נאות יעקב חלק ב קטז

וקי"ל כרבנן כמו שפסק הרמב"ם בה' מ"ש יע"ש וא"כ כ"ש בנ"ד דלא חזי לשם אדם בשעת חלות החלול ואין לו דין ממון דפשיטת דאינו יכול לחלל כסף מ"ש במשקין אלו

אשר ע"כ לעד"נ דפי' הירושלמי הוא כפשטיה דמשום דמיירי באומר מעכשיו לכשישתה וכן ראיתי להר"ש במתני' דספ"ב דמ"ב שפי' כן אמנם לא ביאר לנו מה הוא כוונת הירושלמי דלפי"ז לכאורה אינו מובן שכבר כתבנו דלא אפשר לומר דהירושלמי מוקי מתני' כמ"ד יש ברירה דא"כ אמאי איצטריך לאוקמה באומ' מעכשיו לכשישתה מטעם דאל"כ לא יתכן דהא משקה מעורב הוא כיון דלמ"ד יש ברירה לא חייש אם המשקה מעורב כאמור אלא עכ"צ לומ' דרוצה לאוקמא כמ"ד אין ברירה וא"כ מה יועיל מה שאומר מעכשיו לכשישתה כיון דלטעם א"ב לא מצי חייל למפרע. ולעד"נ לומר דס"ל להירוש' דמ"ד אין ברירה היינו דוקא באומר מעכשיו בלבד דכיון דאמר מעכשיו נראה דכוונתו שיחול המעשה מעכשיו על גוף הדבר לגמרי והא לא אפשר כיון דאין ברירה אבל באומר מעכשיו ולכשישתה כיון דאמר לכשישתה גלי בדעתו שאינו רוצה שיחול החלול מעכשיו על גוף המשקה באופן שיהיה להם דין מ"ש אלא כוונתו שיחול מעכשיו החלול על מה שישתו לענין שיהיה כבר כמחולל לגמרי ולא יוכל לחזו' בו כלל אבל אה"נ דקדושת מ"ש לא יחול על גופם מעכשיו אלא לכשישתו ויהיה המשקה בפיהם דבאותה שעה יחול הקדושה עליהם ובכי ה"ג אפילו למ"ד א"ב ש"ד דהא אין לומר משקה מעורב הוא כיון דכל עוד שלא שתו טהורים עדיין לא חלה שם קדושה עליו ואף דחלות הקדושה בגופו הוא בשעתא דלא חזו לשום אדם שפיר דמי כיון דמתחלה בעודן בעין כבר חל עליהם קדושת מעשר שני לענין שלא יוכל לחזור בו וכל כה"ג דמש"ר כבר אתברר לן דעכ"פ המשקה הזה יבא לידי קדושת מ"ש בודאי כיון דאין בידו לחזור בו חשיב כמחלל על דבר דחזי לכל אדם וש"ד ואל תתמה דאיך אפשר לומר שיחול החלול מעכשיו לענין שלא יהא יכול לחזור בו כיון דלא מצי חל החלול בגוף המשקה מעכשיו לענין שיהיה לו קדושת מ"ש שהרי מצינו כיוצא לזה בענין מקנה דבר שלב"ל דלמ"ד אדם מקנה דשלב"ל אף לדידיה נמי לא חל הקנין מש"ר כדאמרינן בפ' איזהו נשך דעד שלא באו לעולם יכול לחזור בו יע"ש מ"מ היינו דוקא באומר קני לכשיבואו לעולם לבד אבל אם אמר קני מעכשיו ולאחר שיבואו לעולם הוי כאומר לדידן בדבר שלב"ל מעכשיו ולאחר ל' יום דלא מצי לחזור בו וגם נ"מ דבאומר מעכשיו בדבר שלב"ל לא בעינן שיהיה השטר קיים כשבאו לעולם דה"ט דכיון דאמר מעכשיו חל ונגמר הקנין מש"ר אף שלא באו עדיין לעולם ולא מצי לחול הקנין בגופו של דבר כלל וכמ"ש דין זה ממ"ש הרשב"א ז"ל בחי' בפ' האומר דקדושין עלה דאמרינן בגמ' התם (דף ס"ב ע"א) כגון דכתב ליה לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו דהוק' לו דאמאי נקט לשנא דמעכשיו ותי' דנ"מ לענין שלא יוכל לחזור בו קודם שיקחנו וג"כ שאינו צריך שיהיה השטר קיים לכשיקחנו יעו"ש שהאריך בזה וכיוצא לזה כ' התוס' התם בסו' הנז' בד"ה לכשאקחך וכן העלה הריטב"א בתי' שם ע"ש והשתא לפי ס' זו יוצא לנו דלדידן דקי"ל דכל דבר שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי והאומר פירות אלו מחוברין יהיו תרומה על פירות אלו תלושין לכשיתלשו חל שם תרומה עליהם לכשיתלשו כמו שמתבאר מסוגיין הנז' אבל בכה"ג יכול לחזור בו קודם תלישה כיון דלא אמר מעכשיו אבל אם אמר מעכשיו ולכשיתלשו אינו יכול לחזור בו הרי דאפי' דלא מצי חייל קדושת תרומה בגוף הפירות קודם תלישה ונראה ודאי דקודם תלישה אין בה איסור תרומה לזרים דאם גחין ואכיל הזר בעודן במחובר פטור אפילו ממיתה וחומש ואפי' איסור לכתחלה ליכא כיון דלא אפשר שיחול קדושת תרומה במחובר כיון דלענין לפטור הפירות לא חל שם תרומה ה"ה לענין שם איסור תרומה דזר לא חל ועכ"ז אמרינן דאם אמר מעכשיו חל שם תרומה מעכשיו לענין שלא יוכל לחזור בו לתרום ממקום אחר וא"כ ממנו נקח לענין נ"ד נמי דהכא נמי אע"ג דלמ"ד אין ברירה לא מצי חייל קדושת מ"ש של המשקה מש"ר אף דאמר מעכשיו כיון דלא נתברר בההיא שעתא איזה חלק יהיה מ"מ אהני לן מעכשיו לדון חלול זה דמי שנגמר חלותו מתחלה לענין שלא יוכל לחזור בו להפקיע מקדושתו וכיון דכבר חל מש"ר לענין חזרה אף דקדושת מ"ש לא חלה על גוף המשקה כי אם בשעת שתיה שפיר מקרי מחלל על מידי דחזי לכל אדם ומשו"ה טמאים וטהורים שותים ואין לחוש משום משקה מ"ש דמעורב דעדיין לא יש קדושת מ"ש בגופן

והנה בעיקר דברי הירושלמי יש לדון שהרי לפי האמור לעיל מתבאר דהאי לישנא דמה שהטהורים שותים סלע זה מחולל דקתני מתני' נראה דהוי לישנא דמעכשיו כיון שלא פי' לכשישתו וא"כ איך מצדד הירושלמי ז"ל על מתני' דמיירי באומר לכשישתו וכן במסקנא דמוקי לה במעכשיו ולכשישתה כיון דבמתני' קתני סתם לשנא דמעכשיו וכיון דעיקר מתני' אתא לאשמועינן איך יאמר המחלל איך שביק תנא מלפרש סדר אמירתו שצריך שיאמר מעכשיו ולכשישתו לכן נלע"ד דהירושלמי מצדד לומר האי לישנא דמתני' במה אנן קיימין כלומר האי לישנא למה אנו דנין אותו אם כאומר מעכשיו וצריך לגרוס כאומר מכבר בכף הדמיון ואם באומר לכשישתה ומסיק דדנין אותו כאומר מעכשיו ולכשישתה דכל דבר שעושה האדם על מה שיתברר אח"כ ואינו אומר בלשונו לא שיחול בפי' מעכשיו ולא שיחול בפי' אחר שיתברר אלא תלה הדבר על מה שיתברר סתם הוי כאומר מעכשיו ולכשיתברר ודומה לזה אמרינן דהאומר נכסי לך ואחריך לפ' דהכונה מה שתשאר אחריך לפ' דיינינן ליה כאומר בפי' מעכשיו לפ' אפילו שלא פירש ואמר מעכשיו ומשו"ה קנה הב' מה שישייר הא' למפרע מש"ר ולא חשיב ראוי לגבי בעל כמו שמפורש ס' זאת באורך בב"י ח"מ (סי' רמ"ח ס"ב) בשם הר"ן שכתב כן בשם הרא"ה ושאר פוסקים יעו"ש וה"ט מפני שכל לא אמר בפי' ואחריך יקנה פ' לאחר מיתה דעתו שיקנה מעכשיו דמאי דלא אמר בפי' מעכשיו היינו משום דלא מצי