נאות יעקב חלק ב כד

שהרי מתבאר בפ' האיש מקדש (דמ"ז ע"ב) דהמקדש בשט"ח שהו"ל על אחרים והקנה לה השטר בכתיבה ומסירה דמקודשת מכיון דזכתה בממון ואע"פ שלא הגיע לידה אלא דאמרי' התם דא"מ מטעמא דשמואל דה)מוכר שט"ח לחברו וחזר ומחלו מחול ולא סמכה דעתה דדילמא מחיל גביה אבל אי לאו דשמואל מקודשת ולא איכפת לן שיגיע הממון לידה ועוד מתבאר שם דאם הו"ל מלוה ע"פ על אחרים והקנתה לה במעמד ג' דמקודשת אע"פ שלא הגיע הממון עדיין לידה דכיון דזכתה בגוף הממון סגי וה"ה נמי אם הקנה לה בקנין חליפין או באגב וא"כ במחובר נמי אמאי לא מהני כיון דבכסף בזכיה שתזכה בממון תליא מלתא ולא בעינן שיגיע לידה וכיון שזכתה במחובר בחזקה סגי דכבר כתבנו דאין לחלק בין ראוי ליתן בידה לאינו ראוי

איברא דראיתי בירושלמי בפ' המביא תנין דאמרו התם עלה דמתני' הכותב ע"י של עבד ועל קרן של פרה ונתן לה את העבד ואת הפרה ר"י הגלילי אומר אין כותבין לא על דבר שיש בו רוח חיים ולא על דבר שהוא אוכל ומ"ט דר"י הגלילי ספר מה ספר מיוחד שאין בו רוח חיים ואינו אוכל אף כל דבר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל מ"ט דרבנן ספר מה ספר שהוא בתלוש אף כל דבר שהוא בתלוש ע"כ

והנה בתלמודא דידן אמרי' אהך מתני' מ"ט דר"י הגלילי דתניא ספר אין לי אלא ספר מנין לרבות כל דבר ת"ל וכתב לה מ"מ א"כ מה ת"ל ספר מה ספר דבר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל וכו' ורבנן אי כתיב בספר כדקא אמרת השתא דכתיב ספר לספירת דברים הוא דאתא ע"כ ובתוס' בד"ה ת"ל הקשו וא"ת ואימא וכתב כלל ספר פרט ואין בכלל אלא מה שבפרט וי"ל ונתן חזר וכלל וכו' ע"כ

ואיכא למידק דאמאי לא תירצו התוס' ז"ל דר"י הגלילי דריש ריבויי ומיעוטי כדאמרי' בכמה דוכתין דאיכא פלוגתא דתנאי אי התורה נדרש בכללי ופרטי או ברבויי ומיעוטי וכדאמרי' בפ"ק דקדושין (דף כ"א ע"ב) ובבכורות פ' יש בכור ובכמה דוכתין וא"כ כיון דדריש רבויי ומיעוטי הו"ל וכתב ריבה וספר מיעט ריבה ומיעוט אין אתה דן אלא כעין המיעוט וממעטי' דבר שיש בו רוח חיים ואוכל וצ"ע

נמצא דכפי דברי התוס' דרשת ר"י הגלילי הו"ל כלל ופרט וכלל שאי אתה דן אלא כעין הפרט ובכן יש לדקדק בדברי הירושלמי דקאמר דלרבנן לא ממעטינן מספק אלא מחובר בהיות דס"ל להירושלמי דרבנן נמי לאו לספירת דברים הוא דאתא ואמאי כללא הוא דכלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט וממעטינן כל שאינו דומה לפרט והכא נמי אמאי לא ממעטינן מספר כל דלא דמי ליה כגון דבר שיש בו רוח חיים ואוכל

ועוד תמיהא לי מילתא טובא דכפי דברי הירושלמי טעמא דמחובר לאו משום דבעי' נתינה מיד ליד אלא גזרת הכתוב הוא דמה ספר תלוש אף כל דבר תלוש ואיסור מחובר מצד עצמו הוא כמו שאר דברים דאיכא דכוותא דליתנהו במחובר מגזרת הכתוב א"כ אמאי קאמרי רבנן דכותב על יד של עבד דהא עבד הוקש לקרקעות לכל דבר מוהתנחלתם אותם הן לקנין הן לאונאה והן לשבועה והן לענין גזל דקי"ל דקרקע אינה נגזלת דמפקינן מכלל ופרט וכלל (דבב"ק דקי"ז ע"ב) אמרו יצאו קרקעות שאינן מטלטלים יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות וכן לענין מעילה אמרי' בפרק השולח דכשם דאין מעילה במחובר כך אין מעילה בעבד הקדש דהוקש לקרקעות וכן לכמה דברים וכללא כייל לן רבותינו בעלי התוס' בפ"ק דב"ק (די"ב ע"א) דלכל דבר מן התורה עבדים הוקשו לקרקעות יע"ש. וכ"כ הרשב"א שם בחי' וכ"כ הרא"ש ז"ל בפ' הגוזל עצים עלה דמתני' דגזל עבדים והזקינו אומר לו הרי שלך לפניך יע"ש וא"כ כיון דממעטי' מספר קרקעות ומחובר להם יצאו עבדים דהוקשו להם ואין לומר דלא אמרי' דהוקשו לקרקעות אלא בכגון אין מעילה במחובר דהוי גזרת הכתוב אבל לענין מחובר אע"ג דילפי' מספר לאו גזרת הכתוב אלא טעמיה דקרא דבעינן נתינה מיד ליד וליכא ובכן לא מקשי' עבדים כיון דניתנין מיד ליד דהא ליתא דלו יהיה דטעמיה דקרא הוא משום דבעינן נתינה מיד ליד מ"מ הא קי"ל דלא דרשי טעמיה דקרא כר"י דפליג אר"ש ושוב ליכא למימר שמחמת טעמיה דקרא לא הוקשו לקרקעות עבדים כיון דלא שייך בהו האי טעמא

ותדע שכן הוא שהרי הא דקי"ל דקרקע אינה נגזלת מקרא טעמא הוי משום דאינו זז ממקומו וכמ"ש התוס' ז"ל בריש פרק איזהו נשך (דף ס"א) ד"ה אלא לאו דגזל וכו' יע"ש ועכ"ז אמרו דהוקשו עבדים להם אע"ג דלא שייך האי טעמא בהו כלל וע"כ דהיינו טעמא דאע"ג דאיכא טעמא דקרא משום שאינו זז ממקומו לא מפני זה דרשי' טעמיה דקרא לחלק ולומר בין קרקעי דניידי לקרקעי דלא ניידי וה"ה הכא וא"כ אמאי קאמרי רבנן דכותב ע"י של עבד

אשר ע"כ נראה לע"ד לומר ליישב הכל דהירושלמי ס"ל דר"י הגלילי ורבנן פליגי אי התורה נדרשת בכללי ופרטי או ברבויי ומיעוטי דר"י הגלילי סובר דבכללי ופרטי דרשי והכא הוייא וכתב כלל ספר פרט ונתן חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט ולפיכך ממעט דבר שיש בו רוח חיים ואוכל ומחובר שאינן דומים לפרט ורבנן סברי דרבויי ומעוטי דרשינן והוייא לן וכתב ריבה ספר מיעט יצא מחובר ודבר שיש בו רוח חיים ואוכל ונתן חזר וריבה מאי ריבה ריבה הכל אפילו מה שאינו דומה לספר ומרבינן דבר שיש בו רו"ח ואוכל ומאי מיעט מיעט מחובר ובכן אין קושיא לומר דאמאי כותב על יד של עבד מכיון דהוקשו לקרקעות דכיון דדריש רבויי ומעוטי ונתן ריבה הכל לא שייך למעוטי מהמיעוט אלא דבר שהוא מחובר אבל עבדים הרי אתרבו מונתן וכן מוכח בהדיא בריש פ' מרובה (דף ס"ד ע"ב) דדריש התם לאם המצא תמצא לתרי רבויי ושדי שור וחמור בניהם ודרשי' להו לרבויי ומיעוטי ופריך א"ה כל הני מיעוטי למ"ל חד למעוטי קרקע וחד למעוטי עבדים וכו' הרי בהדיא דכשדרשי' רבויי ומעוטי ואית חד מעוטא למעט קרקעות לא מקשי' עבדים להם כיון דהרבוי ריבה הכל ולא ממעטי' להו עד דאיכא