נאות יעקב חלק ב כ

משום מצוה דרמייא עליה הוא ומצוה לאו הנאה היא עכ"ל

ובכן יקשה לדעת רש"י מההיא דנדרים דנראה בהדיא דלכתחילה לא יקדש בחליפי אה"נ מפני שנהנה באותן קדושין ואם איתא הא נמי מותר מטעמא דמצות לאו ליהנות ניתנו

אכן ראיתי להרשב"א עוד שם שכתב ע"ד רש"י ז"ל ומיהו לכתחילה לא תחלוץ מפני שנראית כנהנית מע"ז או משום דלכל למצוה מאיס כדאיתא בע"ז גבי דקל של ע"ז ע"כ ולפי טעם הא' דלכתחילה לא תחלוץ מפני שנראית כנהנית א"ש הכא גבי קדושין דלכתחילה לא יקדש בחליפי אה"נ משום שנראה כנהנה אך לפי הטעם הב' דמאיס למצוה היינו דוקא ע"ז דמאיס למצוה שהיא לגבוה אבל שאר אה"נ דלאו ע"ז נינהו לא מאיסי ואפילו לכתחילה מותר וא"כ הכא גבי קדושין אפי' דנחשב הקדושין כגוף המצוה עכ"ז למה לא נתיר לקדש לכתחילה בחליפי אה"נ דלאו ע"ז נינהו מטעמא דמצות לל"נ

ודע דכפי ס' רש"י הנז' אין אנו צריכין לב' הטעמים שכתבו התוס' והרא"ש ע"ד רש"י בפ' ר"י גבי מכרן וקדש בדמיהן שכתבנו לעיל דמ"ש ודוקא קדושי אשה אבל אתהנויי מינייהו מדרבנן אסור כוונתו לחלק בין הנאת קדושין דלאו הנאה היא מטעמא דמצות ללין כיון דעיכובא שאינו יכול ליהנות ממנה משום מצוה לשאר הנאות דהן הנאת הגוף וליכא צד מצוה ביה

והנה הרשב"א ז"ל הביא שם ביבמות בשם י"מ דס"ל הפך ס' רש"י הנז' שם וז"ל וי"מ דלכתחילה לא תחלוץ משום שנהנית שניתרת להנשא ע"י כך ובדיעבד חליצתה כשרה דנהי דעבדא איסורא חליצתה לא מפסלא בהכי עכ"ל. והרמב"ן ז"ל הקשה עליהן מההיא דפ' ראהו ב"ד שהבאנו לעיל יע"ש. ולעד"ן להביא ראיה לדעת רש"י ז"ל דס"ל דכל אה"נ שמתיר דבר שהיה איסור לאדם לאו הנאה חשיבא מההיא דאמרי' בעירובין (פ"י) אתמר רב חייא בר רב אשי אמר עושין לחי אשרה ור"ש ב"ל אומר עושין קורה אשרה ע"כ נראה דלכ"ע עושין לחי אשרה דלא בעי שיעור ואמאי נהי דלא בעי שיעור מ"מ איך מתירין להם ליהנות מאיסור הנאה שע"י לחי זה יכולין בני המבוי להכניס ולהוציא. אכן כפי דעת רש"י א"ש דכיון דעיקר עיכובא דאינם יכולין להכניס ולהוציא משום מצוה דרביע עלייהו מה שלחי זה מתי' להם לא חשיבא הנאה כלל אלא קיום מצוה ומצוה לאו הנאה היא

ועוד יש להביא ראיה לדעת רש"י מההיא שכתבנו לעיל דאמרי' בפ' ראוהו ב"ד דהמודר הנאה מחבירו מזה עליו מי חטאת בימות הגשמים אבל בימות החמה לא דהא בימות הגשמים נמי אמאי מותר נהי דעיקר מצות הזאה מצוה מ"מ הרי נהנה גופו במה שמתיר לו שעד עכשיו היה אסור לכנס למקדש ובפרט אם היה כהן מתיר לו כמה דברים לאכול בתרומה וכיוצא וא"כ אפילו בימות הגשמים יהא אסור אכן כפי ס' רש"י א"ש דכל מה שמתי' לו מה שהיה אסור משום מצוה רביע עליה לא חשיבה הנאה

אמנם ממ"א יקשה לדעת רש"י ז"ל מהה' דאמרי' בר"פ בכל מערבין (דף ל"א ע"א) גבי פלוגתא דרבנן ור"י במתני' דטעמא דרבנן דס"ל דאין מניחין עירוב בבית הקברות דסברי אסור לקנות בית בבית הקברות דאיסורי הנאה נינהו ופי' דהא הנאה חשיבא דמשתרי למיפק חוץ לתחום דס"ל לרבנן דמערבין לדבר הרשות בדבר מצוה ור"י סבר דאין מערבין אלא לדבר מצוה ומצות לל"ן. וכפי דעת רש"י לרבנן נמי אפילו שהעירוב הוא לדבר הרשות מאי איכפת לן כיון דעיקר עיכובא שאסור ללכת חוץ לתחום משום מצות שבת הוא ומצות לאו הנאה היא וכעת צריך תלמוד

סימן ג כתבו על המחובר לקרקע מה דינו נראה דמלתא דפשיטא הוא דכיון דאתקש הוי' ליציאה אין היקש למחצה וכי היכי דלענין גט קי"ל דפסול במחובר ה"נ לענין שטר קדושין דאי כתבו ע"ג אילן שנטוע בשדה או שכתבו ע"ג צחיח סלע ונתן לה האילן או הסלע וקנאתו בחזקה או בא' משאר דרכי הקניה פסול וכמו כן נמי אם כתבו על האילן הנטוע ותלשו ונתנו לה א"מ משום דהוי מחוסר קציצה דהא קי"ל גבי גט וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא מי שמחוסר כתיבה וקציצה ונתינה ואע"ג דבסוגיין דקדושין הוזכר דין לשמה ולא הוזכר דין זה דמחובר לית לן בה דהכי אמרי' בפ' א' דגיטין (דף ט') דפריך עלה דגרסי' בג' דברים שוו גיטי נשים לשחרורי עבדים וכו' ותו ליכא הא איכא לשמה בשלמא לרבה וכו' ותו דאיכא מחובר וכו' אלא כי קתני מילתא דליתיה בקדושין מילתא דאיתיה בקדושין לא קתני ופי' רש"י ולשמה ומחובר איתיה בקדושין של שטר דאי כתבו שלא לשמה או על מחובר פסול. הרי בהדיא דשטר קדושין פסול במחובר בין אם קדש בו בעודו מחובר ובין אם תלשו וקדש בו ואין לומר דמחובר איתיה בקדושין דקאמר היינו לאם כתבו במחובר וקדש בו בעודו מחובר דלא מהני משום דבעינן נתינה מיד ליד אבל אם כתבו על המחובר ותלשו וקדש בו דאיכא נתינה מיד ליד ש"ד ולא איכפת לן אי הוי מחוסר קציצה בין כתיבה לנתינה כמו גט ממש דאם איתא תקשי לן עדיין מחוסר קציצה דליתיה בש"ק אמאי לא קתני בברייתא דשוו גיטי נשים לשחרורי עבדים נמי להא דהא ודאי בשחרורי עבדים דינא הכי דפסול במחוסר קציצה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' עבדים דין ו' יע"ש

ובכן ע"כ צ"ל דמחוסר קציצה בש"ק נמי פוסל ומשום הכי לא קתני ליה ועוד דע"כ צ"ל דפסול מחובר דהוזכר בסוגיין הוא בין אם נתנו בעודו מחובר בין אם תלשו ונתנו לה שהרי הרמב"ם ז"ל שכתב דשחרורי עבדים פסולין במחוסר קציצה עיקרו מסוגיא זו דקא פריך התלמודא והא איכא מחובר וכמ"ש מרן הכ"מ ז"ל שם ואם איתא דמחובר דהוזכר כאן דין הוא לאם נתנו לה בעודו מחובר דוקא א"כ מנ"ל להרמב"ם הך דינא דמחוסר קציצה דפוסל בשחרור עבד

ובכן נמצא מפורש בסוגיין דש"ק פסול במחובר כגט וכן כתב הר"ן ז"ל בריש פ"ק דקדושין וז"ל וליתא