נאות יעקב חלק ב יח

אפילו מדאורייתא מדין כסף אע"פ שהאשה נחשבת כחליפין כיון דאין איסור החליפין אלא מדרבנן דמדאוריי' לכתחילה אינו יכול ליהנות ולהחליף כדי ליהנות מהחליפין אבל אם עבר ונהנה או החליף החליפין מותרין לא גזרו בקדושי אשה מהטעמים שכתבנו ואינו צריך לקדשה פעם אחרת מטעם זה כלל אלא שאין קדושיו קדושין מטעמא אחרינא שלא נתן לה ממון שיכולה ליהנות דהא אע"ג דאיהו ס"ל דחליפי חליפין הרי הם כחליפין עכ"ז כתב דמקדש בדמי איסורי הנאה דלא גזרו רבנן ואינו צריך לחזור ולקדשה וא"כ ה"ה בנ"ד במקדש בשטר של אה"נ מדאורייתא דלמ"ד דמקודשת לדעת רש"י מקודשת לגמרי הוי ואינה צריכה קדושין אחרים ואע"ג דבשטר זה קונה את האשה והאשה נחשבת כחליפין דכיון דאיסור החליפין מדרבנן בקדושי אשה לא גזרו רבנן ולדעת רש"י ז"ל חליפי חליפין דינן כחליפין

אמנם ראיתי בפ' השותפים דנדרים (דף מ"ז) בסוגיין הנז"ל דאיבעיא לן התם באוסר פירותיו על חבירו מהו בחילופיהן וכו' ומייתי ת"ש מכרן וקדש בדמיהם מקודשת ומשני הכא נמי לכתחילה הוא דלא דאי עבד עבד ופרשו הר"ן והרשב"א בחי' ז"ל דהרי מייתי ראי' וז"ל דכיון שהוא מותר ליהנות ממנה באותן קדושין חליפין לאו כגדולים נינהו דאם איתא הו"ל לאוסרא עליה עד שיקדש פעם אחרת כדי שלא יהנה לכתחילה מחליפי האיסור דקס"ד לתלמודא דכיון דאסור ליהנות מהחליפין אפילו עבר ונהנה שהחליפן באחר דליהוי חליפי חליפין אסורין ודחינן ה"נ לכתחילה הוא דלא ואי עבד עבד כלומר דלכתחילה לא שרינן ליה לקדשה בהנך אלא שאם קדשה מקודשת כיון שהיא עצמה חליפי חליפין היא ולא חליפי האיסור וחליפי חליפין מותרין דכולי האי לא גזרו רבנן לאסור חליפי חליפין עכ"ל נראה מדבריהם אלו דדוקא משום דחליפי חליפין מותרים משום הכי אמרי' דלא צריך לקדשה פעם אחרת אבל במקדש באה"נ עצמן שהאשה עצמה היא חליפי האיסור צריך לקדשה פעם אחרת דלדידהו אין חילוק בין הנאת קדושין לשאר הנאות דלא כרש"י וא"כ לדידהו בנ"ד נמי צ"ל דאפילו למ"ד דאם קדשה בשטר של איסורי הנאה דמקודשת אם רוצה לכנוס צריך לקדשה פעם אחרת כדי שלא יהנה מחליפי האיסור

אשר עפי"ז יש לתמוה על הר"ן ז"ל בתשובה הנז' סי' ס' ששאלוהו על אשה שאסרה אסר על נפשה מכל קדושין שתקבלה שלא ברצון פ' ודן לומר שהם קדשה שלא ברצון פ' בכסף שאינה מקודשת אך בזה אני נושא ונותן אם אפשר שתתקדש בשטר וכו' וקי"ל כתבו על איסורי הנאה כשר וכו' אבל מה אעשה שהרשב"א ז"ל כתב בתשובה בענין שנדרה הנאה מפ' שאם קדשה א"מ וכו' ואחר שהוא כ' שאם אפילו נתקדשה דא"מ מאן גבר לומר שתתקדש לכתחילה ע"כ שנראה מדבריו אלה שאם לא היו דברי הרשב"א ז"ל דעתו היה להכשיר שתתקדש אפילו לכתחילה בשטר מכיון שדעתו לומר בשטר קדושין שכתבו על איסורו הנאה כשר כגט וזה תימא דאפילו נאמר לענין הדין דשטר קדושין דאה"נ מקודשת היינו לומר דמקודשת להחזיקה כא"א להצריכה גט אבל ודאי דבעינן שיחזור ויקדשנה אפילו בדיעבד כי היכי דלא ליתהני מחליפי אה"נ וכ"ש דלכתחילה לא תתקדש שהרי מפורש בסוגיין הנז' שאפילו בחליפי האיסור לכתחילה לא יקדש וכ"ש באיסורי הנאה עצמו ויש ליישב

ועוד איכא למידק לדעת הר"ן והרשב"א זל"ה דלא מחלקי בין הנאת קדושין לשאר הנאות כרש"י מההיא דאמרי' בבכורות (דף ס' ע"ב) דפריך התם לר"י דאמר פטר חמור קודם פדיון אסור בהנאה והרי מעשר שהקפידה תורה בכסף צורי ותנן ר"י אומר במזיד קדש ומשני בפטר חמור נמי מקדשה כדרבי אליעזר דאמר ר"א אשה יודעת וכו' הכא נמי אשה יודעה דפטר חמור איסורא אית ביה ופרקה לה בשה ומקדשה בהן במאי דביני ביני ע"כ

והנה אמרו בגמ' שם דלר"י פטר חמור אסור בהנאת דמיו והנאת גופו ופי' רש"י הנאת דמיו אם השכירו לאחרים וכו' ע"כ ודאי דלאו דוקא השכירו לאחרים דהא ודאי אסור למוכרו קודם פדיה דכל איסורים שבתורה אסור מ"ה לכתחילה למוכרן כדי ליהנות מהדמים ולדעת רש"י ודעימיה אפילו אם עברן ומכרן הדמים אסורין למוכר

וראיתי להרמב"ם ז"ל בפי"ב מה' בכורים דין ד' שכתב וז"ל פטר חמור אסור בהנאה עד שיפדה ואם מכרו קודם פדיון דמיו אסורין. והראב"ד ז"ל השיג עליו וז"ל וכי מאיסורי הנאה שתופסין דמיו הוא זה ע"כ. וכבר עלה ע"ד לומר שהרמב"ם ז"ל אזיל כשיטת רש"י ז"ל בפ"ק דחולין דס"ל דחליפין דאיסורי הנאה אסורין בהנאה למחליף ודמיו אסורים דקאמר היינו למוכר עצמו אלא דזה אינו דבהדיא כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' מאכלות אסורות דין י"ו דאם מכר איסורי הנאה דדמיו מותרים לכל אפילו למחליף וכמ"ש ה"ה שם יע"ש

וראיתי למרן הכ"מ ז"ל שכתב וז"ל וכתב הראב"ד וכו' ואיני יודע מה קשה לו על רבינו שהרי דבריו דברי הגמ' הם ואפשר שהוא לא תמה אלא על הגמרא עכ"ל. ודבריו נעלמו ממני שהרי בגמ' לא אמרו אלא דלר"י הנאה דמיו אסור והכוונה דאסור להביא עצמו להנאת דמיו דהיינו למוכרן כדי ליהנות בדמיו שהרי בגמ' אוקמוה לרישא דברייתא דקאמר ר"י אסור בהנאה בהנאת דמיו ואסור בהנאה הכוונה שלא יהנה ממנו לכתחילה דהיינו למוכרו או להכשירו ליהנות מהדמים והיינו טעמא דמן התורה כל איסורין שבתורה דאסורין בהנאה אסורין למוכרן כדי ליהנות מהן וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בה' מאכלות אסורות בפ' הנז' אלא מפני שהנאת דמיו הוא יותר קלה מהנאת גופו הוצרך ר"י ללמדנו דאסור בשתיהם אבל אם עבר ומכרן אין שום גילוי בגמ' לומר שדמיו אסורים והרמב"ם ז"ל הוא שיצא לדון בדבר חדש ולפי' תמה הראב"ד עליו וצ"ע

אך כל זה הוא לס' הרמב"ם ז"ל דס"ל דחליפי איסורי הנאה מותרים אך לדעת האומרים דחליפי איסורי הנאה אסורין למחליף ה"נ אם עבר ומכר פטר חמור דמיו אסורין למוכר מדרבנן וא"כ יש לתמוה דהיכי אמרינן בגמ' דאם קדש בפטר חמור קודם פדיה לר"י דמקודשת ומותר ליהנות ממנה באותן קדושין ואם איתא דאין חילוק