נאות יעקב חלק ב קה

תלמודא אם נייר שבין שיטה לשיטה שלי מהני מכיון דאית ליה זכותא בגופא דגיטא דהא ודאי פשיטא דלא חשיבכו כריתות כמו שנלמד מההיא דהכותב נכסיו לעבדי ומההיא דגט בידה ומשיחה בידו ועוד דלפי פרש"י מאי פריך תלמודא דתיפוק ליה דס' א' אמר רחמנא ולא ב' וג' ספרים כיון דבשעת נתינה ובשפת חלות הגט לא קצצו עדיין וס"א הוא וכמ"ש הר"ן ז"ל ודחק עצמו לומר דכיון דעומד לקצץ כקצוץ דמי אשר ע"כ סברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל דהא ודאי פשיטא לן דטעמא דהנייר שלי היינו משום דאין זה כריתות ובכן הוא הדין נמי בנייר שבין שיטה לשיטה דחד טעמא אית להו ואדרבא אפשר לומר דלישנא דברייתא דנקט והנייר שלו משמע מה שקרוי נייר דהיינו בין השיטות דמקום הכתיבה אינו קרוי נייר כי אם גט וא"כ והגט שלי הוה ליה למימר אלא שהברייתא לא אתא לאשמועינן משייר מקום הכתיבה דמלתא דפשיטא הוא דלא הוי כריתות ולא נחית לאשמועינן אלא בשייר מה שקרוי נייר והכי מדייק לשון רש"י שכתב דהנייר שלי כל הנייר מעכב לעצמו דלכאור' נראים דבריו מותר אלא כוונתו לשלול דלא נטעי לומר דהנייר שלי היינו מה שהוא נייר ומקום הכתיבה לא קרוי נייר ובכן מאי דקמ"ל לתלמודא נייר שבין שיטה וכו' לא קאי ארישא כלל כי אם אסיפא דע"מ שתחזירי לי את הנייר מגורשת דבסוגיין פ' מי שאחזו קא פריך תלמודא אהך ברייתא מ"ש רישא ומ"ש סיפא ומשני אמר רב אדא בר אהבה כל תנאי בעי' תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר אף כל לאפוקי הכא דתנאי ומעשה בדבר א' רב אשי אמר הא מני ר' היא דאמר כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ע"כ נמצא דלדעת ר"א בר אהבה ברייתא דע"מ שתחזירי הוי כמאן דאמר ע"מ לאו כמעכשיו ומגורשת מטעם דהתנאי בטל כיון דהוי תנאי ומעשה בדבר א' ובכן בהיות כי רב פפא אזיל לשיטת ר"א בר אהבה בפי' הברייתא משום דתנאי ומעשה בדבר א' קמ"ל אי הא דחשיב ליה ברייתא תנאי ומעשה בדבר א' ומגורשת לגמרי בלא קיום התנאי היינו דוקא באומר ע"מ שתחזירי לי כל הנייר דכיון דאומר ע"מ לאו כאומר מעכשיו הוי תנאי סותר את המעשה דלא אפשר שיתקיים התנאי ויהיה הגט גט דאין הגט חל אלא אחר שנתקיים התנאי ואז אין הגט בידה אבל באומר ע"מ שתחזירי לי הנייר שבין שיטה לשיטה אע"ג דתנאי ומעשה בדבר א' הוי שהרי באומר הרי זה גט סתם כלול בו שנותן גם נייר שבין שיטה לשיטה דלהוי כריתות מ"מ אין התנאי סותר את המעשה ואעפ"י שאין הגט חל אלא אחר שיתקיים התנאי ויקצץ ותחזירהו לו ש"ד כיון שעיקר הגט נשאר בידה ובכן לא הוי תנאי בטל או"ד כל דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד אעפ"י שאין סותר את המעשה תנאו בטל ואהא פריך תלמודא דתיפוק ליה דס"א אמר רחמנא וכו' כלומר דמאי קמבעיא ליה לר"פ הא נמי תנאי סותר את המעשה הוא דכיון דאין הגט חל אלא אחר שיקצצנו ויתקיים תנאו ואז אין הגט גט דס"א אמ"ר ולא שנים ושלשה ספרים וה"ה דהוה מצי ר"פ למבעיא בעייתיה באומר הרי זה גיטך מעכשיו אם תחזירי לי את הנייר דלא חשיב סותר את המעשה אלא דניחא ליה לר"פ למינקט שאלתו בגוונא דמיירי הברייתא. ובכן א"ש מה שלא הזכירו הרי"ף והרמב"ם ז"ל בעיא זו כלל משום דאינהו ס"ל דהא דר"א בר אהבה אינה הלכה דקי"ל כר"א דמוקי לברייתא התם כרבי דאומר דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי וכמ"ש ה"ה ז"ל בפ"ו מהלכות אישות בדעת הרמב"ם ז"ל וכן נראה שהוא דעת הרי"ף ז"ל וכמו שכתב הרב בעל מכתב מאליהו ז"ל בשער ח' (סי' ס"ב) משפט ה' יע"ש

ועפ"י הדברים האלה יתיישבו אצלי דברי הטור בסי' קמ"ג סעי' י"ט וז"ל הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת לא שנא אמר על הנייר של עיקר הגט לא שנא על הנייר שבין השיטות ל"ש אם אותיות הגט מעורות ודבוקות זו לזו ל"ש אם אינן דבוקות עכ"ל הרי דכלל בהדי אינה מגורשת גמורה שייר נייר של עיקר הגט בהדי שייר נייר שבין השיטות אפילו דבוקות זו בזו דלא הוי מגורשת כלל ותמיהא גדולה היא דמאחר שזו בעיא בגמ' ולא אפשטא מנין הופשט ליה להטור ז"ל דאינה מגורשת כלל אמנם עפ"י קוטב דברינו אפשר ליישב דבריו בהניח דודאי ס"ל כפרש"י ז"ל דהך בעיא קאי ארישא וקמ"ל אם הנייר שלי היינו טעמא משום דלאו כרות גיטא או משום דאותיות פורחות כמו ששיערנו לעיל לדעת רש"י ז"ל וס"ל להטור דבעיא זו לא נפשטה במקומה אבל נראה דנפשטה ממקום אחר מההיא דגט בידה ומשיחה בידו דנראה בהדיא דבעינן שיהא ספר כריתות לגמרי ע"י נתינתו וכל דמשייר זכות בגט לאו ספר כריתות מקרי ובכן נפשטא בעיין דלא שנא שייר כל הנייר לא שנא בין שיטה לשיטה ודע דלא אפשר לומר לדעת הטור כמו ששיערנו לעיל לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דהבעיא קאי לסיפא דברייתא שהרי הטור בסי' ל"ח פסק בהדיא דתנאי ומעשה בדבר אחד דהתנאי בטל והמעשה קיים אפילו במקום שאין התנאי סותר את המעשה יעו"ש ודוק

וראיתי להרב בעל כנה"ג ז"ל בסי' הנז' בהגהת הב"י ז"ל אות כ"ח שכתב שכבר עמד בתמיה הלזו מרן הב"י בס' בדק הבית וכתב עוד משם מהר"ר אליעזר דיל מדיקו ז"ל שכתב ליישב דברי הטור ז"ל וס"ל להר' בעל הטורים ז"ל דאע"ג דבעיין נשארה בכאן בתיקו נפשטה ממאי דאמרינן בפרק המביא תניין וכתב ונתן יצא מי שמחוסר קציצה ונתינה וה"נ דכותה אינה מגורשת כלל משום דמחוסר קציצת הנייר ע"כ ודבריו תמוהים טובא דהא עלה דמחוסר קציצה כתבו התוספות והרא"ש דאפילו למ"ד דחותך מקלף גדול דחשיב מחוסר קציצה היינו דוקא בחותך מקלף גדול אבל אם חתכו מן הגט דבר מועט לא מקרי בהכי מחוסר קציצה והביאו ראיה מהא דא"ל בין שיטה לשיטה מהו יע"ש וכדעת אביו הרא"ש ז"ל פסק הטור בסי' קכ"ד דבדבר מועט לא חשיב מחוסר קציצה וא"כ איך א"ל דפסק בהא דבין שיטה לשיטה דאינה מגורשת כלל מטעם מ"ק כיון שהרא"ש השוה קציצת נייר שבין השיטות לקוצץ דבר מועט ליפותו ואיהו גופיה ס"ל כדעת אביו דבדבר מועט לא חשיב מ"ק

איך שיהיה נמצינו למדין לענין דינא דלדעת רש"י