נאות יעקב חלק ב כג

מכר לו סתם וכתבו את השטר דכיון דהוי סתם ודאי אדעתא דזוזי נחתי ולא ש"כ דסתם מוכר משום דדחיקא ליה שעתא מוכר וא"כ אם נתן הלוקח ש"כ לביטחון אם סמכא דעתיה דמוכר וקנה וע"ז הביאו דברי בעל העיטור שנראה מדבריו דבמקום דנחתי דעתייהו אזוזי שוה כסף לא מהני ולא קנה אבל אם מתחילה נגמר המכר בתנאי זה שבשביל דמים נותן לו שוה כסף וקבל עליו המוכר מי אמר דלא קנה מטעמא דשוה כסף אינו ככסף לענין קרקע וזה לא אמרה אדם מעולם שאפילו אם נתרצה בו להקנות הקרקע בש"כ שלא יקנה דהא ודאי מלתא דפשיטא היא דשוה כסף ככסף וכמו שכתב הרשב"א ז"ל וצ"ע

והנה למ"ד דס"ל דקדושי כסף נמי פסול במחובר איכא למידק דהא דין זה דמחובר דקי"ל גבי גט דאין כותבין במחובר היינו טעמא משום דכתיב ונתן בידה שצריך שיתנהו לתוך ידה ממש ואם יכתבנו על המחובר ויתנהו לה בא' מדרכי הזכיה הרי אין כאן נתינה לידה כלל אלא זכיה בעלמא וכמו שכתב הרשב"א ז"ל בחי' לגיטין בפ"ב דכ"א עלה דמתני' אין כותבין במחובר וז"ל וי"מ דטעמא משום דכתיב ונתן בידה דבר הניתן מיד ליד דהיינו תלוש עכ"ל

וכפי טעם זה יצא לנו דאפילו בדבר התלוש צריך שינתן בידה ושתזכה בה בהגבהתה אבל אם מזכה לה הגט בא' מדרכי הזכיה שהמטלטלי נקנין בקנין חליפין או בקנין אגב ולא הגיע לידה פסול דבעינן שינתן מיד ליד וכן נמי מאי דאמרי' במתני' דהמביא תניין כותב על יד עבד ועל קרן של פרה ונותן לה העבד והפרה לא סגיא בשיזכה בעבד או בפרה בא' מדרכי הזכיה בלא שיגיעו לידה דבעינן ונתן בידה ממש. ואין לומר דמאי דפסלינן במחובר מטעמא דונתן בידה היינו משום דאינו ראוי ליתנו בידה וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו אבל בתלוש שראוי ליתנו בידה אף אם לא נתנו בידה אלא שזכהו בא' מדרכי הקניה סגי דקי"ל כר"ז בעלמא דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו הא ליתא דאין ראוי לומר הך כללא דכל הראוי לבילה וכו' אלא בדברים שנאמרו בגמ' בהדיא אבל אנן אין כח בידינו לומר כן בכל דכר וכמ"ש הרד"ך ז"ל בית א' חדר כ"ב והביאו הר"ב המאסף ז"ל בכללי הגמ' יע"ש

ותדע שכן הוא שהרי גדולה מזו נסתפקו בירושלמי בפרקין דהמביא תניין עלה דמתני' דכותב על קרן של פרה ר' זעירא בעי קומי ר' מנא מסר לה במסירה מהו מדת הדין את אמר נקנה המקח והכא את אמר הכין או שנייא היא דכתיב ונתן בידה עד שיהא כולה בידה ע"כ. הרי שאפילו במסירה שמוסר בידה נסתפקו אי מהני כיון דלאו כולו בידה ומינה דודאי דבר פשוט הוא דאי נתן לה העבד בחזקה שהעבד נקנה בה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות מכירה אינו גט כיון שלא הגיע לידה ופוק חזי מה שתמה הר"ן ז"ל על מה שכתב רש"י ז"ל בפרק הזורק (דף ע"ז) עלה דאמרי' ההוא ש"מ שכתב גיטא לדביתהו וכו' נקניה ניהליה לההוא דוכתא דיתיב בה גיטא ותיזל איהי ותיחוד ותפתח וכו' וז"ל הרי זו חזקה לקנות וכו' דהשתא קא יהיב חצר בתוכו ותנן נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות עכ"ל דנראה מדבריו דמדין קנין אגב קאמר רבא שתקנו גיטא וכתב עליו הר"ן ז"ל דלא נהירא דאין אשה מתגרשת באגב דכתיב ונתן בידה וליכא וכו' ע"כ. ובאמת שס' רש"י ז"ל תמוה מאד דמ"ש מהא דקי"ל דאין כותבין במחובר מטעמא דבעי' ונתן בידה והך דירושלמי שכתבנו, דאולי שנאמר דודאי דעת רש"י ז"ל דאם הקנה הגט באגב והגט אינו צבור בתוך הקרקע לא מהני דבעינן ונתן בידה והכא שאני דקאמר נקניה ניהליה לההוא דוכתא דיתיב בה גיטא והויא ליה כחצירה דגיטא וחצירה באים לה כא' אלא שלפי זה ק' למה ליה מדין אגב וכן כתב הר"ב בני דוד ז"ל בפ"ה מה' גירושין דע"כ צ"ל כן לדעת רש"י ז"ל. אלא שראיתי שם להרב ז"ל שכתב שלפי פשט דברי רש"י ז"ל דנראה דס"ל דאם הקנה הגט בקנין אגב דהוי גט דה"ה כמו אם הקנה הגט בקנין חליפין דלדעת רש"י ז"ל הויא גט אפילו לא הגיע לידה. ודבריו תמוהים דודאי אפילו נאמר דדעת רש"י ז"ל לומר דהגט גט בקנין אגב בקנין חליפין ודאי לא מהני דהא קנין חליפין דרך מקח וממכר הוא שבההיא הנאה שנותן לו הסודר מקנה לה הגט ואנן בעינן ונתן בידה שיתן אותו במתנה בלי שום הנאה והכי אמרינן במס' ב"מ (דף י"א ע"ב) ולא היא מתנות כהנה נתינה כתיבה ביה חליפין דרך מקח וממכר הוא מטלטלי אגב מקרקעי נתינה אלימתא היא יע"ש. הרי בהדיא דלענין מתנות כהונה דכתיב ביהו נתינה אי רצה ליתן בקנין חליפין לא יצא ידי נתינה דהי כמוכר לו וה"ה הכא דהא ודאי אי לקח מעות ממנה כדי ליתן לה את הגט כדי שווי הגט אינו גט וה"ה בקנין חליפין דהוי כעין מכר ודוקא באגב דנתינה אלימתא הוא אפשר דכתב רש"י ז"ל דמהני

נמצא דלענין הדין נראה דאם הקנה הגט בקנין אגב ולא הוצבר הגט בתוך הקרקע לא מהני כיון דליכא נתינה לידה וכמו שנראה מדברי הירושלמי הנז' ומדברי הר"ן הנז' שעל פי הדברים האלה תמיהא לי על מרן הב"י ז"ל שכתב בא"ע סי' קכ"ד ס"ד בתוך דבריו וז"ל ומשמע דדוקא התם שאינה קונה הגט אלא מטעם חצר הוא שהצריכו שיהיה כפות אבל היכא שכתוב הגט ע"י של עבד כיון שזכתה בעבד בא' מדרכי הזכיה ממילא נתגרשה שהרי זכתה בגופו של גט ודבריו תמוהים דכליל לן וא' בא' מדרכי הזכיה דמשמע אפילו בחזקה שאינו מגיע ליד האשה ש"ד וזה אינו כדכתיבנא וצ"ע

והשתא נחזי אנן דכפי מ"ד דקדושי כסף פסול במחובר דמקשי' ליציאה א"כ נמצא דבעי' שיגיע הקדושין לידה כיון דפסלי' מחובר מהאי טעמא ולא סגי כשתזכה בגוף הקדושין בא' מדרכי הזכיה דאם הקנה לה חפץ לקדושין בקנין חליפין או בקנין אגב א"מ כיון שלא הגיע לידה דבעינן ונתן דאי לא תימא הכי אמאי פסלי' מחובר כיון דעיקר טעם מחובר בגט הוי משום דאין בו נתינה בידה ואם כן הוא הדבר קשה דהא ודאי מלתא דפשיטא הוא דאם הקנה לאשה איזה חפץ בקנין חליפין או באגב שהיא מקודשת מכיון שזכתה בגוף הקדושין אע"פ שלא הגיעו לידה ותדע שכן הוא