נאות יעקב חלק ב קלב

מקודשת ולא אמר לי דקי"ל דידים שא"מ לא הוויין ידים והיינו טעמא דבעינן דלימא לשון דמוכח מיניה שקדשה לו ומתבאר מדברי הפוסקים ז"ל דה"ה דבעינן לשון שיוכיח מיניה שאשה זאת שנותן הקדושין בידה הוא מקדש כל' חכמים שהתקינו הרי את מקודשת לי שמוכיח שהיא המתקדשת אבל אם אמר הרי מקודשת לי שאינו מוכיח שהיא המתקדשת אף שהקדושין נתן בידה הויין ידים שא"מ דאפשר שהיא נעשית שליח לחברתה ומקבלת קדושין בעבורה וכמו שמתבאר מתשובת מהרנל"ח (סי' ק"ל דרל"ב) וכמ"ש מהרימ"ט בח"א (סי' קל"ט) וכן כתב בחי' בפ"ק דקדושין וכן מתבאר מתשו' מהרח"ש (סי' י"ט ול"א ול"ט) יע"ש. ופשוט הוא דכשם דבעינן שיוכיח שהוא המקדש כ"כ בעינן שיוכיח שהיא המתקדשת ובלאו הכי ידים שאינם מוכיחות הן וה"ה הכא דאף על גב דכתיבת ידו כעדים חשבינן ליה מ"מ כל שאינו מוכיח מתוך העדות שקבל קדושין לבתו דאיכא למתלי שמא לא קבל כי אם על אחרת שהיא ברשות אביה ונעשה שליח קבלה של אביה ידים שאינם מוכיחות הן ולא הויין ידים ואף על פי דבנ"ד מודו ב' מ"מ לאו מהודאתם אנו חיין דכל דמתוך העדים אינו מוכיח למי נתקדשה חשיב כמקדש בלא עדים דאפילו ב' מודים א"ח לקדושיו וכמו שכתב הרשב"א ז"ל בתשוב' ח"א (סימן תש"ד) דכל דהוו ידים שאינם מוכיחות אפילו ב' מודו ל"מ וכן כתב מהרי"ט בפ"ק דקדושין בחי' על הרי"ף יע"ש

אמור מעתה דלפי האמור היה נראה קצת להקל בנדון דידן דידוע הוא דרוב הפוסקים ראשונים והאחרונים הסכימו שאין לחוש להחמיר בידים שאינן מוכיחות ואף על גב דאיכא כמה דעות דסבירא להו דיש להחמיר להצריכה גט וכמו שהביא כל הדעות הרב המאסף בסימן כ"ז בהגהת הב"י אות מ"ג וכן באות ע"ה כתב עוד דאפילו למאן דאמר דאין להחמיר היינו כשלא שדכו אבל אם שדכו אפילו אם לא אמר לי יש להחמיר דהשדוכין ידים מוכיחות הם שלעצמו קדשה כדעת ר"ת דשארית ישראל וכו' ואם כן בנ"ד דמיירי בשדכו ודאי דיש להחמיר טפי במשודכת דאף דמהרי"ט ז"ל בח"א (סימן קל"ט) כתב דכל שבלשון הקדושין ליכא הוכחה שמקדש לאשה זאת אפילו היתה משודכת אינה צריכה גט מ"מ מהרח"ש בסימן הנז' כתב דכל דיש הוכחה שהוא המקדש אעפ"י שאין הוכחה שהיא המתקדשת כל שהיא משודכת יש להחמיר מ"מ נראה דיש להקל שהרי מהרש"ח בתשוב' (סי' כ"ו) ומהרח"ש בסימן ל"א כתבו דאם יש ספק אחר גם בדשדיך אין להחמיר ואם כן בנ"ד דאיכא כמה ספיקות בעיקר הקדושין דמעיקרא יש להסתפק שמא הלכה כמ"ד דכתיבת ידו בש"ק ל"מ ואם תמצא לומר דהלכה כמ"ד דמהני כתיבת יד בש"ק אפשר דכתיבת יד בלא חתימת שמו אפילו ב' מודו לא מהני ואת"ל דמהני שמא הלכה כמ"ד דאפילו אם נמסר לה בע"מ בעינן שמו ושמה מן התורה ואם תמצא לומר דלא בעינן שמו ושמה מידי ספיקא לא נפקא מטעם שלא כתב ודין שהרי לכ"ע אפילו למאן דאינו פוסק כר"י לגמרי מ"מ ספיקא הוי נראה דיש להקל כיון דקי"ל ידים שאינם מוכיחות לא הויין ידים ואפי' בדשדיך אינו אלא חומרא בעלמא ומה גם דבנ"ד דאיכא תלתא ספיקי דפלוגתא דרבוותא יש מקום להתיר מטעם ס"ס דאף למאן דבעי ס"ס מתהפך בנדון דידן כל הספיקות הנזכרים לעיל מתהפכין הם דידיעת ההפכים אחת היא ואף על גב דכבר נודע דאיכא פלוגתא דרבוותא דאיכא מ"ד דספק ספיקא בפלוגתא דרבוותא לא מקרי ספק ספיקא דשום פלוגתא דרבוותא חד הוא וכמו שהביא כל הדעות הרב המאסף בא"ה (סימן ס"ח) בהגהת הטור אות כ"ב ובחשן משפט (סי' כ"ה) בהגהת הבית יוסף אות פ"ג מכל מקום איכא פלוגתא אחריתי דאיכא מ"ד דבג' ספיקי חשיב ספק ספיקא ואמ"ד דאפי' בשלש ספיקי לא מקרי ס"ס כמו שכתב הרב הנזכר בחשן המשפט סי' הנז' אות פ"ד ואם כן בנ"ד דאיכא שלשה ספיקי יש להקל מספק ספיקא ספק אי קי"ל כמאן דאמר דשום פלוגתא דרבוותא חד הוא או קי"ל כמאן דאמר דתרי הוו וספק ספיקא מקרי ואם תמצא לומר כמאן דאמר דבתרי ספיקי לא חשיב אלא חד שמא בג' ספיקי מודים דהוי ספק ספיקא וכן מצאתי להרב בעל כנה"ג בתשובה אחת הובאה בספר עדות ביעקב סי' י"ז) דהתיר בענין קדושין מטעם ספק ספיקא בתלת ספיקי דפלוגתא דרבוותא מהטעם הנזכר יע"ש אלא שלענין מעשה אין להקל מטעם זה לבד דאף על גב דהרב ז"ל דעתו להקל מטעם זה מכל מקום הרב בעל עדות ביעקב שם בסימן י"ח שדי נרגא בספק ספיקא כזה ואף על פי שלע"ד לא הבנתי דבריו במה שכתב דאדרבא השתא בהגלות נגלות גם הני פלוגתא דרבוותא אי שום פלוגתא דרבוותא חד הוא או לא הרי ממילא ארווחנא שמעתתא דאיהי מקודשת גמורה יעיין שם ודבריו צריכים לי עיון אמנם בנ"ד שכבר כתבנו שדומה לדין ידים שאינן מוכיחות היה נראה קצת להקל בהצטרף כל הנהו ספיקי ומה גם דלשאר הבנות יש צד יותר להקל דלא שדך אותן מקודם שהרי רוב הפוסקים לא חששו בידים שא"מ כשלא שדכו ואפילו למאן דמחמיר בהצטרפות רעותא אחרת יש להקל ולאו דוקא רעותא דמתבטלת הקדושין אלא אפילו מאמדן דעתא כגון דאין דרך לקדש דרך שחוק ולעג כיוצא יש להקל וכמו שכתב הבעל כנסת הגדולה ז"ל בסי' נ"ז הגהת הב"י אות מ"ו ומ"ז יע"ש. וכל שכן הכא דאיכא ספיקא בכל חדא וחדא שמא לא קדש לזאת אלא לאחותה וכבר כתבו מהרשד"ם ומוהר"י הלוי והפ"מ דאפילו למאן דסובר להחמיר בידים שא"מ כל שקדש קדושין שאמ"ל דאיכא ספק ספיקא יש להתיר וכמ"ש לעיל בסי' זה ולפי זה גם למשודכת איכא ספיקא אחרינא שמא לא קדש אותה כי אם לאחותה

שוב ראיתי דלענין מעשה אין לסמוך על מה שכתבנו דכל שלא כתב שם המתקדשת או שם אביה בשטר דחשיב ידים שאינם מוכיחות דבתו של זה קדש כיון דאין לנו ראיה מכרעת דדומה דין זה לאומר הרי מקודשת לי דליכא ידים מוכיחות שלאשה זאת קדש דאפשר לומר דלא שייך לומר הכי אלא באומר הרי מקודשת לי וכיוצא מלשונות שאינו מוכיח למי קדש דהתם כיון שהלשון שאמר בפני העדים יש בו רעותא שלא פירש אם מקדש