נאות יעקב חלק ב קח

להו ואין בידם לומר בפשיטות אלא שאם קדשה בתורת שטר אם ירצה לקיים הקדושין בעודו השטר ביד האשה שמין את הנייר ואם יש בו ש"פ יתרצו ביניהם לגמור הקדושין בתורת כסף ובכן היא מקודשת ולא אתו רבנן לאשמועינן מידי כי אם לאפוקי מדר"מ דאיהו פשיטא ליה דע"ח כרתי וא"מ דלדידהו מספקא להו וס"מ דיינינן לה וכיוצא לזה כתבו התוס' בפ"ק דקדושין (דף ה' ע"ב) ד"ה ורב יוסף וז"ל תימא דלקמן בפ"ב תניא שמין את הנייר וכו' ומשמע שמין את הנייר אחר הקדושין ואע"ג דמתחלת שומת הנייר לא היתה ידועה וי"ל דללישנא דבכל דהו נמי פליגי ה"ק ואם רוצה לקדשה בשטר שמין את הנייר מתחלה אם יש בו ש"פ מקודשת כלומר אם שמוהו מתחלה לאפוקי ממ"ד מקו' אעפ"י שאין בו ש"פ מטעם שטר עכ"ל הרי דס"ל להתוס' דללישנא דבכל דהו פליגי לר"י מאי דקאמרי רבנן שמין את הנייר היינו שיקדשנה בפירוש בתורת כסף וא"כ כיון דלר"י כונת רבנן הכי ולא אתו לאשמועינן הך דינא דדעתייהו אניירא מאן לימא לן דרבה דפליג עליה ס"ל דרבנן הך דינא אתו לאשמועינן הרי כלל זה בידינו שלא לאפושי פלוגתא ואפשר דלרבה ללישנא בתרא ולכ"ע ללישנא קמא לא אתו רבנן לאשמועינן הך דינא כי אם דאתו למימר דאין בידם להכריח לא כמר ולא כמר באין בו ש"פ מה דינו להתקדש בתורת שטר אלא שאם נתרצה לגמור הקדושין כנודע לו דהשטר יש בו ספק פיסול שתתקדש מתורת כסף שמין את הנייר ואם יש בו ש"פ מקו' ולאפוקי מסברא זו הביא הרי"ף דברי הירושלמי ללמוד הך דינא דדעתייהו אניירא דמפורש יוצא מדברי הירושלמי הנז' דין זה כמבואר לעומד ברברי הירושלמי במקומו וכמו שכתבנו לעיל (סי' א') יע"ש נמצא דלענין דינא דעת הרי"ף והר"ן ז"ל לפסוק דין זה דהמקדש בשטר דעתיה אניירא וכן כתב הטור בסימן ל"ב משם הרמ"ה וז"ל וכתב עוד שאעפ"י שהשטר פסול לקדש בו שמין את הנייר אם יש בו ש"פ מקודשת ואם אין בו ש"פ הוי ספק קדושין עכ"ל ואע"ג דמרן הב"י ז"ל נסתפק שם בכונת דבריו כבר כתב הרב בעל לחם משנה ז"ל בפ"ג מהלכות אישות דאין להסתפק כלל כמו שנראה מתוך סוגיין יע"ש ומדבריו למדנו עוד דאפילו בשטר שאין בו ש"פ דעתייהו נמי אניירא והיא ס"מ מתורת כסף שמא ש"פ במדי וי"ל על זה מההיא דאמרי' בכתובות (דף מ"ד ע"א) אר"א המקדש במלוה ובעל על תנאי ובעל ד"ה צריכה הימנו גט א"ר אמי המקדש בפחות מש"פ ובעל צריכה הימנו גט בהא הוא דלא טעי אבל בהנך טעי ע"כ נראה משם דלכ"ע המקדש בפחות משוה פרוטה לא טעי דאדם יודע דאין קדושיו תופסין בפחות מש"פ והנה כי כן מאין לנו לומר במקדש בפחות משוה פרוטה דדעתיה נמי אניירא בשלמא בשיש בו שוה פרוטה שפיר א"ל דמעיקרא אסקי אדעתייהו דלמא ימצא השטר פסול ויהבי דעתייהו בנייר הואיל ויש בו שוה פרוטה ומקודשת לגמרי אבל באין בו שוה פרוטה כיון דלא טעו אינשי בכך איך אפשר דיהבי דעתייהו אנייר כיון דאדם יודע שאין קדושין בפחות משוה פרוטה ואף אם נאמר דאדם יודע דהמקדש בפחות מש"פ חיישי' שמא ש"פ במדי והויא ספק מקוד' אפשר לומר דדוקא ביש בו ש"פ ס"ל לרבנן הכי דמסתמא אומדנא דמוכח דהבא לקדש בשטר ויש ב' קנינין לפניו וב' שוין דבב' מקו' גמורה הוי אמרינן מסתמא יהיב דעתיה אב' אבל כשאין בו פרוטה דאיכא מ"ד דהויא ס"מ מן התורה ואיכא מ"ד דלא הוי אלא קדושין דרבנן שמא שוה פרוטה במדי כמו שמפורש בא"ה (סי' ל"א) דנמצא כפי זה דאין קנין השטר שוה לקנין הכסף מאין לנו לומר דמסתמא יהיב דעתיה אניירא דאדרבא אומדנא דמוכח הוא דרוצה לקדשה קדושין ודאי ולא ניחא ליה בקדושי ספק או קדושין דרבנן דהא ודאי סברא הוא דקפדי אינשי בכך שרוצים קדושין גמורים ולא קדושי ספק או דרבנן וכמו שעלה ונסתפק מהר"י רוזאניס ז"ל בפ"ז מהלכות אישות דין כ' דהעושה שליח לקדש לו אשה וביד השליח לקדשה קדושין גמורין וקדשה קדושי ספק או קדושין דרבנן דאפשר לומר דהוי שינוי בשליחות וא"מ יע"ש

והנה מדברי הריטב"א והרשב"א הנז' לעיל דס"ל דאפי' ר"מ מודה בדין זה נראה דלדידהו אם אין בנייר שוה פרוטה אינה מקו' כלל דאל"כ היכי קאמר ר"מ אינה מקודשת הא אפילו דר"מ לא איירי כשיש בו ש"פ דלא שכיח מ"מ בסתם שטר שאין בו ש"פ מקוד' מס' שמא שוה במדי ודוחק לומר דא"מ גמורה קאמר והרמב"ם השמיט דין זה דאם השטר פסול דדעתייהו אניירא ולא ידעתי למה אבל נראה פשוט דאם אין בו ש"פ ס"ל להרמב"ם דלא שייך דין זה דאל"כ איך כתב בפ"ה מה' אישות דין ה' שאם כתבו שלא לשמה או של"מ אינה מקודשת כלל ואמאי תיהוי ס"מ מתורת כסף. וראיתי בשלטי הגבורים כתב בשם ריא"ז וז"ל ואם יש בנייר ש"פ כתבו שלא לשמה או שלא מדעתה הוי זו הלכה מסופקת והולכים בה להחמיר עכ"ל ודבריו תמוהים דהא כיון דיש בנייר ש"פ מקודשת גמורה היא מדין כסף דהא קי"ל דדעתייהו אניירא ולעד"נ דטעות סופר נפל בדבריו וצ"ל ואם אין בו ש"פ והכי דייק דאל"כ אפילו יש בנייר ש"פ הוי ס' מקודשת הו"ל לאשמועינן דלאו דעתייהו אניירא וראיתי בס' דינא דחיי בה' קדושין (דף ט"ו ע"א) שהגיה בדברי ריא"ז הנז' כאשר הרואה יראה בדבריו ולע"ד דבריו אינם מובנים כלל והעיקר כמ"ש

אמור מעתה דדין זה פשוט דאם השטר פסול ויש בנייר ש"פ מקודשת מדין כסף ודע דלאו דוקא בנמצא השטר פסול דה"ה נמי אם קדשה בשטר ואמר לה התקדשי לי לאחר ל' יום דקי"ל דצריך שיהיה השטר קיים בעת חלות הקדושין כל שיש בו ש"פ מקודשת מדין כסף אפילו אין השטר קיים וכמ"ש הרשב"א והר"ן בר"פ האומר יע"ש והנה אחר שהוכחנו דלכ"ע דינא הכי צריך ליתן טעם כעיקר לדין דלכאורה נראה מלתא בלא טעמא דאף אם נאמר דדין זה אינו אלא באומר התקדשי לי בשטר זה סתם דכיון דסתם דבריו ולא פי' ואמר התקדשי לי בשטר זה בתורת שטר גלי דעתיה דב' קנינין לפניו כסף ושטר ודעתו לקדש במאי דאפשר משניהם מ"מ כתיבת השטר עצמו מוכיח מתוכו דדעתיה