נאות יעקב חלק ב קיא

וז"ל ואע"ג דר"י לית ליה ברירה בריש כ"ה היינו היכא דמתברר לבסוף דלאו כלום עביד אבל הכא קדשי כל היכא דלתנייהו וכו' עכ"ל ואם איתא דבכה"ג דראוי לפרש ואינו מפרש ליכא מאן דאמר יש ברירה מאי קאמרי מטעמא דר"י לית ליה ברירה תיפוק ליה דאפי' אי אית ליה לר"י ברירה בעלמא בכי האי גוונא דאמר ליקדשו מ' מתוך פ' ולא פי' דבריו לומר אותן שיברר לא שייך דין ברירה וכן יש להוכיח מדברי רש"י ז"ל בסוף מ' מעילה עלה דאמרי' התם רמי ליה ר"ל לר"י כיסין אלוגין דתנן הלוקח יין וכו' ופי' רש"י ז"ל שם דכונת הפירכא היא דס"ד דמתני' דקאמר דהאומר פרוטה מן הכיס הקדש שהוא מוציא והולך עד פרוטה אחרונה היינו משום ברירה ואהא פריך דהא ר"י ור"י ור"ש דאוסרין בלוגין הויא מתני' דלא כוותייהו ואם איתא דדין השותפין דמצינו בעלמא דאיכא תנא דס"ל דיש ברירה כאמור לא דמי לדין לוגין לומר שאפי' שאינו מפרש יש ברירה א"כ אמאי פי' רש"י ז"ל דמתני' לא אתיא כר"י ודעמיה הא עדיפא מינה יש לפרש דכוונת ר"ל בפרכא זאת היא דמתני' אתיא דלא כמאן דהא לא מצינו תנא בעלמא דס"ל ברירה בנדון דכיסין דלא שייך ברירה בדבר שתלוי בדעתו אלא במפרש אבל הכא כל שלא אמר פרוטה שיבא לידי הקדש ליכא מ"ד ברירה ומדלא פי' רש"י כן ש"מ דס"ל דבכה"ג נמי שלא פי' מצינו תנא דאית ליה ברירה כמו שהוכחנו מדין השותפין

איברא דראיתי להתוס' ז"ל שם ד"ה כיסין וכו' שכתבו דהכי פרי' דמתני' אתיא דלא כמאן דהא ליכא מ"ד ברירה אלא במפרש יע"ש ומאחר שהוכחנו במישור דשפיר איכא תנא דסבר ברירה אפי' בשאינו מפרש צ"ל דאין כוונת התוס' לומר דר"ל רמי ליה לר"י דמתני' אתיא דלא כמאן משום דליכא תנא בשום דוכתא דסובר הכי אפילו באיני מפרש דהא ליתא אלא הכוונה לומר דלא אתיא כמאן מהני תנאי דברייתא דלוגין דהא ודאי אפילו ר"מ אזיל ומודה באינו מפרש וכמ"ש התוס' ז"ל בסוגיין דפ' כ"ה ואף על גב דהתוס' ז"ל הכריחו שם דפירושם מטעם דלפי' רש"י ז"ל קשה דמנ"ל דמתני' ר"י ור"י ור"ש לימא ר"מ היא ולפי האמור לדידהו עדיין קשה דמנ"ל דמתני' כר"מ דמחלק בין מפרש לשאינו מפרש לימא דמתני' אתיא כמ"ד בדין שותפין דיש ברירה י"ל דאה"נ דלדידהו נמי הוה מ"ל דאתיא כתנא דשותפין מ"מ לגבי פי' רש"י ז"ל פירושם עדיף טפי שהרי לדידהו אפשר לדחוק ולומר דר"ל דרמי הכי לא שמע ההיא ברייתא דהשולח דפליגי ר"י ורשב"ם אפי' בשותפים וכן ההיא דשותפים שנדרו לא שמיע ליה דפלוגתייהו ביש ברירה או אין ברירה דהא רבינא הוא דמוקי פלוגתייהו בהכי וליה לא שמיע ליה ואדרבא שמיע ליה מר"י דס"ל דבאחין ושותפין אין ברירה כדאמרינן בסוגיין דפרק משילין הנז' ס"ד דליכא מ"ד דיש ברירה בכה"ג דאינו מפרש ומשום הכי רמי ליה לרבי יוחנן אמתני'. איך שיהיה דבר הלמד מהאמור דלר"א בן יעקב דס"ל דהשותפים שנדרו דיש ברירה וכן רשב"ג בההיא דישראל עכו"ם שלקחו שדה בשותפות דס"ל דיש ברירה לדידהו אין חלוק בין מפרש ומברר דבריו לשאינו מפרש כלל

והנה לענין הלכה כמאן פסקינן בדין ברירה נחלקו ר"י ור"ת בההיא דשותפים שנדרו דר"י ס"ל דכיון דאפסקא הלכתא כראב"י בהדיא בסוגיא דנדרים הכי קי"ל בעלמא בכולהו מילי דיש ברירה אפילו בדאורייתא והביא ראיה מההיא דאמרינן בתמורה (דף ל') עלה דמתני' דשותפים שחלקו י' כנגד תשעה וכלב דפריך התלמודא וניפוק חד מינייהו בהדי כלב ולשתרו השאר יע"ש דמדפריך התלמוד' כן בפשיטות ש"מ דהכי הלכתא ואפילו בדאורייתא יש ברירה אמנם ר"ת ורוב הפוסקים ז"ל ס"ל דקי"ל בדאורייתא אין ברירה ובדרבנן יש ברירה כדאפסקא הלכתא בפ' משילין ודחו ראית ר"י מההיא דתמורה וכמו שהובאו ב' הדעות אלו בדברי הר"ן ז"ל בסוגיין דנדרים ושאר מפרשים באורך יע"ש. ודע דדין זה דאין ברירה אינו אלא בדבר שאנו צריכין ברירה למפרע מש"ר כענין ב' לוגין שאני עתיד להפריש דכדי שיהיה מותר לשתות קודם הפרשה צריכין אנו לברירה למפרע לומר שמה שיפריש אח"כ חל שם תרומה עליו מש"ר אבל בדבר שאין אנו צריכין לברירה למפרע וכגון באומר ב' לוגין שאני עתיד להפריש יהיו תרומה לאחר ההפרשה כשיפריש הרי הם תרומה ואינו צריך לקרות שם פ"ב דאף דבשעת קריאת השם לא היה יודע איזה חלק יהיה תרומה מ"מ כיון דבשעת חלות התרומה הרי מבורר חלק תרומה חל שם תרומה עליו וזה פשוט מצד עצמו וכן כתב הריטב"א ז"ל בחי' בעירובין בהדיא בסוגיא דברירה דאיתא התם דל"ז בתחלת הסוגיא גבי הא דתני איו אין אדם מתנה על ב' דברים כאחד וכו' וכן מתבאר מדבריו בחי' לגיטין בסוגיין יע"ש וכן נראה מדברי הריטב"א בפ"ק דגיטין (דף י"ג ע"ב) גבי מאי דאמרינן התם נעשה כאומר לו משתעבדנא לך ולכל דאתו מחמתך יעו"ש. וכן מתבאר מדברי התוס' בפ' מרובה (דף ס"ט ע"א) בד"ה כל הנלקט וכו' שכתבו שם דאפילו למ"ד האומר כל הנלקט וכו' מזה יהא מתולל ולא כל המתלקט משום דאין ברירה ואי אפשר לחול החילול בעודן במחובר מ"מ לאו דוקא ממש אחר הלקיטה אלא מניח מעות בעוד שלא נלקט ואומר כרם רבעי זה לכשיהיה נלקט יהיה מחולל אחר הלקיטה עכ"ל הרי בהדיא דאפילו למ"ד אין ברירה כל שמפרש דלאחר הלקיטה יחול החלול ש"ד כיון דבאותה שעה כבר נתברר מה לקטו וכן מתבאר מדברי הר"מ בפ"ט מה' מעשר דין ח' שכתב וז"ל היו לו ק' תאנים של טבל בביתו והוא בבית המדרש או בשדה ומתיירא שמא תחשך ואינו יכול לעשר בשבת אומר ב' תאנים שאני עתיד להפריש הרי הם תרומה ועשר מעשר א' וכו' ולמחר מפריש ואוכל ואינו כמתקן בשבת שהרי הקדים תנאו וכו' עכ"ל הרי מפורש בהדיא דכל שאינו רוצה שיחולו המעשרות מש"ר כי אם אחר שיפריש שפיר חל בשעת ההפרשה הואיל ובאותה שעה מבורר ועומד הוא ועיין בס' מקראי קודש למהרח"א ז"ל בקונטרס שורש ברירה שהקשה על הר"מ בדין זה דאיך פסק הכי כיון דהוא פסק דבדאוריי' אין ברירה יע"ש ואחר המחילה מכת"ר י"ל דלא שייך דין ברירה אלא לענין שיחול מעכשיו אבל לענין שיחול