נאות יעקב חלק ב כא

דכי אמרי' התם בגיטין דמחובר איתא בקדושין ה"מ בקדושי שטר שאם כתב לה על המחובר הרי את מקודשת לי ונתנו לה לא הוו קדושין וכו' וכן כתב הבעל העיטור באות ק' קדושין בסוף חלק ה"א יע"ש וכ"כ הרשב"א ז"ל בחי' לקדושין בסוגיין הנז' להדיא וכ"כ בקדושין בריש פ"ק יע"ש וכ"כ בתשובת ח"א סי' אלף רנ"ז יע"ש וכ"כ ה"ה ז"ל בפ"א מה' אישות ומשם הרשב"א יע"ש

ברם לענין קדושי כסף כתבו הר"ן והרשב"א שם ברפ"ק דקדושין וז"ל מיהו איכא מ"ד דאע"ג דשוה כסף ככסף לענין קדושין הני מילי מטלטלין אבל קרקעות לא דבגמרא אמרי' דמקשי' הויה ליציאה וכיון דמקשי' מה יציאה במחובר לא וכו' אף הוי' במחובר לא והביאו ראיה ממאי דאמרי' בפ"ק דגיטין גבי הא דתניא בגמ' דברים שוו גיטי נשים וכו' וליתא דכי אמרי' התם ה"מ בקדושי שטר וכו' אבל נתן לה קרקע או מחובר בתורת כסף ודאי מהני דהויא דכסף לא בעינן דומיא דיציאה עכ"ל נמצא דלענין קדושי כסף במחלוקת שנוי דאיכא מ"ד דלא היו קדושין ולדעת הרשב"א והר"ן ז"ל הוו קדושין דהוי' דכסף לא מקשי' ליציאה

ונפקא מינא לענין שטר קדושין דאי כתב השטר על המחובר דאית בה ש"פ ונתן לה בחזקה או בא' מדרכי הקניה וא"ל התקדשי בשטר קדושין זה לדעת הר"ן והרשב"א דס"ל דקדושי כסף כשר במחובר הויא מקודשת דדל מהכא שתתקדש מדין שטר מקודשת מדין כסף שהרי כתב הר"ן ברפ"ק דקדושין דהמקדש בשטר דעתייהו נמי אניירא ואם קדש בשטר פסול מקודשת מדין כסף אי אית בנייר ש"פ וכן נראה בהדיא בפ' האיש מקדש וכן נראה מכל דברי הפוסקים כאשר יבא לפנינו במקומו באורך בס"ד

אשר עפ"ז אפשר ליישב בדוחק מאי דחזות ק"ל דכפי מש"ל דבכמה מקומות מפורש יוצא מדברי הרשב"א דס"ל דשטר קדושין פסול במחובר ומרן הב"י בא"ע סי' ל"ג הביא תשובת הרשב"א שכתב בסי' ת"ר דשטר קדושין כשר במחובר וכו' דנמצא סותר את עצמו ממ"ש בג' מקומות הנז' וכמו שכבר הקשה מהריב"ל ז"ל בתשובת ח"ב סי' ל"ג והניחו בצ"ע ויתיישב נמי עוד מה שיש לעמוד עוד בהך תשובת הנז' דסי' ת"ר שכתב וז"ל השיב עוד שהשטר קדושין כשר במחובר דדוקא בגט פסילנא משום דכתוב ונתן. ובירושלמי מפקי' מדכתיב ספר וכו' וכן אמרי' בתוספתא המקדש בעיר הנדחת ובאשירה ובפרותיה בדימוס ובמה שעליה וכו' אפילו שמכרן וקדש בדמיהם א"מ. ונראה דאין כן דעת רש"י וכו' עד פי' רש"י מחובר איתיה בקדושין דכתיב ויצאה והיתה וכו' ויש לפרשה בענין אחר עכ"ל. דדבריו תמוהין דאין ראייתו מכרעת דמאי מייתי לומר דשטר קדושין כשר במחובר מהך תוספתא דהמקדש בעיר הנדחת וכו' דשנייא ההיא דמיירי בקדושי כסף וקדושי כסף לא מקשי' ליציאה אבל בש"ק דעיקרו נלמד מויצאה והיתה ובעינן לשמה בגט ה"נ לענין מחובר וכמו שכבר הקשה החבי"ב ז"ל בפירושו לסמ"ג עשין מ"ח. ועוד ק' במ"ש דאין כן דעת רש"י וכו' ויש לפרשה בענין אחר דנראה דסוגיין דגיטין אפשר לפרשה בענין אחר אילולי דברי רש"י ז"ל שכתב דאיתיה בקדושין קאי למחובר ולא ידעתי אבין פי' זה כלל כמבואר למעיין דע"כ צ"ל דאיתיה בקדושין קאי למחובר. אשר ע"כ לפי חומר הענין אגב דוחקא אפשר לומר דמ"ש הרשב"א דש"ק כשר במחובר הכוונה לומר דאם קדשה בשטר הכתוב על המחובר ונותנו לה בעודו מחובר דשפיר מצינן למימר דהויא מקודשת וכגון דאיכא באותו מחובר ש"פ ודל מהכא לומר שתתקדש מדין שטר מקודשת מדין כסף דדעתייהו נמי אניירא כדכתיבנא דדוקא בגט פסילנא משום דכתיב ונתן ובעינן נתינה מיד ליד וליכא וכיון דאין הגט גט מצד עצמו באיזה טעם נכשיר אותו אבל לגבי ש"ק כיון דדעתייהו נמי אניירא אפשר לאכשורי ליה שתהא מקודשת מדין כסף דהא ודאי בהוי' דכסף לא בעינן נתינה מיד ליד דבהנאה תליא מילתא וכיון דזוכה בממון הקדושין בא' מדרכי הזכיה סגי אפילו עדיין לא בא לידה וא"כ ה"ה מחובר דבקדושי כסף כשר במחובר וע"כ שפיר מייתי הרשב"א ראיה לומר דקדושי כסף כשר במחובר מהתוספתא דעיר הנידחת וכו' דנראה ממנה דקדושי כסף כשר במחובר וע"ז כתב דאין כן דעת רש"י וכו' דרש"י כתב מחובר איתיה בקדושין דכתיב ויצאה והיתה ומדסתם רש"י ז"ל וכתב איתיה בקדושי סתם ולא פי' בשטרי קדושי משמע דס"ל לרש"י דאף בקדושי כסף פסול במחובר הפך מה שהעלה ז"ל מהתוספתא וע"ז כתב דאפשר לפרשה בענין אחר כלומר דאפשר לומר דאיתיה בקדושין דקאמר היינו שטרי קדושין דפסולין במחובר במפרש שתתקדש מדין שטר ולא מדין כסף או בדליכא ש"פ באותו מחובר אבל בקידושי כסף ודאי אינו פוסל במחובר ומשום הכי נמי דן לומר שאם קדש בשטר הכתוב במחובר דמקודשת מדין כסף ואע"ג דבגירסא אשר לפנינו בדברי רש"י ז"ל בסוגיין דגיטין כתוב לומר מחובר ולשמה איתיה בשטר קדושין וכו' ע"כ מהנראה מדברי הרשב"א שהוא גורס בדברי רש"י ז"ל איתיה בקדושין סתם ולפיכך רצה לדון בדבריו דס"ל דקדושי כסף נמי פסול במחובר

אמנם עדיין יש לעמוד ע"ד בהך ראיה שהביא הרשב"א לומר שקדושי כסף כשר במחובר מהתוס' דהמקדש בעיר הנידחת דא"מ דמשמע ממנה דדוקא משום דהויא אה"נ אינה מקודשת הא אם קדשה בעיר אחרת מותרת בהנאה מקודשת אע"פ שהיה מחובר דהא קי"ל דעיר הנידחת אינה נאסר בהנאה אלא דבר תלוש אבל המחובר לקרקע וקרקע עצמו אינו נאסר כדאמרי' בפ' חלק ובס"פ כיסוי הדם ופ' הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' ע"ז וא"כ ע"כ הא דאמרו בתוספתא המקדש בעיר הנידחת דמשמע בכללות עיה"נ ע"כ מיירי דאיכא דבר תלוש בכללותה וכגון הבתים שהם תלוש ולבסוף חברו דחשוב תלוש ובכן נמצא שקדשה בתלוש ובמחובר בכולל דאלת"ה אמאי אינה מקודשת כיון דהמחובר לקרקע והקרקע מותר בהנאה והמקדש במותר הנאה הוא וא"כ מאי ראיה מייתי לומר דקדושי כסף כשר במחובר דעדין נוכל לומר דפסול והא דנקט עיר הנידחת דמשמע דוקא עיר הנידחת שאה"נ היא אבל בעיר המותרת ש"ד היינו