נאות יעקב חלק א ח

בשוגג פסולה אלא מכח יתורא דקראי דמהאי טעמא לא פרכינן בשמעתין דהשתא דרבי קרא דאת בריתי שלום למיפסל אפי' שוגג הא תו ל"ל קרא דלא יחלל את מקדשי לאתויי עבד במזיד השתא שוגג מחלל עבודה מזיד מבעיא, דודאי כיון דלא מסיימי קראי בהדיא הן לשוגג והן למזיד אי הוה כתיב חד שדינן ליה למזיד אבל השתא דכתיב תרי קראי בא זה ולימד על זה כדאמרינן בכמה דוכתי בתלמודא דידן ואבוהון דכולהו בפ"ק דקדושין דאמרי' התם תושב זה קנוי קנין עולם שכיר זה קנוי קנין שנים יאמר תושב ואל יאמר שכיר ואני אומר קנוי קנין עולם אינו אוכל קנוי קנין שנים לא כ"ש אלו כן הייתי אומר תושב זה קנוי קנין שנים אבל קנוי קנין עולם אוכל בא שכיר ולימד על תושב שאעפ"י שהוא קנוי קנין עולם אינו אוכל. וה"נ אמרי' בכל דוכתי דלא מסיימי קראי בהדיא. וה"נ בשמעתין דלא מסיימי קראי הי לשוגג והי למזיד ומיתורא דכתיבי תרי קראי הוא דילפינן דחד לשוגג וחד למזיד לא מצאה הקפידה מקום לנוח על הרמב"ם ז"ל בהא דלא מייתי קרא דאת בריתי שלום דהשתא דכתיבי תרי קראי הי מינייהו דבעי לאוקמיה לעבודת בע"מ שוגג מתוקם שפיר כיון דלא מסיימי קראי בהדיא ומייתי לקרא דבדוכתיה בפרשת בע"מ. וכבר נודע דלאו אורחיה דהרמב"ם ז"ל להאריך בראיות הכתובים. ומה גם בפי' המשניות שאני אומר דכונת הרמב"ם ז"ל דדייק לאתויי קרח דפרשת בע"מ היינו משום לישנא דמתני' דקתני עבודתו פסולה דאף למסקנת התלמוד דילפינן מאת בריתי שלום אכתי קשה דמהיכא גמרי' דעבודתו פסולה לגמרי והיא מחוללת ונפסלה מקדושה לגמרי ותצא לבית השריפה וקרא דאת בריתי שלום מסתיין לומר דלא עלה לבעלים לשם חובה אבל למיהוי מחוללת לגמרי לא למדנו. וע"ז רמז הרמב"ם ז"ל וכתב לאומרו מום בו לא יגש וכו' דסמיך לסיפיה דקרא דכתיב ולא יחלל את מקדשי דקאי על כל בעלי מומין דמחללין עבודה לגמרי ותצא לבית השרפה ותלמודא נמי דפשיט מקרא דאת בריתי שלום אעיקר קרא דפרשת בע"מ סמוכות שלו דכתיב בהדיא בסוף הפרשה ולא יחלל את מקדשי אלא דקאמר דאיכא קרא יתירא בבע"מ ומכח יתורא דקראי ילפינן חד למזיד וחד לשוגג ועיקר ילפותא דדינא דמתני' דקתני עבודתו פסולה לגמרי ודאי ע"כ מקרא דלא יחלל את מקדשי הוא דילפינן דמחלל עבודה לגמרי ואפי' שוגג. ולפ"ז י"ל דאפשר דגם הרמב"ם ז"ל מפרש לה לשמעתין אליבא דכ"ע כדאית ליה לר' שמשון ז"ל כדכתיבנא

ואף גם זאת הדבר קשה לשמוע לפרש דדעת רש"י ז"ל לפרש הסוגיא דלא פריך אלא אליביה דשמואל לחודיה הוא אי נמי דלאבוה דשמואל לא קשה משום דכתיב בהדיא ברך ה' חילו דהיינו חללין דוקא. מ"מ לר' ינאי דיליף הכשר עבודת חלל מקרא דובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם. קשה מיהא אמאי לא פריך עליה נמי אמאי לא מכשרינן עבודת בע"מ מהאי קרא נמי דהא איכא למידק בילפותיה היכי יליף מיניה הא התם אפי' לכתחלה משמע דכתיב ובאת אל הכהן. אלא עכצ"ל דמשמע ליה מדכתיב אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ומשמע דכהן מקרי אע"ג דאינו אלא בימים ההם ולאחר זמן באים לסלקו דכל דבאותה הימים לא נודע פיסולו יבאו אליו דכהן מקרי שפיר. ובהך משמעות אף בעלי מומין במשמע דכהן מקרי אע"ג דאינו אלא מימים ולימים הבאים אית ליה ברירה שהוא בע"מ וכדדרשינן ליה בחלל וא"כ לר' ינאי נמי שייך למפרך שפיר עבודת בע"מ מנ"ל

אלא לדידי חזי לי הדבר פשוט מאד דהא דנקט רש"י ז"ל לילפותא דשמואל במלתיה היינו משום דשמואל הוא עיקר מארי דשמעתין בכלא מתניתין בין בחלל בין בבע"מ דבתרווייהו הוא מותיב מנ"ל והוא מפרק להו ופשיט להו אלא דתלמודא דפסיק בנתים ומייתי נמי הנהו מימרי דאבוה דשמואל ור' ינאי דחלל משמע להו נמי מקראי אחריני. ובתר הכי הדר אמר ר"י אמר שמואל מארי דשמעתתא למיפשט נמי איד דקתני מתני' דעבודת בע"מ פסולה. ובהא ניחא לי מאי דאיכא למידק לכאורה בשמעתין אמאי מייתי תלמודא למימרא דשמואל ברישא ואבתרה לדאבוה ולא זו הדרך לרבינא ורב אשי דבכוליה תלמודא לעולם סדר. האמוראים מסדרים אותם כפי קדימתם זה לזה וכמ"ש התוס' במס' ע"ז בריש פרקין אין מעמידין וכ"כ הר"ן ז"ל בנדרים (דף מב ע"ב) אמנם נראה דהיינו טעמא דמקדים לדשמואל ברישא משום דהוא עיקר מאריה דשמעתא בכולה מתני' בחלל ובבע"מ. משא"כ אבוה דשמואל ור' ינאי דלא איירי אלא בדינא דחלל לחודיה. ומהאי טעמא נמי רש"י ז"ל עינוהי מטייפי לעיקר מארי דשמעתא ונקט במלתיה לילפותא דשמואל מולזרעו ואה"נ דאנן בדידן לר' ינאי נמי קשיא מנ"ל ואצטריך לן שינויא דרב נחמן דאת בריתי שלום נמי לדידיה. והשתא ממילא הו"ל שמואל ור' ינאי תרי לגבי אבוה דשמואל דלדידהו צרכינן לילפותא דאת בריתי שלום. ושינויא דר"ן דו' דשלום קטיעא וכל כה"ג לא שייך למימר דהלכתא כאבוה דשמואל דלית ליה דרשא דאת בריתי שלום ומטעמא דאין הלכה כתלמיד במקום הרב דהא איכא אמורא אחרינא דקאי כותיה דשמואל והו"ל תרי ורבי יחידאה הוא והלכתא כרבים כמפורש בהדיא פ"ק דנדה (דף י:) דאמרינן התם דר"י אמר חד דינא משם ר' שמעון בן יהוצדק. ובסיפא דמלתא אמר כתמה נמי טהור ואיבעיא לן התם הך סיפא אי דידיה או דר"ש ובעי תלמודא למאי נפקא מינה למהוי דבריו של א' במקוה ב' כלומר דחזקיה רביה דר"י פליג על ר"י התם ואמר כתמה טמא. והשתא אי סיפיה דמלתיה דר"י הוי נמי משום ר"ש שפיר קי"ל כר"י וכר"ש דהו"ל תרי לגבי חזקיה רביה ע"ש. והנה משם בארה דכל דאיכא אחרינא דקאי כותיה דתלמיד לא אמרי' בהא אין הלכה כתלמיד במקום הרב וליהוי במחלוקת שקול אלא דאמרי' דתלמיד ודעמיה שנים והלכה כרבים והכא נמי דכותה כיון דשמואל ור' ינאי קיימי כחד שיטתא הלכה כוותייהו דס"ל דבעינן הך ו' דשלום למיכתבה קטיעא למילף דינא דעבודת בע"מ שוגג

ובר מן דין זה הכלל שכתבו כבוד תורתם דאין