכשיר אביי בעציץ נקוב דלא גזרי בדיהיב לה בפסיקת היניקה אטו בלא פסיקת היניקה וקמ"ל נמי דאע"פ שצריך ליתן לה בפסיקת היניקה לא חשיב בהכי מחוסר קציצה עכ"ל. נמצינו למדין מדבריהם דהא דמכשרינן על עלה של עציץ נקוב מן התורה היינו דוקא בדיהיב לה במקום שהיניקה פוסקת אבל אי יהיב לה במקום שאין היניקה פוסקת בטל נמי מן התורה הוי מכיון דלא קנאתו בהגבהתה וכן כתב הר"ן ז"ל בהדיא יע"ש וכ"כ הרא"ש ז"ל בפסקיו יע"ש

ויש לתמוה על זה דמ"נ לומר הכי דמיירי דיהיב לה במקום שהיניקה פוסקת דאי משום דאל"כ במאי קנתה הגט כיון דאין הקרקע נקנה בהגבהה וכי נגע לו קניות הקרקע מידינו והלא נקנה בכסף או בשטר או בחזקה וא"כ ה"נ אשה זו כשמסרו לה גט זה הכתוב בעלה של עציץ נקוב תקנה אותו בחזקה או בא' מדרכי הזכיה דלא דמי לקרקע ומחובר לקרקע ממש דלא מהני דהתם שאני דבעינן ונתן בידה וליכא אבל בע"נ דהא איכא נתינה מיד ליד ש"ד שתזכה בו בחזקה וכיוצא ואמאי אצטריך להו להתוס' והרא"ש והר"ן ז"ל לומר דקנאתם בהגבהה ובמקום שהיניקה פוסקת נימא דקנתה הגט בחזקה ובכן עדיין אפשר לומר לענין הדין אם נתן את העציץ במקום שהיניקה פוסקת דליהוי גט בטל דמה שפוסק היניקה הו"ל כתולש מהמחובר ואיכא למפסליה משום מחוסר כתיבה תלישה נתינה וכמו שתמה הר"ן ז"ל בזה כפי דבריו ז"ל ותי' שם דאע"ג דלענין שבת תולש הוי אפילו הכי הכא לענין גט לא מקרי מחוסר תלישה לפי שאותה תלישה אינה ניכרת כלל עכ"ל וחידוש כזה דמשום דלא מנכר לא חשוב מחוסר תלישה מנ"ל בהיות דאפשר לאוקמוה תלמודא דמיירי דאינו פוסק היניקה וקנאתו בחזקה וכיוצא

ואפשר ליישב בדוחק דס"ל דע"כ מיירי בדפסקה היניקה דאל"כ ליכא למימר דתקנו ליה בחזקה שהרי כבר הוכחנו לעיל דלענין גט בעינן ונתן בידה ממש שהגיע לידה ולא סגי בשתזכה בו בלבד ובכן פשטי' דקרא ונתן בידה לאו היינו זכיית הגט אלא נתינה לידה ממש וא"כ כיון דאמרי' בגמ' דוכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא מי שמחוסר קציצה איכא למימר נמי שלא יהא מחוסר כי אם כתיבה ונתינה לידה ולא שום מעשה אחר ובכן אי מיירי דלא פסקה היניקה שמצריכינן שתחזיק היא בעציץ לקנותו הרי מחוסר מעשה החזקה מלבד כתיבה ונתינה לידה דכתיבי בקרא והתורה אמרה מי שאינו מחוסר אלא ב' מעשים הללו וכתיבה ונתינה לידה בלבד ודומה לזה תמה הר"ן ז"ל אמתני' דהאשה כותבת גיטה וז"ל והא ודאי דבעי הקנאה אח"כ והיכי מהנו והרי מחוסר הקנאה הוא ובעינא וכתב ונתן מי שאינו מחוסר וכו' יצא זה שמחוסר הקנאה וכו' ע"כ והכא נמי נימא הכי דחסרון זכיה במעשה החזקה חשוב מחוסר מעשה ולא מהני

אמנם ראיתי להרב גט פשוט ז"ל בסי' הנז' ס"ק כ"ד שעמד ע"ז ותמה טובא דמנ"ל להפוסקים התוס' והרא"ש והר"ן ז"ל לומר שמיירי שקנאתו במשיכה ובמקום שהיניקה פוסקת דלא חשיבה פסיקת היניקה מחוסר מעשה בהיות דאפשר לומר שמיירי הקונה אותו בחזקה או בא' מדרכי הזכיה והרי בכותב ע"י של עבד כתב מרן הב"י דכיון דזכתה בעבד בא' מדרכי הזכיה ממילא נתגרשה שהרי זכתה בגופו של גט וא"כ ה"ה הכא וכפי מה שכתבנו מתורץ שפיר תמיהתו ודברי מרן הב"י שהביא לסיעתא לומר דבגט סגי בשיזכה בא' מדרכי הזכיה כבר כתבנו לעיל שדבריו תמוהים דודאי לענין גט לא סגי בזכיה אלא ונתן בידה בעינן וכמו שנראה מדברי הירושלמי שכתבנו

והרב ז"ל העלה לענין הדין דאם קנתה הגט הכתוב על עלה דעציץ נקוב ע"י הגבהה במקום שפסקה יניקת העלה דדיינינן לה ס' מגורשת מן התורה והיה טעמו מטעם דאיך חידוש כזה דלא חשיבה פסיקת היניקה מחוסר תלישה מכיון דלא מנכרה לא השמיענו הרמב"ם ז"ל שכתב דין זה שעל עלה של עציץ נקוב דהוי פסול מדרבנן ולא פירש דמיירי דהנחתו במקום שהיניקה פוסקת דאל"כ בטל מן התורה הוי ובפרט הטור ז"ל שראה בדברי הרא"ש ז"ל פרט דין זה דא"מ מן התורה אלא במקום שפסקה יניקת הזרעים ולא פירש מזה כלל לכן בודאי דס"ל להרמב"ם והטור דהכא מיירי דוקא בלא פסיקת היניקה וקונה אותו בחזקה או בא' מדרכי הזכיה ואדרבא נראה דלידדהו אם קנאתו במשיכה ע"י פסיקת היניקה חשיב מחוסר תלישה מה שפוסק היניקה ולא מהני מידי דודאי לא מסתברא דאי הוה ס"ל להרמב"ם והטור דלא חשוב מחוסר קציצה לא הוו שתקי מיניה מהך חידושא ולכן מידי ספק לא נפקא עכ"ל

ותמהני דאיך אפשר לומר דס"ל להרמב"ם ז"ל והטור ז"ל דפסיקת היניקה חשוב מחוסר תלישה ולא הוי גט מן התורה דא"כ אמאי אצטריך רבא למימר דפסול מגזרה דשמא יקטום נימא דפסול מגזרה דשמא ע"י הנתינה יפסוק היניקה והוא בטל מן התורה דחשוב מחוסר תלישה והך גזרה עדיפא טפי דמלתא דשכיח הוא דע"י הנתינה בנקל יבא לפסוק היניקה ויהא בטל מן התורה

ועוד דע"כ צ"ל דדעת הרמב"ם לומר דמיירי בפסיקת היניקה שהרי כתב הרמב"ם בפ"ח מה' שבת דין ד' וז"ל גבשושית של עפר שעלו בה עשבים הגביהה מעל הארץ והניחם ע"ג היתדות חייב משום תולש היתה ע"ג היתדות והניחה על הארץ חייב משום נוטע עכ"ל. הרי בהדיא דס"ל להרמב"ם ז"ל דעציץ נקוב לא חשוב מחובר אלא בעודו על הקרקע אבל ע"ג היתדות לא חשוב מחובר דאויר מפסיק בניהם ואינו יונק מן הקרקע וכמו שמבואר מדברי מרן הב"י ז"ל בא"ח ספ"י של"ו דלדעת