נאות יעקב חלק ב קכח

וא"כ הלא ק' מאי פריך התלמו' בסוגי' לרבא מההיא דב' שקדשו ב' נשים זה אינו יודע איזה קידש וזה אינו יודע איזה קדש זה נותן ב' גיטין וזה נותן ב' גיטין הרי התם שאני דאפילו רבא מודה דכיון דמדאורייתא הוו קדושין ובאין בכל אחת ואחת ממ"ן ומסורין לביאה נינהו מן התורה אף דמדרבנן אמ"ל הוו קדושין. באופן שדברי מהר"א ן' חסין ז"ל שכתב דהמקדש א' משתי אחיות הבא על א' מהן אינו חייב אשם תלוי קשים בעיני

ומעתה אבא נבא לשטר קדושין אשר לפנינו לחקור ולידע אי האי דינא דקדושין דאינם מסורין לביאה שייך בש"ק דהא ודאי לפי כל הרשום בכתב אם כתב ש"ק לשם אחת מב' נשים אחיות ששמותיהן שוות וקדש בו לאחת משתיהן סתם הדבר פשוט דלא שייך דין זה באופן זה לכ"ע דהא קי"ל במתני' דאמר ללבלר כתוב לאיזו שארצה אגרש דפסול דאין ברירה ולא חשיב לשמה ואפילו לס' ר"י דפסק בעלמא דיש ברירה כבר כתבנו לעיל דלענין כתי' הגט לשמה אזיל ומודה דאין ברירה וא"כ מאחר דש"ק בעינן שיכתבנו לשמה בגט בכה"ג חשיב שלא לשמה ואינן מקודשות כלל. ואפשר לומר דמשכחת לה בב' אחים שכתב א' מהם ש"ק לשם אשה פ' ועשה לאחיו שליח לקדשה בשטר זה והשליח אחיו נהג בו מנהג רמאות ועלה בדעתו לקדשה לעצמו וכתב שטר קדושין לשמו ולשמה ובשעת נתינתו גמר בדעתו לעקור שליחות אחיו ולקדשה לעצמו ואח"כ בשעת הקדושין מאיזה סיבה לא רצה לקדשה לעצמו לגמרי אלא הניח הדבר תלוי עד שיגמור בדעתו אח"כ וכן עשה שנתן ב' השטרות לאשה וקודם נתינה אמר לה התקדשי לי בשטר זה או לאחי בשטר זה וטעה לומר דיש בידו לברר אח"כ ובכי האי גוונא מאחר דלפ"ד אינו יכול לברר מקודשת ממ"ן והוו קדושין שאמ"ל לכאו"א שמא יפגע באשת אחיו ואין לומר מאחר שהשליח עשה מעשה וכתב ש"ק לשמה ועקר שליחות אחיו אף דנמלך אח"כ וקדשה בספק לאחיו לאו כלום הוא דכל דעקר שליחותיה הרי נתבטל השליחות ושוב אין בידו לקיים השליחות דומה למאי דאמרינן בר"פ התקבל עלה דאמרן הבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אמר הילך כמו שאמרה אפי' הגיע הגט לידה א"מ וה"ט דאפילו נאמר דאדיבורא דידה קא סמיך שאני הכא דעקריה שליח לשליחותיה לגמרי הוא דאמר שליח לקבלה הוינא להולכה לא הוינא ע"כ דהא ליתא דהתם שאני דמחמת דלא ניחא ליה בטרחא דהולכה מעיקרא לא קבל עליו להיות שליח לבעל להוליך ומשום הכי אפילו אמליך ואמטייה ניהלה לאו גיטא הוא משום דהוי שליח שלא ניתן לגירושין וכמו שכ' רש"י ז"ל בפרק האומנים יע"ש אבל אם מעיקרא קבל עליו להיות שליח הולכה ואח"כ עקר לשליחותיה ואמר לפני עדים שעוקר שליחותו כל דנמלך אח"כ ונעשה שליח הולכה שפיר דמי כיון דמעיקרא נעשה שליח וה"ה הכא דכל דמעיקרא קבל שליחות הקדושין אף דעקר שליחותיה בינתים כיון דאמליך ואמטייה ניהלה ש"ד

ועוד נראה דמשכחת לה באופן אחר וכגון שכתב, ב' שטרות לב' אחיות דאמר לסופר כתוב שטר אחד מיוחד לשם לאה לקדשה בו אם ארצה לקדש אותה ולא את אחותה וכתוב שטר אחד מיוחד לשם רחל אחותה לקדשה בו אם ארצה לקדש אותה ולא את אחותה דבכה"ג אם היה מקדש את לאה או לרחל בפי' היתה מקו' גמורה דהשטר כשר דשפיר חשיב לשמה דהא כל שטר ושטר בכתיבתו אינו מתנה על ב' דברים כענין שטר א' ומתנה שיחשב לשם אותה שירצה כי אם מתנה על דבר א' הוא שאומר כתוב אם ארצה לקדש את זאת ולא אחותה ובכי האי גוונא דהוי תנאי דבידו לקיימו דברצון המקבל תלוי למי משניהם יקדש כיון דהנשים מצדם כל א' וא' כבר נתרצתה להתקדש לו דמדעתה כתבו את השטר ודאי דלא שייך דין ברירה והוי ככל התנאים דבהתקיים התנאי מתקיים המעשה למפרע דאפי' למ"ד דבתנאי דש"מ שייך דין ברירה אף שאינו מתנה על ב' דברים היינו דוקא בתנאי שאין בידו לקיימו כתנאי דש"מ אבל באומר לסופר כתוב גט לאשתי ע"מ שארצה לגרשה לא שייך דין ברירה כיון דבידו לגרשה וכמ"ש רש"ל ז"ל בב"ק (דף מ"ו) ריש עמוד ג' יע"ש והכא נמי כיון דנתרצ' וקדש לא' מהן הרי למפרע נכתב שטר שלא לשמה והן עתה שלא עשה כן אלא נתן ב' השטרות ביד שליח קבלה שלהן ואמר אחת מכם מקודשת באחד מהשטרות אלו יש לדון דשתיהן ס"מ כיון דלכל או"א נכתב שטר שלא לשמה. ודע דראיתי למהר"א ן' חסון ז"ל בתשו' הנז' וז"ל ועוד קשה שהרי ידוע דגיטין וקדושין דינם שוה לכל דבר מהקישא דויצאה והיתה והרי לענין גיטין אמרינן בפרק כ"ה היו לו ב' נשים ושמותיהן שוות כתב לגרש בו את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה וא"כ גם בקדושין היה ראוי שלא תהיה מקודשת. ונ"ל דאה"ן בקדושי שטר יהיה דין זה דילפינן מגיטין דבעינ' לשמה אבל בקדושי כסף לא בעינ' הכי עכ"ל נראה מדבריו דמטעם לשמה לא שייך דין זה דקדושין שאמ"ל בקדושי שטר ולעד"נ דשייך שפיר על הדרך האמור ודוק

ועוד משכחת לה בדרך אחר והוא נדון השאלה אשר יעדנו פתח השער שקדש בשטר בכת"י של המקדש דוקא ולא היו שם לא ע"ח ולא ע"מ כלל דלמ"ד דהמקדש בכת"י חשיב כמקדש בע"ח כל שאינו כתוב שם המתקדשת בתוך השטר הרי כל בנות ראובן נכנסו בסוג ס' קדושין דאע"ג דבעינן כת בת השטר לשמה של המתקדשת ואם נכתב השטר לשם לאה המשודכת שוב לא מצי לקדש בו את אחותה מ"מ בנ"ד שאינו ידוע לנו לשם איזו מהבנות נכתב אף שהמקדש והאב אומרים שלשם לאה המשודכת נכתב וגם בשעת הנתינה כיונו לשם לאה מ"מ לאו מפיהם אנו חיין כי אם ממה שמוכיח לנו מתוך כת"י והואיל ואינו מוכיח מתוכו כי אם שנתן שטר זה בעד קדושי בתו יש לתלות שקדש לאחותה ועליה נכתב נמי השטר לשמה כדינו ואע"ג דבנ"ד מיירי ששדך את לאה מקודם ולדעת ר"ת שכתבו התוס' בסוגיין דס"ל דכל דשדך תחלה אפילו אם בשעת נתינה לא פי' לאיזו מהבנות מקדש סתמא למשודכת קדש דשארית ישראל וכו' ולדידיה בנ"ד נמי אין שאר הבנות נאסרות מ"מ הרי כל הפוסקים קן עליו וס"ל