נאות יעקב חלק ב קיז

לחול ולהועיל קנינו של ב' אלא אחריו של א' והשתא אינו מבורר מה ישייר וה"ה הכא דהאי לישנא דמה שהטהורים שותים שהוא סתם דנין אותו כאומר מעכשיו ולכשישתו. ועפי"ז א"ש עיקר מתני' דלוגין דלאשמועינן דין ברירה גמורה נקט האי לישנא דשני לוגין שאני עתיד להפריש תרומה ולא נקט בדאמר מעכשיו דהא כיון דהאי לישנא משמע מעכשיו ולאחר שאפריש א"כ לדידן דקי"ל אין ברירה אמרינן דלישנא דמעכשיו מועיל לשלא יוכל לחזור בו וכיוצא אבל אינו מועיל לחול על גוף הדבר כי אם לאחר שיתברר ולמ"ד יש ברירה מועיל מעכשיו אפילו לחול דין תרומה מעכשיו לפטור את השאר באומר הרי זה תרומה מעכשיו ולאחר שלשים יום דלמ"ד תנאה הוי הויא תרומה למפרע

והנה כי כן תשו' מוצאת לדברי הרמב"ם ז"ל במה שלא פי' בדין האומר מערב שבת שני לוגין שאני עתיד להפריש וכו' דלא פי' דבעינן דלימא לאחר שאפריש מכיון דהאי לישנא משמע מעכשיו ולאחר שאפריש ומהני דבכ"ג לא שייך דין ברירה כיון דאינו גומר מעכשיו כי אם לענין שאינו יכול לחזור בו וקדושת תרומה לא חלה אלא לאחר הפרשה ואדרבא נראה דבכה"ג עדיף טפי לענין שבת דכבר מאתמול חל קצת שם תרומה על מה שיפריש לענין חזרה. ועפי"ז נסתלק' השג' הראב"ד ז"ל דדין חלול מ"ש דשפיר עבד דהביא המשנה כצורתה דבהאי לישנא דמה שהטהורים שותים בלבד סגי וחשיב כאומר מעכשיו ולכשישתו וכל כי האי גוונא י"ב למפרע לענין חזרה וכיוצא אבל בענין גוף המשקה לא חל שם מ"ש עד שישתו ומש"ה כתב טמאים מותרים לשתות ולא חיישי' למשקה מ"ש דמעורב בו דלענין חלות בגוף המשקה שם מ"ב אין ברירה כלל. הן אמת דק' ע"ז שהרי לדעת הרמב"ם אפילו למ"ד אין ברירה חל מיהא על הספק ממ"ן דבפ"ד מה' מ"ב כתב וז"ל החומר מ"ב מחולל על סלע שתעלה בידי מכיס זה וכו' הר"ז חלל וסלע שתעלה בידו תהא מעשר ומרן ז"ל תמה ע"ז דהא בסוגיית עירובין מוכח דטעמא דמ"ד חלל הוא משום דאית ליה ברירה והרמב"ם פסק בכמה דוכתין דבדאורייתא אין ברירה ותי' משם מהר"י קורקוס דאפשר דהכא אין אנו צריכין לברירה שכיון שזה אמר הרי זה מחולל על סלע שתעלה בידי ממ"ן המעשר פדוי ופדיון המעשר בכיס זה וכולם בס' מ"מ איזה סלע שתהיה הר"ז חלל ובשעה שתעלה הסלע ואמר זהו הסלע אמרי' זהו הסלע שחלל עליו עכ"ל וא"כ הכא באומר מה שהטהורים שותים אמאי לא נאמר דכיון דלמ"ד יש ברירה חל לגמרי מש"ר בהאי לישנא ה"ה לדידן אף שאינו חל לגמרי מ"מ חל על הס' על א' מהחלקים ממ"ן ובכן לא נסמוך אברירה שמה שישתו הטהורים יהיו מ"ב והטהורים ישתו חולין כיון דכל המשקה בספק מ"ש קאי ולמ"ד אין ברירה לא סמכינן אברירה אפילו מכאן ולהבא מידי דהוה אכל שאר איסורין שנתערבו בהיתר דלא סמכינן אברירה לברור א' מהם ולתלות זהו האיסור וזהו ההיתר כמו שמפורש בבכורות הנז' ע"א דנראה בהדיא שם דלמ"ד אין ברירה לא סמכינן אברירה אפילו להתי' מכאן ולהבא. ונלע"ד לומר במה שנקדים ההיא דאמרינן בנדרים (דף י"ח ע"א) גבי הא דתניא הריני נזיר אם יש בכרי זה ק' כור והלך ומצאו שנגנב ונאבד ר"י מתי' דלא מחית נפשיה לספיקא ומסתמא לאו אדעתא דהכי נדר שאם נגנב הכרי שישאר בספיקו ויהיה נזיר מס' ופריך דהא ר"י ס"ל סתם נכסים להחמיר אלמא נחית נפשיה לספיקא ומשני אמר רבי גבי כרי קסבר כל שספיקו חמור מודאו לא מעייל נפשיה לספיקא דאילו גבי נזיר ודאי מגלח ומביא קרבן ונאכל על ספיקו לא מצי מגלח ע"כ. והרשב"א בחי' שם הוק' לו דהא קי"ל כר"י בההיא דאפלגו ר"מ ור"י בפ' האומר באומר בתך הגדולה מקוד' לי דלר"י כולן מותרות חוץ מהגדולה שבגדולות ולר"מ כולן אסורות חוץ מהקטנה שבקטנות ואוקימנא פלוגתייהו התם דר"מ סבר מחית אינש נפשיה לספיקא ור"י סבר לא מחית נפשיה לספיקא וא"כ איך קי"ל דסתם נדרים להחמיר כיון דקי"ל כר"י דלא מחית אינש לספיקא ותי' שם דהתם ה"ט דקי"ל כר"י משום דספיקא תמור מודאי דאילו ודאי לא מתסרא אלא חדא מינייהו ובספיקא כולן אסורות וכל דספיקו חמור מודאו קי"ל דלא מחית אינש נפשיה לספיקא עכ"ל מפורש יוצא מדבריו דכל דספיקו מרבה האיסור יותר מודאו לא מחית נפשיה לספיקא וצ"ל דהיינו דוקא בדליכא גלוי דעת בדעת העושה אי ניחא ליה בספיקא וכגון דהאומר הריני נזיר אם יש בכרי מאה כורים וכו' דאין כאן גילוי דעת דניחא ליה בספיקו החמור דכסבור היה שיתברר הדבר ולא ישאר בס' וכן ההיא דקדושין דכבר גילה דעתו קצת דלא ניחא ליה בספיקא כיון דנזהר לפרש בתך הגדולה ולא סתם לומר בתך סתם ועכ"צ לומר דגדולה שבגדולות קאמר ולא מחית נפשיה לס' אבל אם יש גילוי דעת דניחא ליה בספיקא וכגון לענין קדושין דהאומר בתך סתם קי"ל דנאסרות כל הבנות דכיון דלא פירש ואמר בתך שארצה אח"כ מקודשת גילה בדעתו דמעיקרא ניחא ליה בספיקא שהרי כתבנו לעיל בתחלת ענין זה דכתבו התוספות דאיכא מ"ד יש ברירה במתנה ומברר דבריו כגון שני לוגין שאני עתיד להפריש אבל בשאינו מתנה ומברר דבריו אין ברירה וה"ט דבמתנה ומברר דבריו גילה דעתו שתולה הדבר בבירורו משא"כ כשאינו מתנה ומברר דלא גילה דעתו שתולה הדבר בבירורו כי אם דעתו שיחול התרומה על חלק א' על הספק ממ"ן

אמור מעתה דלדידן דקי"ל אין ברירה וקי"ל דחל מיהא על הספק ממ"ן י"ל דדוקא באינו מתנה ומברר דבריו כההיא דבתך מקוד' סתם דגילה בדעתו דניחא ליה בספיקא מדלא פי' דבריו לתלות הדבר בבירורו אמרינן דחל על הספק על אחת מהן ממ"ן אבל במתנה ומברר דבריו דגילה דעתו דתולה הדבר בבירורו ולא מחית עצמו בספיקא אה"נ דלא חל כלל אפילו טל הס' כיון דקי"ל דכל דספיקו חמור מודאו שמרבה באיסור לא מחית נפשיה לספיקא ולא ניחא שיחול האיסור על הספק כההיא דנזיר דמטעם זה לא חל הנזירות כלל והנה כי כן י"ל דהכא באומר מה שישתו הטהורים מחולל סלע זה עליו כיון דקי"ל דהלקוח בכסף מעשר