נאות יעקב חלק ב קכד

ביום עכ"ז קונה ממ"ן דאם כתב בתחלת היום אינו יכול לחזור ואם בסוף היום הרי חזר והקנה לו אחר החזרה ולענין אם הקנה לאחר באותו יום דנין אותו כסוף היום ויד ב' שוה דכך היא המדה דכל דבר אשר מפיו אנו חיים ונעשה מעיקרו על הספק דנין אותו כמשייר במעשה ההוא שיהיה אותו מעשה חל מעכשיו על כל הנכנס בתוך סוג הספק ולא כדין ודאי והכא נמי כיון שאינו מפורש בתוך השטר אימתי נעשה דנין אותו כמשייר בקנינו דדעתו שיקנה מתחלת היום לענין חזרה אך לענין אם הקנהו לאחר בו ביום לא יקנה כי אם לסוף היום כדין מי שאינו יכול לברר מקחו אחר אשר יעבור היום דאע"ג דעינינו הרואות שחוזר בו ביום קודם שיעבור היום עכ"ז דנין אותו כמביא עדים דחזרה אחר עבור היום דאין בחזרתו כלום כיון דאנן דנין על מה שמוכיח מתוך השטר שהוא עיקר הקנין ואין לנו על שמוכיח בע"פ בשעת מסירה דאם אנו הולכים אחר המסירה הרי מוכיח לנו שאינו יכול לחזור בו שכבר מסר השטר ומה שמוכיח מתוך השטר הוא שהקנה לו קנין ספק ודיינינן למה שמוכיח מתוך השטר במי שהקנה לחבירו ומשייר בקנינו באופן שאומר לו שיקנה מתחלת היום גוף הדבר לענין שלא יוכל לחזור בו כקונה קנין גמור אך לענין זה לא יקנה לגמרי שאם יחזור ע"י מעשה שיקנהו לאחר בו ביום יד שניהם שוה ואין לתמוה דהיכן מצינו קנין כיוצא לזה שיקנה קנין גמור מעכשיו לענין שלא יוכל לחזור בו בדבורו וע"י מעשה שמקנה לאחר יוכל לחזור שהרי מצינו כיוצא לזה בר"פ האומר גבי המקדש לאחר שלשים יום דלר"ל אם עשתה מעשה וקדשה אחר בתוך הל"י מקו' לשניהם ובדבור בעלמא אינה יכולה לחזור בה וכבר כתבנו לעיל בשם הרשב"א ז"ל ושאר מפרשים ז"ל דיש קנין בכיוצא לזה וכן כ' הר"ן עצמו בחי' בפ' השולח עלה דאמרינן התם בדמ"ה ע"א בכותב לעבד לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו יע"ש

נמצא מדברי הר"ן ז"ל אלו דה"ט דלר"מ לא עבדינן שודא משום דכיון דהשטר הוא הקונה ואינו מוכיח מתוכו באיזה שעה הקנה דנין אותו כמו שכתוב בשטר שמקנה לו בשיור מתחלת היום כמו שאינו יכול לברר באיזה שעה קנה שדנין אותו לסוף היום וא"כ ה"ה הכא לגבי גט שאינו מוכיח מתוך הגט למי משתיהן גרש א"מ כלל דהא ענין הגט עצמו אנו דנין לומר דנעשה כמפרש בתוך הגט שמגרש אותה בשיור שלא תתגרש אלא במי שאינה יכולה לברר אם נתגרשה היא או חברתה דדנין אותה בס"מ לכל דיניה ואם קדשה אחר קדושין תופסין בה אך אינה מותרת בגט זה עד שיגרשנה בגט אחר וחשוב כאומר הרי את מגורשת לענין שיהיו קדושין תופסין בך בלבד ובכה"ג הא קי"ל דכל גיטא דמשייר ביה לאו גיטא הוא דבעינן כריתות וליכא ואע"ג דאין דעת המגרש לשייר בגירושין דאיהו ודאי איכוון לגרש א' מהן גירושין גמורים מ"מ כיון דמתוך הגט נראה ששייר בגירושין הרי אין כאן גט כריתות כדי שתתגרש בו והרי זה דומה לכותב בתוך הגט חוץ מפ' ובשעת נתינה נתנו ע"ד להתירה לכל אדם דאינו גט כמו שמפורש במתני' בר"פ המגרש וה"ה הכא. ועפי"ז יתבאר נמי טעם כעיקר למה שנראה מדברי הפוסקים גבי מתני' דפ"ב דגיטין דאין כותבין על דבר שיכול להזדייף וחכמים מכשירין ואמרי' מאן חכמים ר"א היא דאמר ע"מ כרתי ופי' התוס' ושאר הפוסקים שם דכר"מ לא מצי אתיא דלר"מ אפי' אי אתו עדי חתימה לפנינו ומעידים דלא הוי ביה תנאה לא מהני דבעינן שיהא מוכיח מתוכו וכללות דבריהם נראה דלר"מ אם נכתב על דבר שיכול להזדייף אינו גט כלל ואפילו ס' מגורשת לא הויא וכן יש להוכיח ממ"ש הרמב"ם פ"ד מה' גירושין וז"ל גט שמחק בו אות או תיבה אי מטופס הגט ה"ז כשר ואם מן התורף אינו גט במד"א כשהיה הגט יוצא מתחת ידה בע"ח ואין שם ע"מ הר"ז כשר עכ"צ וכתב ה"ה ז"ל שהטעם משום דבדבר שיכול להזדייף מכשרינן בע"מ וה"ה נמי הכא הרי שכתב בפי' דבע"ח לחוד אינו גט כלל וע"כ ה"ט משום דס"ל דלר"מ דע"ח כרתי או לר"א בדליכא ע"מ כל שאינו מוכיח מתוכו אינו גט כלל וכ"נ מדברי הר"ן שכתב גבי ההוא בעיא דהיו מחזיקין בעבד שהוא שלו וגט כתוב על ידו וכו' דדוקא כשכתוב כתובת קעקע כשר אפי' בלא ע"מ הא לאו הכי אינה מגורשת כלל כיון דהכתב יכול להזדייף ע"כ וכן כתוב בהגהות אשרי בההוא דעבד דהיו מוחזקים שהוא שלו יע"ש ועיין בס' בני יעקב דקכ"ו סע"ד וצריך ליתן טעם למה לר"מ בדבר שיכול להזדייף לא יהיה גט כלל הא ליכא אלא חששא שמא הוה ביה תנאה וזייפתיה ואיך בחששא זאת יתבטל לגמרי הגט אפי' להקל שאם קדשה אחר דאין חוששין לקדושיו הא מידי ספיקא לא נפקא דשמא לא היה בו שום תנאי והגט כשר ומ"ש מע"מ לר"א דאם נכתב ע"ד המזדייף ובאו ע"מ לפנינו ואינם מכירים אם הוה ביה תנאה וזייפתיה דפשיטא ודאי דאינו מתבטל הגט לגמרי אלא ספיקא הוי וכמו כן נמי נימא בע"ח דליהוי ספיקא אמנם לפי האמור א"ש דלר"מ ל"ד לע"מ דהתם ע"מ כרתי בעת מסירת הגט לפניהם דבאותה שעה כבר היו יודעים עדות גמורה אם הוה ביה תנאה אלא דאח"כ נשכח מהם משא"כ בע"ח דעיקר ע"ח בעינן שיהא ניכר מתוך חתימתם שלא היה בו תנאי וכל שאינו מוכיח נעשה כמעידים על הספק מעיקרא כעדים שלא ידעו מעיקרא אם הוה ביה תנאה או"ל וכל דעדותם בתוך הגט אינו מורה על עדות ודאי אלא עדות מסופק אין בגט זה כח לגרש בו כי אם במה שמוכיח ממנו שהוא ספק והו"ל כמגרש בשיור שלא תתגרש אלא כאשה שאינה יכולה לברר אם נתגרשה או"ל וכל דאיכא שיור בתוך הגט לאו כרות גיטא הוא וא"מ אפילו מס' כאמור. הן אמת דכפי זה צ"ל דה"ה לר"א אם כתב ב' גיטין לב' נשים ונתנן ביד שליח קבלה שלהם ואמר אחת מהן מגורשת בא' מהגיטין האלו כיון דלר"א ע"מ כרתי כמו ע"ח לר"מ ובע"ח לר"מ אם מעידים בתוך הגט עדות מסופק דאינו מוכיח מתוך חתימתם לאיזה מב' גרש אינה, מגורשת כלל דחשיב דמגרש בשיור כמו כן נמי לר"א בע"מ דכיון דהם כורתים עיקר הגט כל שלא נמסר להם עדות ברור מעיקרא לאיזו מהן גרש הרי אין כח בע"מ אלו לכרות בגט זה כי אם מה שמוכיח מתוך עדותם שהוא