נאות יעקב חלק ב קכ

שופרות היו כולן עולות וחכמים אומרים אחד חטאת וא' עולה וקי"ל כחכמים והק' הוא ז"ל דאיך קי"ל הכי כיון דקי"ל אין ברירה וכתב לזה וז"ל וא"ל דטעמייהו דחכמים משום דבדאורייתא חד בתרי בטיל הלכך מדרבנן אוסר התערובות ובדרבנן קי"ל דיש ברירה וכו' עכ"ל נראה בהדיא דס"ל דבכה"ג נמי דחל האיסור אחר התערובות שייך לומר דבטל ברוב וי"ל דהתם שאני שמעות הקן שמתו בעליה הובר' קודם התערובות שהיא שלו ואף דהאיסור חל אחר התערובות מ"מ כיון שמתחלה היה ניכר בפני עצמו שהיה שלו כשנתערבו ומתו בעליה שפיר י"ל דחל האיסור על אותם המעות עצמם ורוב ההיתר דיש שם לא נכנסו בסוג ס' איסור כי אם מצד חסרון ידיעה דלא ידעינן השתא איזה קן הוא וכגון דא ל"ד לאומר פרוטה מן הכיס הקדש דהתם שאני דמה שנכנס הרוב בסוג ס' הוא משום דחל ההקדש מעיקרו על הספק ולא הוקבע ההקדש על א' מהם ביחוד משא"כ הכא דודאי האיסור חל על אותם מעות בדוקא אין להסתפק שחל האיסור במעות אחרים אלא דאנן אין אנו מכירין אותם והר"ז דומה לחל האיסור ואח"כ נתערב וכמו שכבר כתב כן רש"ל שם ליישב לרבא דס"ל דר' יהודה אית ליה ברירה בכל גוונא דלא תקשי ליה הא דר"י דס"ל דלא הוה שופרות לקני חובה ואמרינן ביומא פ' הוציאו לו דה"ט מפני התערובות שמא ימות בעל קן א' וס"ל לר"י דאין ברירה ומשום הכי לא סמכי' אברירה דלשקול ב' זוזי ולשדי במיא דהתם אביי קאמר לה אבל לרבא ס"ל דלא דמי התם לדין ברירה דלא שייך דין ברירה אלא כשלא הוכר האיסור מקודם אבל הכא שהמעות שמתו בעליה הוברר קודם התערובת שהיה שלו הרי זה דומה לאיסור שנתערב בהיתר דלא סמכי' אברירה יע"ש

איברא דלפי דבריו אלה צריך ליתן טעם דמאי טעמא דאביי דמדמה הא לברירה דעלמא כיון דחשיב כאיסור שנתערב בהיתר דלכ"ע אין ברירה ולעד"נ דלאביי ברי' דהכא כברירה דעלמא הויא וה"ט דס"ל דמסתמא בעלים הנותנין מעות בשופרות כיון דמתערבים ולא יכיר הכהן מעות של כל א' על דעת זה נותנים דכל מי שיגיע מעותיו בידו דהיינו שהכהן יקנה קן אחד לו ממעותיו ממש דמעיקרא אדעתא דהכי נותנין שיהיו מעות אלו מופרשים לקני חובה מעכשיו לפי מה שיתברר אח"כ דאם יבא ליד הכהן מעות כל או"א ממעותיו יהיו המעות מופרשים מש"ר לשם חובת בעליו ואם יבא לידו בחילוף שיקנה לזה במעות חברו יהיו המעות מופרשים מש"ר לשם חובת אותו שקנה לשמו והוי כמפריש מעות מעיקרא לחובת חבירו דסתמא דמלתא אף שלא פירשו כן כיון שנתנו מעותיהם בעירוב ע"כ ע"ד כן נתנו דאל"כ לא עשו כלום דאפשר דהכהן יקנה קן לזה במעות חבירו ונמצא מתכפר בשל חבירו שלא מדעת בעלים דבכה"ג דהמעות מעורבים כל קן וקן שקונה הרי יש בו חלק לכולם אף שהכהן מכוון בכל קן לאחד מהם וכמ"ש הר"מ ז"ל בפ' ז' מה' מכירה ד"ג שנתנו מעות לאחד לקרות להם מקח אם היו המעות מעורבים וקנה במקצת הדמים אעפ"י שהיתה כוונת השליח לאחד מהם הרי המקח של כולם עכ"ל וה"ה הכא וכיון דלא סגי בלאו הכי עכ"ל לומר דעל דעת כן נתנו מעותי' וכיון שכן ברירה זאת כברירה דעלמא הויא דהכא נמי כשמת א' מהם ונאסרו שיעור מעות קן א' חל האיסור מעיקרו על הספק על כל המעות ולא הוקבע האיסור במעות מיוחדים כיון דתלוי ועומד לפי מה שיתברר אח"כ דעדיין אפשר דמעות של המת יבואו לחבירו והמעות של חבירו לו ובכן מש"ר חל האיסור על של חבירו וכן ראיתי להריטב"א בחי' ליומא שכתב כן בפירוש הסוגיין יע"ש והנה כי כן לע"ד לפי זה אין מקום למה שחילק רש"ל ליישב הא דר"י לרבא דלפי האמור ע"כ הך דהכא דמיא לברירה דעלמא

והנה התוספות בסוף מעילה בדבור הנז' תירצו לקושייתם דלבטל פרוטה שנפלה ברובא דהכא מיירי דליכא אלא חד בכיס דליכא בטול ברוב ועוד תירצו וז"ל א"נ מטבע חשוב ולא בטיל עכ"ל ומלבד מה שהקשו המפרשים ז"ל בדברי התוס' אלו דנראה מדבריהם דמטבע לא בטיל אפילו מן התורה והא ליתא דאינו אלא מדרבנן עוד י"ל ממאי דאיתא בתוספתא בפ"ג דמעילה וז"ל פרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס או שאמר פרוטה מן הכיס הקדש כיון שהוציא את הא' מביא אשם תלוי ואת הב' מביא אשם ודאי דברי ר"מ וחכמים אומרים אינו מביא אשם תלוי ע"כ דמפשט דברי התוס' דקאמר ואם מביא את השניה מביא אשם ודאי נראה דלא משכחת לה דין זה כי אם כשהיו ב' פרוטות בכיס דוקא דאם היו ביותר בטל ברוב דאלת"ה הו"ל לפרש ולומר אם היו ב' בכיס והביא את הב' מביא אשם ודאי כי היכי דלא נטעי לומר כי מאחר דנדון זה איתיה אפילו בדאיכא טפי מב' דדין זה דאם מביא את הב' איתיה אפילו בדאיכא טפי מב' והא לא אפשר דכיון דאיכא טפי אף בשניה ספיקא הוא עד שיוציא את כולם ומדלא הוצרך לפרש הכי ש"מ דעיקר נדון זה לא שייך אלא בשנים דטפי מהכי בטיל ברוב ומשום הכי סתם דסתמו כפירושו דמיירי בב' דוקא

וראיתי להר"ב משנה ז"ל בפ"ו מה' מעילה דין י' שעמד בדברי התוס' אלו ממה שנראה דס"ל דפרוטה לא בטיל מן התורה ועלה בדעת הרב ז"ל שם להביא ראיה לדבריהם מסוגיא דיומא דאמרי' דר"י דלא היו שופרות לקיום חובה הוא משום חטאת שמתו ואם איתא דמטבע יש לו ביטול אמאי פוסלות אותם לבטלו ברובא וכן מייתי שם ממהר"י אלפאנדרי ז"ל שרצה להביא ראיה ממאי דתנן המפריש מעות לנזירותו לא נהנין ולא מועלין ופירש"י משום דבכל מנה ומנה מצי למימר זה הפריש לשלמים ואם איתא ניזיל בתר רובא ורוב המעות יש בהם מעילה ע"כ. ויש לתמוה דאיך לא השגיחו די"ל לענין ביטול ברוב דלא נאמר אלא בדבר שהיה ניכר בפני עצמו תחלה ואח"כ נתערב אבל בדבר שתחלתו מעורב ליכא למימר דבטיל וכמו שנראה מפשט דברי התוס' ז"ל אשר הם דנים בו שדקדקו לקבוע קושייתם בחלוקה דנפלה פרוטה לכיס דבחלוקת האומר פרוטה מן הכיס הקדש ליכא קושיא דהתם לא שייך בטול