נאות יעקב חלק ב קט

לקדש בשטר ולא בכסף דאל"כ למה טרח וכתב שטר יכול על מגן בהיות שבידו לקדשה מתורת כסף בנייר עצמו בלא כתיבה והכי אמרינן בפ' המגרש עלה דמתני' גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם ר"י אומר ודין וכו' ואמרינן התם ובהא פליגי דרבנן סברי ידים שאינן מוכיחות הוויין ידים ואע"ג דלא כתב לה ודין מוכחא מלתא דבהאי גיטא קא מגרשה ור"י סבר ידים שאינן מוכיחות לא הויין ידים וטעמא דכתב לה ודין דמוכחא מלתא דבהאי גיטא קא מגרשה אבל לא כתב לה ודין אמרי' בדבור גירשה ושטרא ראיה בעלמא הוא ע"כ. והריטב"א בחי' לקדושין בסוגיין דידים שאינן מוכיחות דאיתא התם ד"ה ע"ב כתב דה"ה במקדש בשטר דבעינן דלכתוב ודין לר"י יע"ש אמור מעתה דלפ"ז הך דינא דשמין את הנייר נחזי אנן כמאן אתיא דאי כרבנן דהתם א"כ איך אפשר לומר דדעתייהו אניירא כיון דמוכחא מלתא דבתורת שטר דעתו לקדשה ולא בתורת כסף מדטרח וכתב לה שטר בכל דיניו ולא נתן בידה נייר חלק שתתקדש מתורת כסף דהו"ל כמפרש שתתקדש מתורת שטר ואי כר"י הא לר"י בש"ק נמי בעינן שיכתוב ודין וכו' וא"כ איך אפשר לומר דדעתייהו אניירא כיון דבפירוש אתמר בתוך השטר דבתורת שטר מקדשה וצ"ל דלכ"ע ליכא הוכחה גמורה דבתורת שטר ניחא ליה ולא מתורת כסף דאי משום דטרח וכתב לה שטר וכתב בו ודין וכו' אפשר לומר דכונתו היה לקדש בתורת שטר מאיזה סיבה מ"מ בשעת נתינה כיון שנתן עיניו לקדשה אנן סהדי דיהיב דעתיה שמא השטר פסול ומימר אמר תתקדש במאי דאפשר כיון דבשעת הנתינה נמי לא פירש שתתקדש מתורת שטר

הן אמת די"ל ע"ז מההיא דאמרינן בפ"ק דמציעא (דף י' ע"א) גבי הא דאמר ר"ל ד' אמות של אדם קונות לו ופריך ממתני' דפאה דקתני נפלה לו עליה מעבירין אותו הימנה ומשני כיון דנפל גלי אדעתיה דבנפילה ניחא ליה דלקני בארבע אמות לא ניחא ליה דלקני דמוכח מכאן דכל דגילה דעתו לקנות בנפילה אמרי' דעיקר קנין ד"א ואין דעתו לקנות מדין ד"א כלל ואמאי נימא כיון דנתן עיניו לזכות מימר אמר אזכה למאי דאפשר מכח נפילה זאת ולעולם כונתו היה לזכות מדין ארבע אמות ואם לאו מחמת נפילה ומחמת שנסתפק לו מחמת נפילה ומחמת שנסתפק לו אם יזכה מדין ארבע אמות נפל עליו כדאמרינן הכא דלעולם כוונתו לקדש במאי דאפשר אף דגילה דעתו דבשטר ניחא ליה וכן י"ל ממ"ש ה"ה משם הרשב"א ז"ל בפ"ג מה' מכירה דין ג' וז"ל וכתב הרשב"א ז"ל היתה עומדת בר"ה ולא אמר לו מוכר מידי ואזל לוקח ומשך ל"ק עד שימשכנה כדינא מר"ה לסמטא אע"ג דנקנית במסירה בר"ה דמסירה אינה צריכה שימסור מיד ליד אפ"ה כיון שהתחיל למשוך כבר גלי דעתיה שאינו רוצה לקנות במסירה אלא במשיכה עכ"ל. וק' דמאן לימא לן דמשום דהתחיל למשוך גלה בדעתו שאינה רוצה לקנות במסירה אפשר דדעתו היה לקנות במאי דאפשר מצד הדין אי משום מסירה וכן י"ל מההיא דאמרי' בפ' חזקת הבתים (דף כ"ד ע"א) אמר שמואל האי מאן דפסק דקלא אדעתא דדקלא קני אדעתא דחינתא ל"ק ה"ד שקל מהאי גיסא ומהאי גיסא אדעתא דדקלא כולו מחד גיסא אדעתא דחיותא ופירש רשב"ם ז"ל ומיהו בלקיטת הענפים מתכוון הוא להחזיק בדקל ולקנותו בחזקה זו ול"ק דאף ע"ג דממילא מהני לדקל כיון דאינו מכוון לתקן הקרקע וכו' לא הויא חזקה וכמחזי' שלא מדעת לקנות דמי עכ"ל ואמאי נימא דכיון דנתן עיניו לזכות מימר אמר אזכה במאי דאפשר לפי הדין וכמו כן י"ל מההיא דאמרי' בפ' מי שמת (דף קנ"ב) אתמר מתנת ש"מ שכתוב בה קנין שמואל אמר לא ידענא מאי אידון בה שמא לא גמר להקנותו אלא בקנין ואין קנין לאחר מיתה ע"כ ואם איתא אמאי לא נאמר דכיון דנתן עיניו ליתן מימר אמר שיזכה במאי דאפשר ולעולם אין דעתו לעקור קנין ש"מ

והנח מרן הב"י בח"מ (סי' רס"ח) כתב משם הר"ן ז"ל שכתב גבי ההיא דפ"ק דמציעא דאמרי' דכיון דנפל גלי אדעתיה דבנפילה ניחא ליה דלקני וכו' וז"ל איכא מ"ד דדוקא בקנין דרבנן משום דהוי כאומר אי אפשי בתקנת חכמים דשומעין לו אבל בקניו' דאוריי' אע"ג דגלי דעתיה קנה כיון דמ"מ מכוין לזכות הוא אבל הרשב"א ז"ל כתב דה"ה בקניות דאורייתא אבל הרא"ה חולק בדבר וס"ל דאפי' בקניות דרבנן קנה דכיון דר"פ פריק תיובתי' בפרוקא אחרינא שבקינן האי סברא לגמרי עכ"ל. ולע"ד אפשר לומר דלמ"ד בקניות דאורייתא אע"ג דגלי דעתיה קנה וה"ט דכיון דרוצה לקנות לאו כל כמיניה לברות קנין לעצמו ולעקור קנין תורה דה"ה הכא בנדון דש"ק דאפילו גילה דעתו בשעת נתינה ואמר התקדשי בתורת שטר מקו' בנייר מדין כסף דכיון דרוצה לקדש לאו כל כמיניה לעקור דבר מן התורה לומר שלא תתקדש מדין כסף בלא שום טעם אלא דיש לדחות דשאני הכא דאפשר דמה שאינו רוצה לקדש מדין כסף הוא מטעם שהאשה מקפדת על עצמה להתקדש מדין כסף בנייר בעלמא דחציפא לה מלתא דבשלמא אם מקדש לה מדין שטר כיון דלא נחתי אדעתא דהנאת ממון שפיר מתקדש' אבל אם תתקדש מדין הנאת ממון לא ניחא לה בהאי פורתא דחציפותא הוא לגבה וכל כי האי בידה להקפי' כמו שיש בידה שלא להתקדש מדין כסף בשוה פרוטה דוקא עד שיהיה דבר הראוי לה

איברא דאגב אורחין תמיה לי ס' זאת כמ"ד דבקניות דאורייתא אע"ג דגלי דעתיה קרא מההיא דחזקת הבתים הנז"ל דמאן דפסק דקלא אדעתא דדקלא קנה אדעתא דחיותא לא קנה ואם איתא אמאי ל"ק כיון דקנין חזקה מדאורייתא והוא רוצה לקנות ואף שמתכוין אדעתא דחיותא בלא כונתו תקני ליה חזקתו ולס' הרא"ה שהביא הר"ן והיא ס' הרמב"ם והרי"ף והרא"ש כמ"ש מרן הב"י שם דס"ל דאפילו בקניות דרבנן קנה י"ל מההיא דמתנת ש"מ שכתוב בה קנין דל"ק ואם איתא דאפי' בקניות דרבנן קנה הכא אמאי לא קנה כיון דרוצה בקיום המתנה דאף על גב דבלי דעתיה דבקנין ניחא ליה דלקני לאו כל כמיניה: