נאות יעקב חלק ב קב

בא לכלל כריתות מחמת עצמו וכל כי האי גוונא לא חשיב כריתות כלל תדע שהרי גבי ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם הרי אפשר למפסקיה ע"י שימות אביה ומותרת ליכנס ועכ"ז לא חשיב כריתות כיון שבהיות אביה חי שיורו עומד לעולם ומחמת מיתת אביה הוא דנכר' ולא הוי מתיר מה שאסר כדי שיחש' כריתות וכמ"ש ה"ה ז"ל שם לדעת הרמב"ם יעו"ש. נמצא כפי זה דדעת הר"מ כל דשייר זכותא בגוף הגט ואין שיורו לעולם ש"ד ולדעת הרי"ף ז"ל אפילו שיור לזמן מה לא חשיב כריתות כיון ששייר בגוף הגט ולא דמי לתנאין דעלמא דאינו נוגע זכותו בגופא דגיטא ולפיכך כ' דבכותב התנאי בגט לאו כריתות הוא. ודע דהרי"ף מיירי בתנאי דמעכשיו דוקא דבתנאי דאי לא שייך למימר אית ליה זכותא בגוויה כמ"ש לעיל והכי נראה מדבריו שכתב בתחלת דבריו וכותב גט על תנאי צריך שימסור הגט לאשה כדי שלא יוכל לבטלו ואם בתנאי דאם מיירי אפי' שיתן ביד האשה יכול לבטלו דבהכי ניחא לדעת הרי"ף ז"ל ההיא דפ' המביא תניין (דף כ"א ע"ב) אין כותבין לא על הנייר מחוק ולא על הדיפתרא מפני שהוא יכול להזדייף ואמרינן בגמ' דחיישינן דלמא הוה ביה תנאה וזייפתיה ולדעת הרי"ף תנאי כתוב בתוך הגט מאן דכר שמיה א"כ למאי ניחוש לה כיון דמסתמא הוה בכשרות ולא נכתב תנאי בו לפוסלו אמנם הדבר פשוט דחיישי' דלמא הוה ביה מנאה דאם דאין הגט חל אלא בקיום התנאי דש"ד וראיתי להרב בה"ע במאמר ז' כתיבת גיטין ושטרות שכתב גביה הך מתני' וז"ל מהכא שמעי' דכתבינן תנאה בגיטין עכ"ל ובאות תי"ו תנאי כתב תשובת הרי"ף הנז' וחלק עליו וכתב וז"ל ומסתברא נמי מדגרסינן בפ' כל הגט אבל מכאן עד י' ימים לא חיישינן דלמא הוה ביה תנאה וזייפתיה וגרסינן נמי גבי אם מתי הלכה כר"י בע"פ אם לא דש"מ דתנאה בין בע"פ בין בכתב עכ"ל

ודבריו תמוהים דמה ראיה מייתי מההיא דאין כותבין ע"ד שיכול להזדייף דאפשר למדחי דהתם חיישינן דלמא הוה ביה תנאה דאם וזייפתיה דבהא אזיל ומודה הרי"ף דכתבינן ליה בגיטא דלא שייך ביה למימר אית ליה זכותא בגוויה כיון דבשעת חלות הגט הא לא נשאר לו שום זכות כמ"ש. והיותר תימא בדבריו ממה שהביא ראיה מההיא דאי מתי דפ' מי שאחזו דאין משם שום ראיה ואדרבא אפשר לדקדק משם איפכא דהכי איתא התם עלה דמתני' הרי זה גיטך אי מתי אמר רב הונא וחילצת ומוקי תלמודא התם דמספקא ליה לר"ה אי הלכה כר"י דאמר זמנו של שטר מוכיח או לא ופריך דהא אמר רב הונא הלכה כר"י ומשני מספקא ליה אם הלכה כר"י בע"פ או לא ואם איתא דתנאה איתיה בין בע"פ בין בכתב אמאי סתם תלמודא מספקא ליה אם הלכה כר"י בע"פ וכו' כאלו סתם תנאי דגיטא הוא בע"פ והכי הול"ל הכא במאי עסקינן במתנה בע"פ ומספקא ליה וכו' ועוד י"ל כן מהא דפריך תלמודא התם ומי מספקא ליה והתנן הז"ג אם לא באתי עד י"ב חודש ומת בתוך י"ב חודש אינו גט ותני עלה רבותינו התירוה להינשא וכו' כר"י דאמר זמנו של שטר מוכיח ואם איתא דתנאה דגיטא אפשר בכתב אמאי לא מוקי תלמודא דהך מתני' מיירי בכותב התנאי בתך הגט ואע"ג דנקט מתני' לישנא דהז"ג וכו' דמשמע דמתנה בע"פ בשעת נתינה הא אפשר למימר דמיירי בנכתב בתוך הגט ועם כל זה נקט התנאי בשעת הנתינה לאשמועי' דלר"י שהוא סובר דבתנאי דבע"פ לא אמרינן זמנו של שטר וכו' דלא נימא דאפי' בכותב התנאי בתוך הגט כל שהתנה בע"פ ולא פירש מהיום לא אמרינן זמנו של שטר קמ"ל דכיון דנכתב בגט זמנו של שטר מוכיח או נאמר דאתא לאשמועינן דכותב התנאי בגט צריך שיתנה בשעת נתינת הגט דאל"כ דלמא בטולי בטלי' לתנאי דכתב בגיטא כיון דנתן סתם. באופן שדברי הרב העיטור ז"ל תמוהים בעיני וצל"ע

איך שיהיה נמצינו למדין דבענין דינא סברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל מתוך סוגיין דהכותב נכסיו לעבדו וכו' דכל דאית ליה לאדון או לבעל זכותא בגוויה דגיטא בכל דהו לאו כריתות הוא ואיכא למידק על ס' הרי"ף והרמב"ם ז"ל מההיא דאמרינן בתמורה (דף כ"ה ע"א) האומר לשפחתו הרי את בת חורין וולדך עבד ולדה כמותה דברי ר"י הגלילי וחכמים אומרים דבריו קיימין ע"כ והרי"ף ז"ל הביא ברייתא זאת בפ' השולח ופסק כרבנן ולכאורה ק' דהא גיטא בעינן דלהוי כוליה לעבדיה ולא יהא לרבו זכות בגוויה והכא כיון שכתיב בו וולדך עבד לאו כרות גיטא הוא וע"כ צ"ל דס"ל להרי"ף דהאומר לשפחתו בדוקא הוא דהכי קאמר לה בע"פ אבל בשטר כתוב את בת חורין בסתם

אמנם ראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' עבדים דין ד' שפירש דלשנא דהאומר לאו דוקא שכתב וז"ל הכותב לשפחתו מעוברת הרי את בת חורין וולדך עבד דבריו קיימין את שפחה וולדך ב"ח לא אמר כלום שזה דמי לשחרר חציה עכ"ל ודבריו תמוהים טובא דאיך כתב ברישא דבריו קיימים הא כיון דכתב הכי בשטר אית ליה זכותא בגוויה ולאו כריתות הוא דהא ודאי אי לא דכתב הכי דהולד עבד כל שהשפחה מעוברת ושחררה סתם גם הולד משוחרר כיון דהרי היא מעוברת לפנינו ואי דעתו לשייר העובר הו''ל לפרש תדע שכן הוא דאל"כ למה הוצרך הר"מ ז"ל ליקח מציאות דין זה במפרש וולדך עבד ולא נקט סתם הכותב לשפחה מעוברת את בת חורין ולדה עבד דמשמע דבסתם נמי לא שחרר את הולד ומדנקט הדין במפרש ש"מ דכל שהיא מעוברת לפנינו שפחה כמות שהיא קאמר והולד נמי שחרר כל שלא שיירו בפי' ואע"ג דהרמב"ם ז"ל כתב בפכ"ז מה' מכירה דין ז' דהאומר לחבירו שפחה מעוברת אני מוכר לך מכר את הולד דמשמע דוקא אם אמר מעוברת אבל אם אמר שפחה סתם לא מכר את הולד עכ"ל לחלק ולומר דהתם מיירי כשאין השפחה לפניהם בשעת הקנין ומשום הכי אם אמר מעוברת מכר את הולד ואם אמר סתם לא מכר את הולד דהא שפחה סתם קא"ל ובידו ליתן שפחה ריקנית והשתא דיהיב האי דהיא מעוברת הולד שלו אבל מ"מ אם השפחה מעוברת לפניהם ואמר המוכר שפחה זאת אני מוכר לך ודאי דמכר את הולד דאל"כ הו"ל לפרש הואיל והלוקח רואה שהיא מעוברת