נאות יעקב חלק ב קא

הכא דס"ל לר"מ דמקודשת ומשוחררת מטעם שיש בלשון הכתוב בשטר הרי את מקו' לי לשון שחרור דנהי דיש בו לשון שחרור מ"מ בעינן כרות גיטא וליכא שהרי אית ליה לאדון זכותא בגויה בשטרא במה שכתוב בו שהיא מקודשת לו ושטרא ראיה הוא לו לבל ירים איש זר את ידו לקדשה ולא גרע ממשייר קרקע כל שהו דחשבינן ליה זכותא בגויה ויש לחלק ודוק

אמנם איכא למידק עוד מההיא דאמרינן בפרק המגרש (דף פ"ד ע"ב) ת"ר כל התנאים פוסלים בגט דברי רבי וחכמים אומרים כל שפוסל ע"פ פוסל בכתב וכל שאינו פוסל ע"פ אינו פוסל בכתב וכו' א"ר זירא מחלוקת לפני התורף דרבי סבר גזרינן ע"מ אטו חוץ ורבנן סברי לא גזרינן ע"מ אטו חוץ אבל לאחר התורף ד"ה כשר וכו' ע"כ נמצא דמפשט כל הסוגיא שם נראה דאפילו לר' דפוסל כתיבת התנאי בגט היינו משום דגזרינן ע"מ אטו חוץ והדבר תימה דתיפוק ליה דבטל הגט מן התורה בכתיבת התנאי בתוכו מחמת עצמו דבעינן כריתות וליכא דהא אית ליה לבעל זכותא בגוויה לראיה דאית ביה בקיום התנאי ולא גרע משייר קרקע כ"ש ואין לומר דהכא מיירי בכותב בתוכו תנאי דאם תעשה דבר פלוגי דבתנאי דאם אין הגט חל אלא לאחר קיום התנאי דבהכי לא שייך למימר דחשיב אית ליה זכותא בגוה כיון שבשעת חלות הגט הרי נתקיים התנאי ולא נשאר לו שום זכות וקודם קיום התנאי אין שם שום חלות הגט כי אם כפקדון הוא אצלה דהא ליתא דבכל לישנא דתלמודא שם נקט לשון ע"מ דקי"ל דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי וכיון שהוא כמעכשיו כיון דבקיום התנאי נמצא הגט חל למפרע משעת נתינה ובאותה שעה הרי אית ליה זכותא בגוויה ועוד אפי' דנדחיק עצמנו לומר דהאי ע"מ לאו דוקא הא לא אפשר לומר דא"כ אדנגזור גזרה רחוקה ע"מ אטו חוץ תיפוק ליה דגזרינן תנאי דאם אטי תנאי דע"מ ומעכשיו. ואפשר לומר דהרי"ף ז"ל ודעמיה מפרשים לסוגיין דכל התנאים פוסלין בגט דמיירי בכותב התנאי בגט ואח"כ נמלך ומחקו ונתנו לה סתם בלי שום תנאי דבכי האי גוונא לא שייך למימר אית ליה זכותא בגויה דמאי דקפיד קרא הוא דוקא אשעת נתינה שיהיה כרות בידה הן בגופו הן במה שכתוב בתוכו אבל בשעת כתיבה לא איכפת לן אי כתב ליה אדעתא דלישייר זכותא בגויה כל שכתבו אדעתא דשיור בעיקר הגירושין ובכן הוצרכו למימר דה"ט דרבי דגזרינן פ"מ אטו חוץ דהיינו חוץ שכתבו ואח"כ מחקו דלא הוי כריתות אבל לעולם דבתנאי דכתבו וקיימו אף בשעת נתינה ד"ה אפילו לרבנן לא הוי גט כלל דלאו כרות גיטא הוא והא ליכא למימר דא"כ נימא דהגזירה הוא דגזרינן תנאי שמחקו ולא קיימו אטו תנאי שקיימו בשעת נתינה דהא ודאי ליתא דלא טעו אינשי בהכי ומאי דגזרינן אטו חוץ שהוא גזירה רחוקה לאו דטעו אינשי בין תנאי לחוץ דהא ודאי ידעי דהפרש ביניהם אלא הכונה דגזרי' דלמא יטעו לומר דכשם שבתנאי שאם מחקו המחיקה מועלת בו ליחשב כריתו' אפי' שאם לא מחקו וקיימו לא הוי גט דלא הוי כריתות הכי נמי בכתיבת חוץ מחיקה והא מועלת בו וכעין פי' זה פירשו התוס' בסוגיין שם בד"ה כל התנאים יע"ש

שוב ראיתי להטור ז"ל בא"ה וסי' קמ"ז) שהביא תשובה אחת להרי"ף ז"ל וז"ל הנותן גט על תנאי צריך שימסור הגס לאשה וכו' אבל לכתוב התנאי בתוך הגט או מאחוריו אינו רשאי שאם כתבו בתוכו הו"ל לבעל זכות בגוויה ואינו כריתות עכ"ל נראה להדיא מתשו' זאת דאזיל לשיטתו מ"ש גבי עבד דכל דאית ליה זכותא בגוויה לאו כרות גיטא הוא ובכן עכצ"ל כי היכי דלא תיקשי ליה סוגיין דהמגרש שמפרש הסוגיא כמ"ש. וכן ראיתי למורי הרב הי"ו בספרו הבהי"ר ספר קרית מלך רב בפס' מהלכות גירושין שישב תשובת הרי"ף הנז' בדרך זה יע"ש. עוד ראיתי למורי ורבי הי"ו שעמד בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ח שכתב וז"ל כתב תנאי בגט אחר שגמר לכתוב תורף הגט הרי זה כשר וכו' אבל אם כתבו קודם התורף אפילו כתב ע"מ כך וכך הרי זה ספר כריתות שהרי לא נשאר לו זכות בגט וכו' ע"כ דדבריו תמוהים דהאיך כתב דהויא ס' מגורשת מטעם שאין ברירה וכמו שכתב ה"ה ז"ל שם ונתן טעם למה יהיה הגט בטל שהרי לא נשאר לו זכות בגט כנראה בהדיא דכתיבת התנאי לא חשיב זכותא בגוויה ואפילו בתנאי דע"מ שהוא כמעכשיו דע"מ נקיט בלשונו ואיהו גיפיה כתב בההיא דעבד דחוץ מקרקע פ' דלאו גיטא הוא והניחה בצריך עיון יעו"ש

ולעד"נ ליישב דאיהו ס"ל דע"כ לא נאמר דבשייר שום זכותא בגט לאו כריתות הוא אלא כשאותו שיור הוא לעולם דלעולם אגיד גביה אותו זכות וכגון ההיא דעבד שכתב בתוכו חוץ מקרקע כ"ש דאותו שיור הוא לעולם אבל גבי כתב התנאי דמעכשיו בגט דאין השיור ההוא לעולם כי אם עד שיתקיים התנאי חשיב כריתות דלא קפיד קרא אלא שיתן לה נתינה באופן שיבא לכלל כריתות לאחר זמן ואע"ג דבמשייר בענין הגירושין באומר חוץ מפ' כתב הרשב"א בפ' המגרש בההיא שמעתתא דד' זקנים דאפילו אומר חוץ מפ' לל' יום לא הוי כריתות אעפ"י שאין שיורו לעולם דהתם היינו דוקא מפני שמשייר בעיקר הגירושין ואפילו שיור לשעה לא חשיב כריתות אבל היכא דמשרא שרי לה לכ"ע לגמרי האי שיורא דגופא דגיטא לא אלים כולי האי ובהיות שאין שטרו לעולם ש"ד. ותבלין יש לחלוק זה ממה שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ח דין י"א וז"ל הרי זה גיטך ע"מ שלא תלכי לבית אביך ל' יום ה"ז גט ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם אינו גט שהרי אין זה כריסות וכו' הרי בהדיא דבתנאים נמי כל דאגיד גביה לעולם לא חשיב כריתות אבל למתנה לזמן מה מהני וכן נמי במשייר זכותא בגופו של גט לא חשיב שיור אלא כגון חוץ מקרקע פ' דהוי שיור לעולם דאע"ג דהא אפשר למפסקיה להאי שיור כשימכור האדון אותו קרקע לאחר לא מהני שהבעל עצמו אינו מפסיק בשיורו מחמת עצמו דהרי אם היה בידו הקרקע למולם עומד שיורו נמצא דלא בא לכלל כריתות מחמת עצמו כי אם ע"י שאינו בידו הקרקע ומעשה אחר גרם לכריתות ולא ממילא נמצא בא לכלל כריתות כאומר חוץ מקרקע פ' לל' ל דאי