נאות יעקב חלק ב קיח

שני אין לו פדיון וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות מ"ב דין י"א אי אפשר לומר שיחול קדושת מ"ב על כל היין ממ"ן דכיון דמתנה ומברר דבריו ולא אמר סתם חלק א' מיין זה מחולל סלע זה עליו גילה דעתו דניחא ליה שיהיה תלוי בידו לברור וכל שספיקו חמור מודאו לא מחית נפשיה לספיקא דספיקו חמור מודאו הוא שאילו היה מתברר לא היה מתקדש בקדושת מ"ב כי אם חלק הטהורים ועכשיו דאין ברירה מתקדש כל היין מספק ואנן סהדי דלא ניחא למחלל בהכי ולא דמי לההיא דמחלל מ"ב על סלע שיבא לידו שכתב מוהריק"ו ז"ל דחל על הספק אף דהתם במתנה ובמברר דבריו עסקי' דהתם לא חשיב ספיקו חמור מודאו דאע"ג דבספיקו נקדשי' כל הסלעים משא"כ בודאו מ"מ כל דסמיה בידיה להתיר כל הסלעים דמביא בסלע מעות ואפילו מעות נחושת ואומר סלע של מ"ב בכל מקום שהיא מחוללת על המעות אלו ואח"כ לוקח את היפה שבהם ומחלל מעות של נחושת עליה ותחזור הסלע למעשר וכמ"ש הרמב"ם פ"ו מהלכות מ"ב דין ב' גבי סלע שנתערבה בשל חולין יע"ש כה"ג לא חשיב ספיקא חמור מודאי ואפילו במברר דבריו חל על הספק ממ"ן ולא דמי לההיא דקדושין דאף דהתם יכול להתירן בגט מ"מ נ"ל דאין בידו לסלק האיסור כאילו לא היה כענין מ"ב ספיקו חמור מודאי הוא כיון דאפילו גרשן לא נסתלק האיסור לגמרי דל"ד פנויה לגרושה ודוק

והנה במ"ש הרמב"ם בפ"ד מה' מ"ב דהאומר מ"ש זה מחולל על סלע שתעלה בידי וכו' הרי זה חלל דמהר"י קורקוס ז"ל כתב ליישב דברי הרמב"ם אלו דס"ל דנהי דאין ברירה מ"מ חל החלול בא' מן הסלעים ממ"ן הק' עליו המפרשים דנהי דהמעשר פדוי ממ"ן באיזה סלע שיהיה מ"מ הרי כל הכיס הוא בס' מ"ב ומאחר דקי"ל אין ברירה איך נאמר כשתעלה הסלע בידו זהו הסלע שחלל מהראוי לומר שתשאר כל הכיס בס' עד שיחלל הסלע של מ"ב בכל מקום שהיא ומדברי הר"מ מוכח דאפי' בלא חלול סלע שתעלה בידו אמרינן היא הסלע של מ"ב. ולעד"נ דאפשר ליישב הענין בהניח דהכא מיירי בדאיכא בכיס הרבה סלעים באופן דאיכא רובא דהתירא והא קי"ל דמדאורייתא חד בתרי בטיל דאע"ג דקי"ל דדבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל וסלע של מ"ש דבר שיש לו מתירין הוא כיון דאפשר בחלול מ"מ אינו אלא מדרבנן דמדאורייתא אין לך דבר שאין לו ביטול ברוב דמאי דקי"ל דבריה ודבר חשוב ודבר שבמנין וכיוצא דלא בטלי' אינו אלא מדרבנן וכמו שמבואר במס' יבמות פ' הערל וכמ"ש התוס' בהדיא בזבחים (דף ע"ג ע"ב) ד"ה אלא אמר רבא וכ"כ התוס' ז"ל במציעא (דף ו' ע"ב) ד"ה קפץ וכו' ועיין במ"ש התוספות בסוף מעילה ד"ה פרוטה של הקדש וכו' ואע"ג דהתם נראה מדברי התוס' דמטבע חשיב ולא בטיל אפי' מן התורה הרואה יראה דכל המפרשים ז"ל תמהו על ס' זו והעלו דהעיקר דאפילו מטבע אית ליה ביטול מן התורה וא"כ מאחר דאפסקא הלכתא בפ' משילין דמדרבנן י"ב שפיר י"ל דסמכינן אברירה וסלע שתבא לידו י"ב דהיא היא מ"ש כמו דמן התורה הרי בטלה ברוב ומדרבנן דליכא ביטול יש ברירה

אשר עפי"ז יתיישב ההוא דאמרינן בתמורה (דף ל' ע"א) עלה דמתניתין לשני שותפים שחלקו א' נטל י' וא' ט' וכלב אותן שכנגד הכלב אסור וכו' ופריך וניפוק חדא להדי כלבא והנך כולהו לשתרו ע"כ והדבר תימה דמאחר דקי"ל דאין ברירה היכי פריך בפשיטות וניפוק חדא וכו' הא למ"ד אין ברירה אין לסמוך אברירה כלל אמנם לפי האמור א"ש כיון דקי"ל די"ב בדרבנן שפיר י"ל הכא דלסמוך אברירה וכשמוציא טלה א' בהדי כלב מותרין השאר כיון דמן התורה אותו שהוא מחיר בטל ברוב ומדרבנן הוא דאין לו ביטול מפני חשיבותו ומדרבנן י"ל ברירה ומטעם זה פסק הרמב"ם בפ"ד מהלכות איסורי מזבח דין י"ז בדין זה דאם יש א' מהם כמו כרמי הכלב מוציאו מן הי' ויהיה מחירו ושארן מותרין ע"כ וכל המפרשים אחזי שער בדברי הר"מ הללו דאיך סמכינן אברירה במה שמוציא א' מהם כנגד הכלב כיון דקי"ל א"ב ולפי האמור א"ש דה"ט דכיון דבטיל מן התורה א"א איסורא דרבנן ובדרבנן יש ברירה

שוב ראיתי דזה אינו דהר"מ סובר דלא אמרינן בדרבנן י"ב אלא בדבר שאין עיקרו מן התורה כההיא דערוב אבל בדבר שעיקרו מן התורה אין ברירה וכמ"ש הרמב"ם בפ"א מה' תרומות דין ב' וז"ל עכו"ם וישראל שלקחו שדה בשותפות וכו' הרי טבל וחולין מעורבין בכל קלח וקלח מחלקו של עכו"ם אעפ"י שמרחן העכו"ם וחיובם מדבריהם במד"א בארץ ישראל שהמעשרות של תורה ובשל תורה אין ברירה וכו' עכ"ל הרי שכתב דבא"י דעיקר מעשרות של תורה אפילו במרחן העכו"ם דחייבייהו מדרבנן אין ברירה כיון דעיקרו מן התורה וא"כ ה"ה הכא כיון דעיקר קדושת מ"ב ואיסור מחיר מן התורה מה שגזרו רבנן שלא יהיה לו ביטול עיקרו מן התורה מקרי ולא אמרי' די"ב. שוב ראיתי דכבר קדמוני בזה המפרשים הלא בספרתם

איברא דיש לעמוד בזה דבסוגיין דנדרים כתבו הר"ן ושאר מפרשים דר"י ס"ל דקי"ל די"ב אפילו בדאורייתא והביא ראיה מסוגיא דתמורה דפריך וניפוק חדא בהדי כלבא וכו' אלמא אפילו בדאורייתא קי"ל די"ב ויש לתמוה דמה ראיה מייתי לומר דבדאורייתא גמור י"ב הא אפשר לומר דכיון דמן התורה בטל ברוב אינו אלא איסורא דרבנן דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי ובדרבנן אפי' בכה"ג דהוי עיקרו מן התורה י"ב אב, בדאורייתא ממש מנין לנו לומר די"ב ומה גם דכל הפוסקים שחלקו על ר"י בזה וס"ל דבדאורייתא קי"ל דא"ב דחקו עצמן בסוגיא דתמורה דלאו אליבא דהלכתא פריך אלא אליבא דמ"ד דבדאורייתא י"ב ובדרך אי אמרת בשלמא נסיב לה וכמ"ש הר"ן וכמ"ש התוספות בסוגיא דתמורה וי"ל דמי הכניסם בדוחק זה ולמה לא דחו דבריו של ר"י מטעם דקי"ל די"ב בדרבנן. והתם איסורא דרבנן הוא כיון דמן התורה בטל ברוב ואף על גב דהרמב"ם ס"ל דכל העיקרו מן התורה הו"ל כשל תורה וא"ב כאמור מאחר דדברי הר"מ ז"ל א סברת