נאות יעקב חלק א ז

חסר'. ובריש פ"ב דזבחים דעבודתו מחולל דכתיב מום בו ולא יחלל. ושמא אצטריך קרא דקדושין דלא ידע בשעת עבודה שהוא בע"מ כדאמרי' בההוא פירקא גבי מחוסר בגדים דצריכי קראי דלא תימא עבודה שהזר חייב עליה מיתה וה"מ עבודה דמעכבא כפרה ע"כ

והנה נראה מדבריו דמפרש לסוגיא דבעי עבודת בע"מ מנ"ל ר"ל מנ"ל דפסול בשוגג אליבא דכולהו אמוראי מדנקט לה סתמא וכתב דאצטריך קרא דקדשים דלא ידע שהוא בע"מ דאם כונתו לפרש הסוגיא כפרש"י ז"ל דאצטריך קרא דשלום לאפוקי דלא נכשר מולזרעו העיקר חסר מן הספר. וע"כ לפרש דבריו דס"ל דשמעתין איתשלא לענין שוגג דמקרא דלא יחלל לית לן אלא מזיד ובעי עבודת בע"מ דפסול שוגג מנ"ל. והדבר קשה לשמוע דאי ס"ל לתלמודא דאית לן למפלג בין שוגג למזיד בקרא דלא יחלל א"כ היכי פריך ברישא עבודת חלל דמכשרא שוגג מנ"ל והא ע"כ אית לן למיפלג בין מזיד לשוגג ומש"ה כל שלא נודע דהוא חלל עבודתו כשרה וה"ל תרי בעיות דסתרן אהדדי

ויתכן לומר דס"ל לרבינו שמשון ז"ל דמאין פריך לעיל עבודת חלל מנ"ל דהיינו דק"ל לתלמודא מדינא דבע"מ דקתני מתני' דעבודתו פסולה דאע"ג דאכתי לא ידע פשיטותיה מ"מ מגופא דדינא דבע"מ דמחלל עבודה בשוגג קשיא ליה דחלל מנ"ל דמן הדין לפסול מק"ו דבע"מ דאוכל בקדשים פסול עבודה חלל דלא אכיל בקדשים לכ"ש כדעבדינן הך ק"ו בריש פ"ב דזבחים ע"ש. אמנם קשה דלא אפשר לפרש דאתשל ההא אשוגג דהא כלל גדול הוא בכוליה תלמודא דכל דבדאורייתא סתמא לא מפלגינן בין שוגג למזיד וחילוקא דמחלקינן אינו אלא בדרבנן וכדבעינן למימר לקמן

והיה א"ל דרבינו שמשון ז"ל אזיל ומודה דכל דפסול סתמא בדאורייתא ל"ש שוגג ול"ש מזיד אלא הכא אזיל ר"ש לשיטתיה שכתב בספר כריתות חלק ד' ה' דבכל התורה כולה לא בעי קרא לעיכובא אלא דבחד קרא סני בין לכתחלה בין לעכב רק בקדשים דבעינן בכמה מקומות אשכחן למצוה לעכב מנ"ל וטעמא רבה איתא למלתא דאפושי פסולה בקדשים לא מפשינן כל דלא טרח וכתב קרא לעכב. והשתא לפ"ז י"ל דהכא כיון דבמידי דאכילת קדשים איירי פריך שפיר עבודת בע"מ שוגג מנ"ל דאף דבעלמא כל דכתיב סתמא בדאורייתא לפסול אחד שוגג ואחד מזיד במשמע אבל הכא בקדשים נימא דקרא דלא יחלל לא פסיל אלא כי עבד במזיד אבל בדיעבד ושוגג מנ"ל למיפסל כל דלא טרח וכתב לה קרא

ברם ע"ז נמי קשה דבכמה מקומות גבי קדשים קי"ל הכי דכל דכתיב סתמא לא מפלגינן בין שוגג למזיד וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ד מה' ביאת מקדש בדין הטמא שעבד חילל עבודתו מקרא דוינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו. וכתב שם וז"ל כהן שעבד ואח"כ נודע שהוא טמא אי טומאה ידועה כל עבודתו שהקריב פסולה וכו' והוא תלמוד, ערוך בפסחים. ובמ"ש שם מרן ז"ל אלמא קי"ל דקרא דוינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו דכתיב עתם לא מפלגינן בין מזיד לשוגג וכן לענין הכשר דמכשיר קרא סתם כתבו התוס' ז"ל בפשיטות פ"ק דיומא (דף ז) ד"ה טמא שנטמא בין בשוגג בין במזיד וכו' כתבו שם בתי' וז"ל וי"ל דאינו סברא לחלק בדאורייתא בין שוגג למזיד לא בזריקה ולא בטומאה דודאי מדאורייתא מרצה בכל ענין וחילוקא דמחלקינן בין שוגג למזיד היינו מדרבנן ע"כ. ולפי זה מה מקום יש לפרש דשמעתיה דבעי שוגג מנ"ל היינו משום מידי דקדשים. ואפשר דאמטו להם אמירה רבינו שמשון ז"ל לפרוקיה בלשון ושמא כנראה דלפי האמת זה אינו מתיישב אצלו. האמנם תמה אנכי בסיפא דמלתיה דר"ש ז"ל שכ' כדאמרי' בההוא פירקא גבי מחוסר בגדים דצריכי קראי וכו' ונראין הדברים כעין ראיה דהך דהכא דמצרכינן קרא יתירה לשוגג הוי דומיא לההיא דהתם דמצרכינן תרי קראי חד לחייב על עבודה דזר חייב עליה מיתה עבודה דמעכבא כפרה וחד לעבודה דאין הזר חייב עליה ודלא מעכבא כפרה. וה"נ בשמעתין מצררינן תרי קראי חד קרא לדיעבד דמזיד וחד קרא לדיעבד דשוגג. וכל זה לכאורה כמשנה שאינה צריכה אטו כל כי האי בעינן ראיה לדבר דעבדינן צריכותא כי האי והוא פלא

ואולם אחר החיפוש בדקתי בספר מוגה שבידינו ונראה שהגהות הס' הלז הם מעשה ידי אומן להגאון מהר"ש סירילייו זלה"ה והגיה כלשון רבינו שמשון ז"ל ב' תיבות אי נמי כדאמרי' בההוא פירקא ואנהיר לעיינין בהגהה זאת לשמוע דכונת רש"י ז"ל בתי' ב' לפרש שיטה אחרת בשמעתין לפרשה אל יבא דכולהו אמוראי דדחיקא ליה שיטת רש"י ז"ל שפיר אליבא דשמואל לחודיה ואמטו להכי תריץ יתיב שיטה מרווחת בסוגיא דשמעתין סתמא דאזלא אליבא דכ"ע וכתב אי נמי כדאמרי' בההוא פירקא וכו' והכונה לו רצויה דודאי קרא דלא יחלל את מקדשי דכתיב סתם אחד שוגג ואחד מזיד במשמע והא דבעי עבודה בע"מ מנ"ל אמתני' קא פריך דאתני סתמא עבודתו פסולה דמשמע כל מין עבודה ואפי' עבודה דאין הזר חייב עליה ועבודה דלא מעכבה כפרה דהא מנ"ל דמקרא דלא יחלל מסתיין למפסל עבודה דזר חייב עליה ודמעכבא כפרה אבל דמפסל סתם עבודה מנ"ל כל דלא כתיב קרא בהדיא כי היכי דמצרכינן קרא יתירא להא גבי מחוסר בגדים. ואהא פשיט שמואל דהכא נמי אית לן קרא דאת בריתי שלום כשהוא שלם ולא כשהוא חסר למפסל אפילו עבודה דאין הזר חייב עליה ודלא מעכבא כפרה וממילא דניחא לן שמעתין דבעי לה ומשני לה אליבא דכולה

ואפשר דהיינו טעמיה דר' עובדיה ז"ל דפי' בפ"ח דתרומות דמייתי קרא דברך ה' חילו וקרא דאת בריתי שלום דקי"ל כשיטת ר"ש ז"ל דמפרש לסוגיא דשמעתין דאתשל לכ"ע. ואף לדעת הרמב"ם ז"ל דלא מייתי בפי' ובחיבורו קרא דואת בריתי שלום אין בידינו להכריע ולומר דמדלא מייתי לה דהיינו משום דמשמע ליה דלשמואל הוא דדרשינן הכי דוקא. דאין זה הכרע דהא בקרא דאת בריתי שלום לא מפרש ביה שוגג בהדיא כלל. ועכצ"ל דלא ילפינן מיניה דעבודת