נאות יעקב חלק ב קג

וכל שלא פירש שפחה זאת כמות שהיא קא"ל וגם הולד מכר עמה והטור בח"מ (סי' ר"כ) כתב בשם הרא"ש דאפילו אמ"ל שפחה זאת סתם מכר את הולד יע"ש וע"כ היינו טעמא כמ"ש דכיון דאמר שפחה זאת דמשמע מות שהיא לפניך וראה שהיא מעוברת ודאי מכר את הולד וכמ"ש בעל הדרישה ז"ל שם ופשט סוגיין דתמורה מורה הכי דהכי קאמר ר"י הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר מ"ט קסבר ר"י אם שיירו משוייר ועובר לאו ירך אמו דמשמע דוקא אם שיירו בפירוש אבל הפריש חטאת מעוברת סתם הקדיש איתה וולדה נמי וה"ט משום דכיון דאמר בהמה זאת חטאת אפילו שלא פירש הקדיש הולד בכלל וא"כ הוא הדין במשחרר שפחתו סתם כיון שהיא מעוברת כמות שהיא שחררה וגם הולד משוחרר וכן כתב הרדב"ז בתשובה ח"ב (סי' קפ"ז) באורך יע"ש. וא"כ קשה טובא דכיון דפירש בתוך השטר ולדך עבד הרי אית ליה זכותא בגוויה ולאו כריתות הוא

ודנה הראב"ד ז"ל השיג עליו וז"ל קשיא רישא אסיפא סיפא קאמר דעובר ירך אמו אם כן רישא אמאי דבריו קיימין אלא רישא דבריו קיימין דעובר לאו ירך אמו הוא וסיפא לא אמר כלום או משום דאינו בעולם או משום דאין עבד מקבל גט לחבירו מיד רבו שלו ובאמת שהיא השגה גדולה על הרמב"ם שהרי כיון דס"ל עובר ירך אמו ומהאי טעמא בסיפא לא אמר כלום דהוי כמי ששחרר חציה א"כ ברישא נמי הול"ל במשחרר חציה ואמאי דבריו קיימין. ולעד"נ לומר דודאי הר"מ ז"ל דעתו לפסוק עובר ירך אמו כמו שנראה בסיפא ומ"ש רישא דבריו קיימין לאו למימרא דבריו קיימין והשפחה משוחררת דהא ודאי אי אפשר אם משום דהשטר פסול הואיל ואית ליה לרביה זכותא בגוויה כאמור ואי משום דעובר ירך אמו והוי כמשחרר חציה כמ"ש בסיפא אלא הכונה לפסוק כחכמים דדבריו קיימי' לאפוקי כר"י הגלילי דקאמר דולדה כמותה מגזרת הכתוב דהאשה וילדיה תהיה לאדוניה כדאיתא בסוגיין דלדידיה שפיר היתה משוחררת הואיל ואין שיורו שיור אלא דבריו קיימים לומר דשיורו שיור אבל לעולם דגם השפחה אינה משוחררת מהטעמים הנז' ולא הוצרך לפרש דבריו מטעם דסמוך ונראה כתב לעיל בראש הפרק דכל דאית ליה זכותא בגויה לאו כרות גיטא הוא וסמוך ונראה נמי ביאר דעתו בסיפא דעובר ירך אמו והוי כמשחרר חציה וכגון דא אינה צריכה לפנים ובאמת שדברי הראב"ד ז"ל י"ל שהרי מדלא השיג על דברי הרמב"ם ז"ל דמ"ש בראש הפרק דכל דאית ליה זכותא בגויה לאו כריתות הוא משמע דס"ל כוותיה דהא דס' הרי"ף היא וא"כ איך ס"ל הכא דבכותב את ב"ח וולדך עבד דבריו קיימין לגמרי והשפחה משוחררת כיון דהשטר פסול מחמת עצמו דאית זכותו לרביה בגוויה

שוב ראיתי דהראב"ד נמי אפשר דאיהו נמי הבין בדברי הרמב"ם ז"ל כמ"ש דלעולם השפחה אינה משוחררת מטעם דהשטר פסול וכוונתו להשיג על הר"מ דמסוגיא דתמורה הנז' נראה דאם עובר ירך אמו לכ"ע אם שייר הולד לאו שיורו שיור דהרי אמרי' התם לימא אם שיירו משוייר תנאי היא דתניא האומר לשפחתו מעוברת את בת חורין וולדך עבד ולדה כמותה דברי ר"י הגלילי וחכמים אומרים דבריו קיימים מאי לאו בהא קמפלגי דר"י סבר אי שיירו אינו משוייר ורבנן סברי אם שיירו משוייר הרי מבואר דלמ"ד עובר ירך אמו ע"כ ס"ל דאם שיירו אינו משוייר אפילו בדין השפחה וא"כ מאחר דהרמב"ם ז"ל פסק בסיפא דעובר ירך אמו א"כ ברישא אמאי דבריו קיימין ושומעין לו בשיורו. הן אמת דאעיקרא דמלתא קשיא לי טובא דהיכי מדמה התלמודא הא דשפחה להא דר"י לומר דכי היכי דלר"י לענין הפריש חטאת אם אמרינן עובר ירך אמו לאו בידו לשייר העובר ה"ה נמי בשפחה אין בידו לשייר הולד והדבר קשה דלא ראי זה כראי זה דשאני גבי הקדש דכיון דקי"ל דהאומר לבה של זאת עולה או כל דבר שהנשמה תלויה בה הויא כולה עולה כמ"ש הרמב"ם פי"ו מה' מעשה הקרבנות בדין הוא אי עובר ירך אמו דאם שיירו אינו משוייר מידי דהוה למקדיש בהמה חוץ מרגלה דלא אמר כלום כיון דהקדיש רוב הבהמה שהנשמה תלויה בה אבל במשחרר שפחה ומשייר ולדה מאין הרגלים לומר דאי עובר ירך אמו דאין בידו לשיירו דהא ודאי עובר לאו עדיף מגופה ממש ואילו בגופה בידו לשחרר חציה ולשייר חציה דהא לא אפלגו ר' ורבנן אם עבד משתחרר לחצאין אלא אם יהנו מעשיו ויהיה חציו משוחרר אבל דכ"ע דבידו לשייר ולא אמרינן כיון דשחרר חציה ממילא פשט השחרור בכולה וכל שכן בעובר דאם שיירו משוייר כיון דרצונו בכך

ואשר אחזה לי ליישב בזה הוא בהדק היטב לישנא דתלמודא דקאמר לימא אם שיירו משוייר תנאי היא ולא קאמר אם שיירו משוייר עובר ירך אמו תנאי היא וכן בתר הכי במפרש התלמודא פלוגתייהו דר"י ורבנן לא הזכיר כי אם שיירו משוייר או"ל ותו לא ובכל הסוגיא התם שקלו וטרו בהאי לשנא אי שיירו משוייר עובר לאו ירך אמו אשר ע"כ לעד"נ דהא ודאי לענין שפחה לא נפקא מינה אי עובר ירך אמו אי לא דאפילו אם נאמר דעובר ירך אמו שפיר אפשר לומר דמשייר ולדה כאמור אלא דכונת תלמודא להקשות כלפי מאי דיש לצדד דאפשר דעובר דבר שלא בא לעולם הוי והמוכר עובר בהמתו לחבירו ל"ק דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכמו שהיא ס' הטו' בח"מ (סי' ר"ט ס"ג) יע"ש וחזינן לר"י גבי הפריש חטאת מעוברת דקאמר אם שיירו משוייר וע"כ צ"ל דס"ל לר"י דעובר לא חשיב דבר שלא בא לעולם והמוכר עובר קנה ומשום הכי אם שיירו משוייר דאי ס"ל דחשיב דבר שלא בא לעולם אמאי יכול לשיירו דהא קיי"ל כשם שאין אד מקנה דבר שלב"ל כך אין אדם משייר דבשלב"ל והמוכר דקל לחבירו ומשייר פירותיו לעצמו דהוי שיור היינו טעמא משום דכל דמשייר לנפשיה בעין יפה משייר ומשייר לנפשיה בגוף הדקל מקום צמוח הפירות כמבואר בח"מ סי' הנ"ל והכא ליכא למימר הכי כיון דהקדיש כל הבהמה שוב אינו יכול לשייר בגופה שום זכות לשייר את הולד דהא הקדיש דבר שהנשמה תלויה בה וממילא אף שדעתו לשייר בגופה שום זכית לאו כל כמיניה וממילא