נאות יעקב חלק ב קיב

אחר שיתברר לא נגע ולא פגע בדין ברירה כמו שהוכחנו לעיל

הן אמת דיש לדקדק בדברי הר"מ אלו דמאחר דאין ברירה למפרע ואינו יכול לעשות שיחולו המעשרות קודם הפרשה א"כ איך מועיל לומר שיחולו אחר ההפרשה כל עוד שלא פי' ואמר בפי' שני תאנים שאני עתיד להפריש יהיו תרומה לאחר שיופרשו ואין לומר דסתמא נמי משמע לאחר שיפריש או נאמר דאפילו משמע סתמא מעכשיו לית לן בה דנהי דמעכשיו לא חל דאין ברירה מ"מ לאחר שיפריש מיהא חל דהא ליתא כמו שנראה מדברי התוס' ז"ל הנז' שדקדקו לומר דאם מחל קודם לקיטה צריך שיאמר בפי' שיהא מחולל אחר הלקיטה וכתבו שם דמהאי טעמא קאמר ר' דוסא לעתותי ערב אומר כל מה שלקטו העניים היום יהיה הפקר דאף דמשחרית היה יכול לעשות כן כיון שמפרש שאחר הלקיטה יהיה הפקר מ"מ גזרינן שמא לא יפרש דלאחר לקיטה יחול ההפקר נראה בהדיא מדבריהם דבאומר סתם כל מה שלקטו יהיה מחולל או הפקר למ"ד אין ברירה לא מהני דסתמא דהאי לישנא משמע מעכשיו וכל דכוונת המחלל הוא לחלל מעכשיו ומעכשיו אינו יכול לחלל א"כ אף אחר הלקיטה לא חל כיון דאין רצון המחלל או המפקיר כי אם מעכשיו וכיוצא לזה אמרינן בקדושין בפרק האומר (דף ס"ב ע"ב) דהאומר פירות ערוגה זאת מחוברת יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושין לא אמר כלום אבל אמר לכשיתלשו ונתלשו דבריו קיימים ע"כ הרי דבאומר סתם יהיו תרומה כיון דמשמע קודם תלישה לא אמרינן דקודם תלישה אינה תרומה אבל מ"מ יהיו תרומה אחר שיתלשו כיון דדעת התורם היה שיהיו תרומה מעכשיו ולא אפשר ודברי התוס' אלו דס"ל דהאומר כל מה שילקטו היום סתם משמע מעכשיו ולא מהני כן יש לדקדק מעיקר ברייתא דלוגין דאפלגו ר"מ ור"י אם יש ברירה אי לא דנקט סתמא ב' לוגין שאני עתיד להפריש הרי הם תרומה ואם איתא דהאי לישנא משמע שיהיו תרומה לאחר שיפריש ולא מעכשיו מהראוי היה שיפרש התנא דמיירי דאמר הרי הם תרומה מעכשיו דבלאו הכי לא שייך פלוגתא דאין ברירה או"ל וא"כ יש לתמוה אמאי לא ביאר הר"מ דצריך לומר בפי' לאחר שיופרשו ואע"ג דבמתני' לא באר התנא כן היינו משום דמתני' אתיא כר"מ דאית ליה ברירה אבל לדידן דקי"ל אין ברירה צריך שיפרש כאמור

ודע דגרסינן בפ' לולב וערבה (דף מ"ב ע"ב) במתני' י"ט ראשון שחל להיות בשבת מוליכין את לולביהן בהר הבית ומלמדים להם לומר כל מי שמגיע לולבי בידו הרי הוא לו במתנה למחר משכימים ובאים וכו' ע"כ ובירושלמי עלה דמתני' אמרינן ר' יעקב דרומייא בעי מתנית' דלא כרבי דוסא דר' דוסא אמר בשחרית אדם צריך לומר כל מה שילקטו עניים היום הפקר ר"י אומר לעתותי ערב וכו' ע"כ ונראה דטעות סופר נפל וצ"ל מתניתין כרבי דוסא דר"ד אמר ובכן מביא הירושלמי פלוגתא דרבי דוסא ור"י כדמהפך תלמודא דידן בסוגיין בפ' מרובה או צ"ל דשפיר גרסינן דלא כרבי דוסא וצריך להגיה בעיקר פלוגתא דרבי דוסא ור"י דגירסת הירושלמי הוא כגי' התלמודא מקמי דאפיך דר"י לרבי דוסא ורבי דוסא לר"י ולאיזה גי' שתהיה כונת הירושלמי לומר דמתני' דקתני דמלמדין אותם לומר כל מי שיגיע לולבי בידו נתון לו במתנה כיון דמעיו"ט הי' אומרי' כן מדקתני בתר הכי ולמחר היו משכימין ובאין וכו' עכ"צ לומר דאתיא כמ"ד יש ברירה כס' דמ"ד התם דבשחרית אומר כל מה שילקטו וכו' דקודם לקיטה נמי מהני משום דיש ברירה אבל למ"ד התם לעתותי ערב לא אתיא מתניתין כוותיה דהא כיון דבשעת האמירה אינו מבורר מי יהיה הזוכה אין כאן זכיה

הן אמת די"ל דמתניתין מצי נמי אתיא כמ"ד יש ברירה דמאי דאמרינן התם דלמ"ד בשחרית אומר כל שילקטו היום וכו' דהוי כמ"ד יש ברירה היינו לר"י דאמר צנועין ורבי דוסא אמרו דבר א' ור"י ס"ל דגזל ולא נתייאשו הבעלים אין הבעלים יכולין להקדיש משום דאינן ברשותו וא"כ בהפקר כל שאינם ברשותו אינו יכול להפקיר וע"כ מ"ד שחרית אומר צ"ל דס"ל דיש ברירה וחל ההפקר מש"ר קודם לקיטה דאילו אחר הלקיטה ל"מ חל כיון דאינו ברשותו אבל גבי מתני' דמיירי בנותן הלולב במתנה ולא בתורת הפקר לא שייך לומר דאחר שיבא לידו מי שיגיע לידו דלא מצי יהיב ליה במתנה דאטו מי שיש לו פקדון ביד הנפקד אינו יכול ליתנו לנפקד במתנה וא"כ שפיר י"ל דמתני' אתיא אפי' למ"ד אין ברירה והכא שאני דאינו מזכה הלולב מש"ר כי אם אחר שיבא ליד המקבל ובאותה שעה כבר מבורר ועומד המקבל דאע"ג דלגבי הנותן אינו מבורר אפי' באותה שעה לית לן בה שהרי באומר כל מה שילקטו היום יהיה הפקר לאחר לקיטה כתבו התוספות דמהני לכ"ע אף דאינו מבורר לבע"ה אפילו אחר הלקיטה מה לקטו וצ"ל דהירושלמי דייק כלשנא דמתניתין דקתני כל מי שיגיע לולבי בידו נתון לו במתנה דהאי לישנא משמע דנותן מעכשיו כיון דלא פירש דנותן לאחר שיגיע לידו כמ"ש ומדלא חש תנא לומר לישנא דלא לשתמע מעכשיו ש"מ דמתניתין כמ"ד יש ברירה אתיא ושפיר מצי לזכות למי שיגיע לידו למפרע מש"ר

וראיתי למוהרי"ט ז"ל בחלק ח"מ (סי' כ"ג) שהאריך למעניתו להעמיד ס' הלזו דאפילו למ"ד אין ברירה היינו כשרוצה שיחול המעשה מעכשיו אבל ברוצה שיחול אחר שיתברר ש"ד כיון דבאותה שעה הרי מבורר וכתב שם דלפי"ז מינח ניחא ליה מתניתין דפ' לולב וערבה הנז' דהתם אפילו למ"ד אין ברירה היא דהתם שאני שאינו מזכה למקבל כי אם לאחר שיגיע לידו ע"כ יע"ש ויש לתמוה דמדברי הירושלמי הנז' לא משמע הכי. איברא דשוב ראיתי דמ"ש ליישב הירושלמי דמאי דמוקי מתני' כמ"ד יש ברירה היינו משום דדייק לישנא דמתני' דקתני כל שיגיע לולבי בידו נתון לו במתנה דהאי לישנא משמע מעכשיו ליתא דהא עכ"צ לומר דאנו קונה הזוכה בו כי אם לאחר שיגיע לידו שיזכה בו בהגבהה אבל מקמי הכי אינו קונה דבמה יקנה כיון דליכא שום הקנאה וא"כ שפיר י"ל דאתיא מתני' אפילו כמ"ד אין ברירה והכא שאני שאינו מזכה הלולב כי אם