נאות יעקב חלק ב קו

והרשב"א והר"ן בנייר שלי אינה מגורשת מטעם דבעינן ונתן וליכא ובנייר שבין השיטות הויא ספק מגורשת דמספקא לן אי חשיב כריתות או לא ולדעת הרי והרמב"ם והטור היינו טעמא דהנייר שלי משום דלאו כריתות ובכן אפילו באומר הנייר שבין השיטות שלו אינה מגורשת כלל ודע דלדעת הרמב"ם דס"ל דה"ט משום דאין זה כריתות אפשר לומר דכפי זה דהיינו דוקא באומר הנייר שלי סתם דסתמו לעולם משמע אבל באומר והנייר שלי עד ל' יום ולאחר ל' יום נתון לך במתנה גמורה חשיב כריתות ומגורשת משעה ראשונה דכיון דלא שייר זכותא בגוויה לעולם וכמו שחלקנו לעיל לדעת הרמב"ם ליישב דבריו דיש חילוק בין משייר אות' זכות לעולם למאן דמשייר לזמן מה. ולדעת הרי"ף ז"ל לא חשיב כריתות כי האי גוונא אפילו שהוא שיור לזמן כמו שנראה מתשובתו שהובא בטור וכן לדעת רש"י ודעמיה דטעמא משום דכתיב ונתן דבכי האי גוונא לא הוי גט דבעינן שיהא הגט שלה בשפת חלות הגט. עוד י"ל דנ"מ בין טעם רש"י ז"ל להרמב"ם באומר הרי זה גיטך והנייר זכי בו את לפ' ולא יהיה שלך דלדעת הרמב"ם ז"ל דטעמא משום כריתות מהני כיון דהבעל הא איהו סליק נפשיה מהאי גיטא לגמרי ולא נשאר לו שום זכות כי אם לאחרים נשאר בו זכות ולדעת רש"י ודעמיה ז"ל לא מהני דסוף סוף אותיות פורחות באויר ולא קרינן ונתן

עוד יש לחקור בענין זה באומר הרי זה גיטך לעולם והנייר נתון לך לשלשים יום דוקא ואח"כ שלי הוא אי מהני ונראה דלדעת הרמב"ם ז"ל דטעמא משום כריתות א"ל דלא חשיב כריתות כי האי גוונא כיון דלא אפסקה מיניה לעולם וה"ז דומה למאי דאמרינן פ' המגרש (דף פ"ג ע"ב) בעא מיניה מר"ן היום אי את אשתי ולמחר את אשתי מהו תבעי לר"א דמדשייר בחוץ לפלוני ע"כ לא קאמר ר"א התם אלא דלמאן דשרי שרי לעולם אבל הכא לא תבעי לרבנן דפסלי בחוץ ע"כ לא קאמרי רבנן התם אלא דפסקיה מיניה לגמרי הכא כיון דפסקא פסקא בתר דבעיא הדר פשטה בין לר"א בין לרבנן כיון דפסקא פסקא והרמב"ם ז"ל בפ' ח' דין ט' כתב וז"ל התנה עמה ואמר היום אין את אשתי וכו' אינה מגורשת ואעפ"י שכרת בינו לבינה היום וכו' וכתב ה"כ ז"ל שם דפסק דלא כר"ן ולא אמרינן כיון דפסקא פסקא לגמרי הואיל ושייר לא הוי גט כלל ולא חשיב כריתות כיון שלא התירה לעולם ולפי דעתו ה"נ כמשייר גוף הנייר לאחר הזמן דלא הוי כריתות כיון דאית ליה זכותה בגוויה לאחר עבור הזמן שגבל אבל לדעת רש"י ז"ל נראה דהויא ספק מגורשת מטעם דמספקא בגמ' אי טעמא דהנייר שלי משום דלאו כרות גיטא אבל משום טעמא דבעי' ונתן ש"ד כיון שנתנו לזמן ובשעת חלות הגט הרי הוא שלה לגמרי אעפ"י שאח"כ חוזר הגט לו ואין לומר דכל מתנה שאינה לעולם לא חשיבא. מתנה כי אם שאלה בעלמא הוא דהא ליתא דהא קי"ל, בפ' י"נ דהאומר נכסייך לך ואחריך לפ' דאין לב' אלא מה ששייר א' והיינו טעמא משום דגוף ופירות נתנו לראשון כל ימי חייו של א' שלו הוא לגמרי לעשות בו כל חפצו אפילו שאינן אלא מתנה ע מ"מ כיון דבאותו זמן גוף ופירות נתן לו מתנה אלימתא היא ומהאי טעמא אמרינן התם בפ' י"נ דהאומר אתרוג זה נתון לך ואחריך לפ' דיוצא בו הראשון ידי חובתו אעפ"י שאין מתנת הראשון בעולה וכמו כן נמי מתבאר בדברי הר"ן ז"ל בנדרים (דף כ"ט ע"א) דהאומר שדי נתונה לך גופא ופירי עד זמן פ' דהויא מתנה עד אותו זמן יע"ש וכן מתבאר נמי מדברי הרמב"ם בפ' כ"ג מה' מכירה דין ה' יעויין שם וכן יש להביא ראיה מההיא דאמרינן בפ' מרובה וטבחו ומכרו מה טביחה שאינה חוזרת אף מכירה שאינה חוזרת פרט למוכר לל' יום, ע"כ הרי דדוקא מהקישא דוטבח ממעטינן ליה הא לאו הקישא שפיר קרינן ביה וטבחו ומכרו אפילו במוכר לל' יום וא"כ ה"ה בנדון דידן דלדעת רש"י ז"ל נותן לל' יום קרינן ביה ונתן כיון דבהמשך הזמן הזה נתן לה לגמרי גופא ופירי

והן עתה אבא נבא לשטר קדושין אשר לפנינו מה דינו בנותן לה ואומר והנייר שלי או הנייר שבין השיטות שלי ולכאורה נראה שלדעת רש"י ודעמיה ז"ל דס"ל דהיינו טעמא משום דבעינן ונתן כיון דמקשינן הויה ליציאה בש"ק נמי לא מהני וכן מתבאר מדברי הר"ן ז"ל פ"ק דקדושין גבי ההוא ירושל' שהביא שם הרי"ף בהלכותיו וז"ל הדא דתימא בשטר שאין בו ש"פ וכו' ותמה עליו הר"ן ז"ל וז"ל ולא ידעתי למה הביאו וכו' ואין לומר דמהא ילפינן מאי דאמרי' אעפ"י שאין בו ש"פ דאם איתא דבעינן שיהא בו שוה פרוטה ת"ל משום כסף דהא ודאי צריך שיתנהו לה דהא דכותה בגט ה"ז גיטך והנייר שלי אינה מקודשת כדאיתא בפ' המביא תניין עכ"ל נראה בהדיא מדבריו דס"ל דגם בשטר קדושין איתי' להך דינא אמנם לדעת הרמב"ם ז"ל שכתבנו דס"ל דהיינו טעמא משום דלאו כריתות הוא ולא כתב טעמא דונתן כלל אפשר דלא שייך הך דינא בשטר קדושין דשאני גט דלרחוקה קא אתי ושייך למימר דבעינן כריתות לגמרי וכל דאית ליה זכותא בגוויה לאו כריתות הוא משא"כ בשטר קדושין דלקרבה קא אתי ובשטר זה בא לזכות באשה לא שייך למימר הך דינא ובכן אף לדעת רש"י והר"ן ז"ל דאיתיה להך דינא בשטר קדושין היינו דוקא באומר כל הנייר שלי משום דאותיות פורחות באויר אבל באומר הנייר שבין השיטות שלי ה"ז מקודשת גמורה דאעיקרא דמלתא לא קמ"ל לתלמודא אלא משום דלאו כרות גיטא אבל לגבי קדושין דלא שייך הא כמ"ש ש"ד

אוברא דעדיין אני חוכך בזה לומר דלדעת הרמב"ם ליתיה להך דינא בש"ק משום דלא שייך ביה טעמא דכריתות דאפשר לדחות ולומר דהרמב"ם נמי אפשר דיסבור האי טעמא דבעינן ונתן ובכן שייך נמי בשטר קדושין ומאי דנקט טעמא משום שאין זה כריתות היינו לכלול אפילו נייר שבין השיטות ולכאורה הדבר צריך תלמוד. והא ודאי אין להביא ראיה דע"כ אף הרמב"ם יודה דאיתיה להך דינא בש"ק דאל"כ יקשה לדעתו סוגיין דפ"ק דמכלתין בג' דברים שוו גיטי נשים לשחרורי עבדים ופריך ותו ליכא והאיכא מחובר ולשמה