נאות יעקב חלק ב יז

מ"מ אי מתהני גופי' בהדי דמקיים המצוה הנאה מקרייא ומש"ה אמרי' בפ' ראוהו ב"ד המודר הנאה ממעיין טובל בו בימות הגשמים אבל לא בימות החמה עכ"ד

הן אמת דלהך דינא דאמרי' בגמ' דהמודר הנאה מחבירו אינו מזה לו בימות החמה וכן המודר הנאה ממקוה איני טובל דימות החמה איכא למידק דנהי דבימות החמה נהנה גופו מ"מ איהו לא מיכוין ליהנות כי אם לקיים מצוה קא מכוין והנאה הבאה לו בע"כ היא ואמרי' בפ' כל שעה (דכ"ה ע"ב) אתמר הנאה הבאה לו בע"כ אביי אמר מותרת ורבא אמר אסורה ואמרי' בגמ' לא אפשר וקא מכוין כ"ע לא פליגי דשרי וכו' ופי' רש"י לא אפשר לו להבדל ולא קא מכוין ליהנות דאיכא תרתי להיתר לכ"ע שרי והכא נמי גבי המודר הנאה ממקוה לא אפשר ולא קא מכוין הוא דהא פירוש לא אפשר הוא שיש לו לעשות אותו דבר עכ"פ והכא מוכרח הוא לעשות טבילת מצוה ולא אפשר מיקרי וכן נמי מהמודר הנאה מחברו דאינו מזה בימות החמה לא אפשר וקא מכוין הוא דהא לא אפשר לו אם לא שיזה עליו ויטהר מטומאתו ואע"פ שאפשר להזות עליו ולקיים מצות הזאה באדם אחר עכ"ז לא אפשר מקרי כיון דעיקר מצות הזאה אי אפשר לו שלא יעשה וכן ראיתי להרשב"א ז"ל בחי' לסוכה (דף ל"ה ע"א) שכתב עלה דאיכא נוסחי בגמ' דנכסי אתרוג של אשרה וכו' מ"ט משום דהו"ל מצוה הבאה בעבירה וז"ל ולא נהירא דהא ודאי להריח בכוונה לא חיישי' דבאיסורא מזדהר זהיר וכו' ואי משום שעולה ריחו באפיו שלא בכוונה להא לא חיישינן וכו' וטעמא משום דכל שלא בכוונה שאינו מתכוין ליהנות שרי וכו' וכ"ש הכא דהוי לא אפשר וכו' ופירוש לא אפשר הוא שיש לו לעשות אותו דבר עכ"פ ואף ע"פ שאפשר לעשות לו אותו דבר בדרך אחרת וכדפרישנא התם לפי פי' הנכון והכא אי אפשר לו שלא יטול לולב וכיון שכן אפילו אפשר לו לטרוח ולחזור אחר אתרוג אחר לא אפשר חשיב עכ"ל הרי בהדיא דס"ל להרשב"א ז"ל דכל שיש לו לעשות אותו דבר עכ"פ אפי' שאפשר לעשותה בדרך אחרת חשיבא לא אפשר וא"כ מ"ש הכא גבי המודר הנאה מחברו דאינו מזה עליו בימות הגשמים כיון דלא אפשר ולא קא מכוין הוא וצ"ע

ברם לענין הדין נראה בהדיא מדברי הר"ן שכתבנו דכל שמתהני גופיה בהדי דמקיים המצוה הנאה מקרייא וא"כ הדרן לחקירתנו דאיך אפשר לומר שיתקדש באיסורי הנאה בהיות שנהנה גופו מחמתן

ואין לומר ליישב הכל דאה"נ דאם גרשה בגט הכתוב באה"נ או קדשה בשטר הכתוב על אה"נ דעבד איסורא שנהנה באיסורי הנאה ולכתחילה אינו יכול לגרשה או לקדשה באיסורי הנאה משום דאיסורא קא עביד אלא דבדיעבד הוא דאמרי' דאם גרשה או קדשה בו דמעשיו קיימים ומגורשת ומקודשת ואיסורא דעבד עבד ובדיעבד אין הגט והקדושין בטלין בכך דהא ליתא דמ"ש מהא דאיתא בפ' ראוה ב"ד (בדף כ"ח ע"א) דאמרי' בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא בשופר של שלמים ל"י ואם תקע לא יצא מתקיף לה רבא אימת מעל לבתר דתקע כי תקע באיסורא קא תקע אלא אמר רבא א' זה וא' זה לא יצא הדר אמר רבא אחד זה ואחד זה יצא דמצות לאו ליהנות ניתנו

הרי בהדיא דטעמא דקא הדר רבא היינו משום דמצות לל"נ הא אם מצות ליהנות ניתנו וקיום מצוה חשיבה הנאה אחד זה וא' זה לא יצא והיינו טעמא דכיון דאי לא יצא נמצא דלא נהנה ולא עבד איסורא אמרי' דלא יצא כי היכי דלא ליעביד איסורא דכשאתה אומר יצא עכשיו הוא שנהנה שמקיים המצוה וא"כ הכא נמי גבי גט וקדושין נהי דלענין דינא דהגט גט לענין דאם קדשה אחר קדושין תופסין בה שהרי גיטא מעליא הוא וכן בקדושין קדושיו קדושין לענין שנחשבת אשת איש ואי קדושין תופסין בה אבל מ"מ אם רוצה לכנוס למה לא נאמר שיחזור ויקדשנה או דיחזור ויתן לה גט אחר ובכן נמצא שלא נהנה כדי שלא יעבור על האיסור דומיא דשופר דאמרי' דלא יצא כי היכי דלא ליעביד איסורא

הן אמת דכפי זה אין מקום תמיהתנו למאי דאמרי' דלכ"ע אם כתבו על אה"נ דרבנן דמקודשת דהא בלאו הכי כבר כתבנו לעיל דע"כ צ"ל דמקודשת דקאמר הירושלמי לאו דוקא ומדרבנן צריך לחזור ולקדשה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל גבי פסולי עדות דרבנן דאע"ג דמן התורה מקודשת צריך לחזור ולקדשה מדרבנן. ואולי דאף למ"ד דאפילו באה"נ דאורייתא מקודשת היינו דוקא דלענין הדין קדושין תופסין בה להצריכה גט אבל אה"נ דצריך לחזור ולקדשה מפני איסורא דרביע עלה כי היכי דלא ליתהני מאיסורי הנאה

אך לא ראיתי לשום א' מהפוסקים שכתבו הכי ומה גם דלענין גט מפורש יוצא מכל דברי הפוסקים דלא בעינן שיתן לה גט אחר כי' היכי דלא ליתהני

והנה ראיתי לרש"י בפ"ד דע"ז דכ"ד אהא דאמרי' דערלה וכלאי הכרם אם מכרן וקדש בדמיהן מקודשת וז"ל דלא מתפסי באיסורא אממונא הוא דאע"ג דאיהו אסור לאתנויי מינייהו מיהו הוא הנאה מטיא ליה מערלה אבל איהי לא מערלה קא מטיא לה ודוקא קדושי אשה אבל אתהנויי מינייהו מדרבנן אסור עכ"ל

והנה ס' רש"י ז"ל היא דכל חליפי איסורי הנאה אסורים למחליף בהנאה מדרבנן אבל לאדם אחר לא וכבר ביאר רש"י ז"ל זה בפ"ק דחולין (דף ד') יע"ש ובכן מה שסיים רש"י ז"ל בדבריו וכתב ודוקא קדושי אשה וכו' הכוונה כפי מה שפירשם מהר"י רוזאניס ז"ל בפ"ה מה' אישות דס"ל לרש"י ז"ל דכי היכי דחליפי איסורי הנאה אסורים בהנאה למחליף ה"נ אם ניכר והחליף החליפין בדבר אחר אסור ליהנות מאותו דבר דחליפי חליפין נמי אסורים למחליף וע"ז הוקשה לו דאי חליפי אה"נ אסורים למחליף היה לנו לומר שאסור לשהות עמה באותם קדושים לפי שנמצא שנהנה בחליפי חליפין שהיא האשה שאסורין בהנאה ותי' דשאני קדושי אשה כלומר דבהנאת קדושי אשה לא החמירו כל כך ולא אסרו ליקח מהנך דמים אלא כלים ופירות שהוא דבר הניכר ונראה לא כן בקדושין א"נ גבי קדושי תורה התירו משום פריה ורביה וב' הטעמים הללו כתבו אותם שם התוס' בסוגיין והרא"ש בס"פ האיש מקדש ע"ד רש"י ז"ל יע"ש

נמצינו למדין מדברי רש"י ז"ל אלו דהמקדש באה"נ