נאות יעקב חלק ב קלא

גבי מאי דאמרינן התם עלה דמתני' בשלשה גיטין פסולי' וכו' אמר רב כת"י שנינו וכו' שכתב וזה לשונו וש"מ דבעלמא דאמרינן דהוציא עליו כת"י גובה מבעל חוב בכת"י בלא חתימה קאמר ואפילו הכי מהני דהא הכא כת"י אמרינן ולא תימא דוקא דומיא דגיטין כשר דאיכא נמי חתם ידו דהא בגיטין צריך לכתוב שמו י"ל דזה אינו כלום דשמו שבתחלה אינו עדות למה שלמטה ממנו אלא משום כת"י בלחוד הוא הלכך כת"י בלחוד בלא חתימתו מהני עכ"ל. מבואר מדבריו דס"ל דאף דבגיטין בעינן שמו ושמה מכל מקום שפיר יש להביא ראיה ממתני' דלא כהר"ן ז"ל שדחה דשאני גט דאיכא שמו ושמה ולפי זה שפיר י"ל דדעת הרמב"ן נמי הכי הוי ולעולם אפשר לומר דס"ל לעיקר דבעינן שמו ושמה מדאורייתא דלא כמו שכתב הרב בעל גדולי תרומה. כן מדברי הריטב"א אלו נראה שתופס לעיקר סברת הרמב"ן ז"ל וזה סותר למ"ש בחי' בפרק הנושא שדחה ראית הרמב"ן ובעיקר מה שכתב לדחות ראית הרמב"ן ז"ל יש לעמוד דהא קי"ל דבין בגט ובין בקדושין אין דבר שבערוה פחות משנים ואפילו ב' מודו דלא מהני הודאת בעל דין היכא דמחייב לאחריני דבקדושיו אסר לה אקרובים ובגירושין אסר לה אכהן ואף על גב דהריטב"א בחי' לקדושין בדף ס"ט על דס"ס כתב דאמ"ד דכת"י בש"ק לא מהני דהא מחייב לאחריני ובגיטין דמהני היינו משום דלא מחייב לאחריני כבר כתב שם אחר זה משם רבו הרמב"ן דכתיבת יד כק' עדים דמי ומשו"ה כשר בגט מדאורייתא ואף על גב דאין דבר שבערוה פמ"ב וכדכתב רש"י בגיטין וכיון שכן ה"ה בש"ק עכ"ל. ומאחר דהרמב"ן הכי ס"ל והריטב"א נמי נראה דמסכים לדברי הרמב"ן וכמ"ש בקדושין (דף ט') דכתיבת יד בקדושין מהני אלמא ס"ל דבגט נמי לאו מדין הודאת בע"ד הוא וא"כ איך דחה ראית הרמב"ן מטעם דהתם מיירי דהבעל מודה דהא אי כתיבת יד בלא שם לא חשיב כע"ח מה יתן ומה יוסיף הודאתו כיון דמפרש דבגט זה גרשה: ועוד קשה במה שכתב דהתם מיירי שיש עדים שנתנו לה לגירושין דהא מתניתין דג' גיטין ר"מ היא דס"ל ע"ח כרתי דוקא ואם כן אי כת"י לא חשיב כת"י מה יושיענו ע"מ וי"ל דהריטב"א ס"ל כדעת הרמב"ן שכתב הר"ן ז"ל משמו בריש פרק כל הגט דס"ל דאפילו לר"מ לא בעינן מוכיח מתוכו דבמקום דאיכא למיחש לב' יוסף ב"ש אף דאינו מוכיח מתוך ע"ח שבעלה נתן לה ולא חבירו אי אתו ע"ח או ע"מ והעידו בע"פ דבעלה נתן לה ולא חבירו ש"ד וכ"כ הריטב"א בחי' דר"פ כ"ה יעיין שם. ולדידהו נראה דהוא הדין אם הבעל מודה שהוא נתנו לה ש"ד דהא איכא מאן דאמר הבעל שאמר גרשתי את אשתי בגט כשר נאמן להתירה מכאן ולהבא במגו דאי בעי מגרש לה השתא ואף על פי שאומר שבגט זה גרשה מ"מ כיון דלא בעינן מוכיח מתוכו ואין לנו אלא ס' שמא אחר נתנו לה כל שמתברר לנו הספק מפי הבעל או מפי ע"מ סגי וא"כ הוא הדין בכתיבת ידו דאף על פי דמצד שלא כתב שמו יש לחוש שמא כתבו לצורך אחר ואחר נתנו לה מ"מ כיון דמתוך הודאת הבעל או ע"מ מוכיח דבעלה נתנו לה סגי דאפילו לדעת הריטב"א דכתיבת ידו בלא שם לא חשיב כאין בו עדים חתומים ואינו כתיבת ידו דהתם ל"מ לא הודאת הבעל ולא ע"מ כיון דס"ס כתיבת ידו מוכיח דאיהו גרשה וליכא אלא חשש בעלמא שמא כתבו לשם אחר חשיב כיש בו ע"ח ואינו מוכיח אם נתנו בעלה או יוסף בן שמעון אחר

הן אמת דבפי"נ (דף קל"ז ע"ב) אפלגו אמוראי אליבא דר"י דחד אמר דהבעל נאמן לומר גרשתי את אשתי וחד אמר דאינו נאמן ומוקי תלמודא דלא פליגי דכאן להבא וכאן למפרע ומסיק תלמודא התם דאשנויא לא סמכינן ומשום הכי פסקו הפוסקים דהבעל שאמר גרשתי את אשתי הרי זה ס"מ. וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפי"ב מהלכות גירושין ושאר הפוסקים יע"ש ואם כן י"ל דלפי המסקנא דפליגי ואיכא מ"ד דאפילו להבא אינו נאמן לדידיה איך אפשר לומר דמתני' דג' גיטין מיירי כשהבעל מודה כיון דאין הבעל נאמן לומר גרשתי את אשתי וי"ל דהתם ה"ט דאינו נאמן משום דאומר גרשתי סתם וחיישינן שמא מכוון לקלקלה או בגט בטל גרשה וכמ"ש הרמב"ם בפרק הנזכר משא"כ הכא דכיון דאומר דגרשתי בכתיבת יד ומן הדין כת"י כמאה עדים דמי וליכא אלא חשש בעלמא שמא כתבו לאחר ונעשו לה כל שהבעל מודה ליכא למיחש שמכוון לקלקלה. וראיתי להר"ב ג"ת בשער הנז' שעמד בדברי הריטב"א הנז' וכתב שלא עלה בידו ליישבם יפה יע"ש ולע"ד אפשר שיתיישבו שפיר על דרך האמור ודוק

אמור מעתה דלפי דברי הריטב"א דס"ל דכל דהבעל מודה חשיב כת"י לענין גט אפשר לומר דה"ה בנ"ד דמיירי דהמקדש והאב מודו שנתנו לקדושין דאפילו למ"ד דכת"י בלא חתי' שמו לא מהני הכא מהני דאע"ג דהמקדש בלא עדים אפי' ב' מודו אין חוששין לקדושיו מ"מ בכת"י דכק' עדים דמי וליכא אלא חשש בעלמא שמא כתבו לאחר ואחר נתנו לו כל דב' מודו מקודשת דהא קי"ל דנאמן האב לומר קדשתי את בתי הקטנה כל שאמר שקדשה כדין בפני עדים כשרים כמו שמפורש בסי' ל"ז אלא דיש לדחות קצת דאפשר דלא מהני הודאת הבעל להריטב"א אלא לענין גיטין שהרי כתב הריטב"א דע"כ בדכתו' שו"ש מיירי דבהני אף דליכא הוכחה למה שכתוב למטה משמו מ"מ הרי איכא הוכחה אלימתא כיון שכתוב שמו והכל בכת"י וכמ"ש הר"ן אבל כשאינו כתוב שמו אפשר דאפי' במודה הבעל לא מהני ומה גם דמדברי הר"ן בפ' המגרש מסתמיו' דבריו נראה דאינו מחלק בין מודה הבעל לאינו מודה

שוב ראיתי דאפי' אם נאמר דהעיקר כס' הרמב"ן דאפי' לא חתם שמו חשיב כת"י או שנאמר דבנ"ד דמודו ב' לכ"ע חשיב כת"י אפשר לומר דיש להקל בנ"ד דאף דמצד שהוא כת"י יש ידים מוכיחות דזה המקדש קדשה ולא אחר מ"מ כל שלא כתב שם המתקדשת או שם אביה אין כאן ידים מוכיחות לומר דקדש לבתו של זה שהשטר יוצא מת"י דלו יהיה הכת"י של המקדש חשיב כעדים מטעם דאנן סהדי שהמקדש הזה מסרו לה לקדושין ולפקדון ולנפילה לא חיישינן מ"מ לא עדיף עדות זה מהמקדש בפני עדים ואמר לה הרי את