נאות יעקב חלק ב קל

לבינה מגורשת ואיכא מ"ד דאין דבר שבערוה פחות מב' ולא סגי בלא עדי מסירה ופשוט הוא דלמ"ד גבי גט דסגי בעדי חתימה ה"ה בשטר קדושין וכמ"ש הריטב"א ז"ל בחי' בסוגיין דקדושין ד"ט וכן כתב הר"ב ל"מ בפ"ג מהלכות אישות יע"ש

והנה כי כן המקדש בשטר בע"ח בלבד הויא ספק מקודשת ובנ"ד דאינו אלא כת"י וליכא עדי חתימה אפי' אם נאמר דכתב ידו חשיב כעדי חתימה מידי ספיקא לא נפקא. שוב ראיתי די"ל דאפי' למ"ד דלא סגי בע"ח או כת"י בנ"ד אפשר דמקודשת שהרי כבר הוכחתי לעיל בסי' ח' דלדעת הסוברים דלא סגי בע"ח או בכת"י היינו דוקא בדידוע לנו שמסרו בינו לבינה בלא ע"מ אבל בגט היוצא מתחת ידה בע"ח או בכת"י של בעל ולא ידעינן אם נמסר לה בע"מ או לא תלינן שנמסר לה כדין בע"מ וא"כ בנ"ד דאין אנו יודעים אם היו ע"מ או"ל כל שהוחזק כת"י של המקדש מקודשת דמסתמא תלינן שנמסר לו בע"מ דאף שהאב והמקדש אומרים שלא היו שם ע"מ אינם נאמנים דאפשר דלדעת הסוברים כן אפילו אם ב' אומרים דלא היה ע"מ חוששין שמא נתנו בע"מ

אמנם יש להסתפק עוד דאף דלענין גט קי"ל לכ"ע דכת"י חשיב כע"ח למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כבר כתבנו לעיל בס"ח דבש"ק איכא פלוגתא דרבוותא דאם קדש בשטר בכת"י של המקדש איכא מ"ד דאינה מקודשת ואיכא מ"ד דמקודשת מן התורה היא

עוד יש להסתפק דאפשר לומר דע"כ לא אמרינן דכת"י חשיב כע"ח בין לענין גט וש"ק בין לענין ממון כדתנן הוציא עליו כת"י גובה מב"ח אלא במזכיר שמו של המקדש דומיא דגיטין דבעינן שמו ושמה ודכוותה לענין ממונא דדוקא במזכיר את שמו בכת"י שכתב אני פלוני לויתי מפלוני מנה או שחתם שמו למטה דבכי האי גוונא איכא הוכחה שהוא מסרו לו אבל אם כתב בכת"י סתם אני לויתי מפלוני מנה ואת שמו לא הגיד וגם לא חתם למטה אין לו דין כת"י דליכא הוכחה שהוא מסרו לו דאפשר שכתבו לטופס כדרך סופר למי שירצה ללוות בכתיבת ידו בחתימתו. וכמו שמתבאר כן מדברי הר"ן בפרק המגרש גבי מתניתין דב' גיטין פסולין כתב בכת"י וכו' שכתב שם דמדין גט יש ללמוד דדין כת"י דקי"ל בעלמא דגובה מב"ח לאו דוקא כשחתם למטה שמו אלא אפילו כתב בכת"י ולא חתם שמו מהני ויש לדחות דשאני גיטין דכיון דהוא צריך לכתוב שמו איכא חתם ידו דמהני אפי' למ"ש בו משמו ולמטה כיון שהכל כתיבה א' אבל כתיבתו בלא חתימתו כלל לא מהני עכ"ל וכן כתב רש"י ז"ל בר"פ הנושא גבי פלוגתא דר"י ור"ל באומר בפני ב' חייב אני לך מנה ומוקי התם פלוגתייהו דבכותב בשטר הכי פליגי וזה לשונו ואף על פי שהת"י היא הואיל ולא חתם פטור והא דתנן הוציא עליו כת"י וכו' כגון שחתם בו אני פלוני לויתי מפ' מנה וכו' אבל הכא הכי כתב ליה חייב אני לך מנה ולא חתם בו עכ"ל וכן כתבו התוספות שם בד"ה דאמר ליה וכו' וכן כתב בעל העיטור בדיני חוב (דף ס"ב עמוד שלישי) יע"ש וכן כתב ר"י נתיב ו' חלק שלישי יע"ש וכן כתב הריטב"א בחי' בפרק הנושא הביא דבריו מרן ז"ל בח"מ (סימן ס"ט) וכתב שכן הורו רבותיו ולדידהו נמצא דבנ"ד שלא כתב שמו של המקדש לא למעלה ולא למטה בדרך חתימה אין לו דין כת"י דכיון דאינו מוכיח מתוכו מי הוא המקדש ליכא הוכחה שהוא קדשה דאפשר שכתבו כדרך סופר לצורך אחר שיקדשנה אמנם נראה דאף גם זאת מידי פלוגתא לא יצאנו דאיכא מ"ד דאפילו לא הזכיר שמו כלל דין כת"י יש לו וכמו שכתב הטור בחשן המשפט (סימן ס"ט) משם הרמב"ן יע"ש וכן כתב בעל התרומות משם הרמב"ן בשער י"ג וכתב שהביא ראיה ממתניתין דג' גיטין פסולין כתב בכת"י וכו' דהתם בכת"י לבד מיירי אפילו לא חתם שמו דומיא דכתב סופר דאיתא התם יעיין שם והרב בעל גדולי תרומה שם תמה על ראיה זאת שהרי לענין גט בעינן שמו ושמה ומה ראיה מייתי מהתם ותירץ דאפשר דהרמב"ן סובר כמ"ד דשמו ושמה אינו מן התורה יעיין שם. ולפי זה צ"ל דאף על גב דהרמב"ן ז"ל בחי' לקדושין מספקא ליה והיותר נראה דדעתו מסכמת דהוי מן התורה בתשובה עלתה הסכמתי דאינו אלא מדרבנן

איברא דקשה קצת לסברת הרמב"ן הלזו מההיא דאמרינן בריש פרק כ"ה דפריך אביי אלא מעתה רישא דקתני שמי כשמך וכו' הא ראשון מצי מגרש והא אמרינן ולא אחר יכול להוציא עליהם שטר חוב אלא מאי אית לך למימר בע"מ ור"א היא הכא נמי בע"מ ור"א היא ואם איתא מה ראיה מייתי אביי מרישא דמתניתין ע"כ ר"א היא הא שפיר אפשר לאוקמא לרישא דמיירי שכתוב הגט בכת"י של בעל ובכן ליכא למיחש למידי ומדלא מוקי רישא בהכי ש"מ דאפילו בכת"י איכא למיחש שמא כתבו הבעל כדרך סופר לצורך יב"ש האחר לגרש בו את אשתו וחבירו נתנו לאשתו של הסופר וא"כ בכת"י שאינו כתוב שמו ושמה אמאי לא ניחוש להכי שכתבו לצורך אחר והלך ונתנו לאשתו לגרשה שלמ"ד כיון דמתני' דשלשה גיטין פסולין ע"כ מיירי בדליכא ע"מ שמעידים דבעלה נתן לה דאי מיירי בדאיכא ע"מ מה ראיה מייתי מהתם לומר דכת"י בלא שם מהני להתחייב בממון אפי' בלא ע"מ

והנה מרן הבית יוסף ז"ל בחשן המשפט סי' הנזכר הביא דברי הריטב"א בחי' שהביא ס' בה"ע וס' רבותיו ואחר כך הביא סברת הרמב"ן וראייתו ממתני' דג' גיטין פסולין וכתב עוד וזה לשונו ושפתים ישק אבל סוגיא דגיטין כשהבעל מודה או שיש עדים שנתנו לה לגירושין עכ"ל וקצת קשה דמדלא דחה ראייתו משום דגיטין שאני דבעינן שמו ושמה שמע מינה דהריטב"א נמי ס"ל דשמו ושמה מדרבנן הוא וכבר כתב' דבחי' לגיטין נראה להדיא דס"ל דהוי מן התורה אלא דבלאו הכי י"ל דאפילו ס"ל דהוי מדרבנן מצי מימר מאחר דהוא דחה ראייתו בהניח אוקימתא דהתם מיירי דהבעל מודה או בע"מ אמאי לא קאמר נמי דהתם מיירי דאיכא שמו ושמה דהא סתמא בהכי מיירי כיון דמדרבנן מיהא בעינן שמו ושמה

שוב ראיתי להריטב"א בחי' לגיטין בפרק המגרש