נאות יעקב חלק ב קכה

ספק והו"ל כמגרש בשיור שלא תתגרש אלא כאשה שאינה יכולה לברר אם נתגרשה או"ל דאף אם נאמר דדעת המגרש לגרש גירושין ודאין וסמך על השרירה שיברר אח"כ לאיזו גרש מ"מ מאחר דלפ"ד לאו מפיו אנו חיים אלא ממה שנעשה מעיקרו על הספק דאין ברירה נמצא דמעיקרא לא גרם כי אם בשיור כדין גירושין מסופקים ומלתא דפשיטא הוא דהמגרש ואומר תתגרש דין גירושין ספק הוי שיור גמור כאמור

והנה כי כן יש לתמוה בדין זה דקדושין שאמ"ל דבשלמא לדעת הרשב"א ודעמיה ז"ל שכת' לעיל דס"ל דקי"ל כר' יוחנן דס"ל כפשטיה דר"א ושיור בקדושין לא מפסיל א"ש אמנם לדעת הרמב"ן ושאר פוסקים דס"ל דקי"ל כפשטיה דר"א וכל קדושין דמשייר בהו לאו קדושין נינהו וזה דעת הר"ן בפ' האומר וכמו שמתבאר מתוך דבריו יע"ש ק"ק דאיך קי"ל דהמקדש אחת משתי אחיות סתם הוו קדושין מספק הא כיון דקי"ל המקדש בלא עדים אין חוששין לקדושיו דע"מ של קדושין כרתי וענין א"ב כיון שלא נמסר להם עדות ברור מעיקרא לאיזו מהן קדש הרי אין כח בעדים אלו לפרות בקדושין אלו כי אם מה שמוכיח מתוך עדותם שקדש בספק והו"ל כמקדש בשיור שלא תתקדש אלא כאשה שאינה יכולה לברר אם נתקדשה או"ל דדנין אותה כספק מקו' לכל דיניה ואסורה לעלמא ואם קדשה אחר קדושין תופסין בה וחשיב כאומר התקדשי לענין איסור שתיאסר לעולם חוץ שיהיו קדושין תופסין כך דל"ד לשאר ספיקות וכגון אם קדש אתת מב' נשים בפי' בפני עדים ואח"כ שכחו ואינם יודעים איזו היא דחשבינן להו ס' מקודשת דהתם עדי הקדושין כרתי המנין בעת מסירת הקדושין לפניהם כיון דבאותה שעה היו יודעין למי מקדש ואף דאח"כ שכחו לית לן בה דמה שאנו דנין אות' בדין ס"ק היינו משום דלא ידעינן לאיזה מהן חלה הקדושין מעיקרא מה שא"כ הכא ומעיקרא לא נמסר להם עדות מבורר וכגון דא חשיב שיור דאף אם נאמר דדעת המקדש לקדש קדושין וסמך על הברירה שיברר אח"כ לאיזו מהן קדש מ"מ מאחר דלפ"ד לאו מפיו אנו חיים אלא ממה שנעשה מעיקרו על הספק נמצא דמעיקרא לא קדש כי אם בשיור כאומר התקדשי לי דין קדושי ספק. ועוד דאפילו אם נאמר דלא חשיב שיור אלא במכוון המקדש לשייר בקדושיו ומשו"ה אם היה מפרש המקדש בשעת הקדושין דכוונתו לאסור שתיהן באופן שלא יתברר לעולם אה"ן דחשיב שיור שהרי כוון לכך שתהיה מקודשת כאו"א כדין ס"ק וכמ"ש לעיל לדעת ר"י אבל במקדש סתם אחת מהן ולא פי' כלום אף דאפשר דכוונתו בכך לאסור את שתיהן לעגנן מ"מ מאחר דאפשר דדעתו לקדש קדושי ודאי לאחת מהן אלא שלא פי' מש"ר שבאותה שעה היה מסופק ולא גמר בלבו וסמך על מה שיגמור בלבו ויברר אח"כ לאיזו מהן קדש יש להחמיר מן הספק כיון דאם כוונתו לכך הרי לא כוון הוא לשייר בקדושיו דאע"ג דלפי האמת דאין ברירה חלין הקדושין בשיור לית לן בה כיון דהמקדש כוון אל קדו' גמורים מ"מ עדיין יש לתמוה דמאחר דאיכא למימר דדעת המקדש לשייר דכונתו לאסור את ב' באופן שלא יתברר אמאי אזלינן לחומרא להחזיקן כדין ס"מ כיון דאיכא ס"ס להקל דאפשר דהמקדש כוון לשיור ובכן לא הוו קדושין ואת"ל כוון לקדש קדושי ודאי הא איכא ספק אחר דבכל חדא וחדא יש להסתפק שמא לא קדש את זאת אלא את חברתה וכיון דאיכא ספק ספיקא אזלינן לקולא ואף על גב דלדעת כמר מהפוסקים לא חשיב ספק ספיקא אלא כגון ס"ס דב' תערובות דאז הספיקות שוין משא"כ בס"ס חד ס' דגוף וחד דתערובת כגון ספק טרפה שנתערבה דאע"ג דבכל חדא וחדא איכא ספק ספיקא לא מקרי ס"ס כיון שאינן מענין חד וכמו שמבואר בי"ד (סי' ק"י) והכא נמי הכי הוי דהס' הא' הוא אם מעיקרא יש קדושין ואת"ל יש חלות קדושין שמא לא זאת היא המקודשת כי אם חברתה הא ליתא דכבר כתב הרשב"א ז"ל הובאו דבריו בב"י ובט"ז סי' הנז' ס"ק י"ב וז"ל ולדידיה ק"ל על ר"י ז"ל דלא התיר אלא בס"ס דב' תערובת מפ"ק דכתובות ס' תחתיו זנתה ס' אין תחתיו וכו' והו"ל ס"ס והא אין הספיקות מכח התערובות ואפילו הכי אמרינן ס"ס להקל וי"ל דהתם שאני שא"א לבא לפניך אלא בב' ספיקות ואי אתה יכול להחמיר ולומר דהאיך נתיר וכבר אסרת' כמו שאתה אומר בספק ביצה שנולדה בי"ט שמיד עמדה עלינו באיסור ואח"כ נתערבה באחרות דהאיך נאמר שמא לא זו היא ונתיר שאסרנו בס' הא' עכ"ל הרי מפורש דאין לחלק הכי אלא בשני ספיקות שאפשר שיבואו לפניך בזה אחר זה כמו ס' טרפה שנתערבה שאפשר שגרע ספק הא' דס' טרפה קודם שיתערב אבל בשני ספיקות שא"א לבא לפניך אלא בב' ספיקות וא"א להפסיק ביניהם שפיר מקרי ס"ס ונראה דזה נמי הכי הוי דמיד כשקדש סתם נולדו השני ספיקות ואי אפשר לבא לפניך בספק הא' ואח"כ בס' השני ושפיר מקרי ס"ס וזה פשוט

אמנם אפשר לחלק ולומר דבכה"ג לא מקרי ס' ספיקא והט' דהס' הב' שיש לצדד שמא לא זאת היא המתקדשת לא מקרי ס' להתיר מכח ס"ס דלא דמי לס"ס דב' תערובות דהתם אף דהספק הב' הוי כס' זה דאנו מסתפקין בכל חד וחד שמא לא זה הוא האיסור מ"מ י"ל דהתם שאני דההיתר שנתערב בו האיסור הוכר והוחזק לעצמו להיתר גמור קודם שנתערב האיסור ובהתערב האיסור אינו נכנס ההיתר בסוג ס' האיסור כי אם מחוסר ידיעה דאינו ניכר האיסור להוציאו דבכה"ג שפיר מקרי ספק אלים להצטרף בס' הא' להתיר כיון דשפיר יש לצדד ולומר בכל חד וחד שמא זה אינו משא"כ בנ"ד שלא הוכר ההיתר לעצמו קודם שנתערב האיסור דבשעת חלות האיסור דקדושין כל התערובת נכנס בסוג ס' קדושין מעיקרא בשעת חלות הקדושין ולא משום דאינו ניכר האיסור אלא משום דיש לצדד בכל חד וחד שמא בו חל האיסור דבכה"ג לא מקרי ס' אלים להצטרף בס' הא' להתיר מס"ס דמהאי טעמא כבר העלינו לעיל דאע"ג דקי"ל דאיסור שנתערב ברוב בטל ברובא בקורא שם והוא כלול שם כגון האומר פרוטה מהכיס הקדש לא בטיל ברובא דכיון דלא הוכר ההיתר לעצמו קודם שנתערב האיסור דבשעת חלות ההקדש כל הפרוטות נכנסו בסוג ס' הקדש מעיקרא