נאות יעקב חלק א ו

יגמור אחר על ידו שאר מעשה העבודה ואמאי לא מפסיל מאי דעבד שוגג והוא אונן כיון דכללא הוא באורייתא כל דמחלל עבודה לא מפלגינן בין שוגג למזיד דבכל גוונא חללין הוא עושה. והרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' ביאת מקדש פי' להך פלוגתא דר"י ור"י בפ"ג כמ"ש התוס' ז"ל שם בגמ' ובכהן הדיוט כתב דמניח עבודתו וגומר אחר על ידו כמפורש שם וכדברי מרן ז"ל שם, ויפלא היכי מכשיר מאי דעבד בשוגג והלא שם בהלכה ז' כתב דילפינן עבודת אונן דפסולה ק"ו מבעל מור שאוכל בקדשים ואפ"ה עבודתו פסולה אונן שאינו אוכל בקדשים לא כ"ש. והשתא לפי סוגיא דשמעתין דפרק האומר דמרבינן עבודת בעל מום דפסולה אפילו היה שוגג א"כ נימא נמי דאונן דילפינן מיניה דלפסול לגמרי אף מה דעבד בשוגג כדמשמע מתניתין היה עומד ומקריב ונודע שהוא בע"מ שעבודתו פסולה דמשמע דפסול אף מה דהיה עומד ומקריב מדלא קאמר יגמור אחר על ידו

אמנם העיון יראה פשוט דשאני אונן דלא פסליה רחמנא אלא משום דלבו דואג וכואב ובעינן עבודה בשמחה וכל דלא ידע שמת לו מת ליכא דאגה ומה דעבד בשמחה אין טעם לפוסלו משא"כ בבעל מום דמה דעבד במומו פוסל אע"ג דלא ידע. ובודאי דקושטא דמלתא הכי הוא דבכל דוכתא כל דבאורייתא סתמא ל"ש לו בין שוגג למזיד וממילא רויחא לן דברי רש"י ז"ל דמפרש הסוגיא אליביה דשמואל קאמר ובשיטה זו נראה נכונים דברי מרן ז"ל בכ"מ בפ"ו מה' ביאת מקדש שכתב עמ"ש הר"מ ז"ל כהן שעבד ונבדק ונמצא חלל עבודתו כשרה לשעבר ואינו עובד להבא ואם עבד לה חילל. כתב ע"ז מרן ז"ל ולכאורה הנה משמע דלא מכשרינן אלא מה שעבד קודם שנודע אבל אחר שנודע חלל ורבינו משמע ליה דכיון דלא אשכח בקרא דמחלל עבודה ואדרבא אשכחן בהדיא דלא מחלל עבודה מהי תיתי לן למימר שאם עבד עבד אחר שנודע שחילל ותנא אורחא דמלתא נקט דאין דרך לעבוד אחר שנודע ע"כ

ולכאורה הוה קשה דהא גבי פיסול עבודת בע"מ מצריך תלמודא ב' קראי אך קרא דלא יחלל את מקדשי למפסל מאי דעבד במזיד ועוד לקרא דאתי בריתי שלום למיפסל אפי' שוגג אלמא דאי לאו קרא יתירה הוה גמרי דמזיד חילל שוגג לא חילל א"כ גבי הכשרא דחלל נמי דאי לא כתיב אלא חד קרא מנ"ל למכשריא אחר שנודע והוא מזיד כל כמה דלית לן קרא יתירא למכשריא כי היכי דמצרכינן בפיסול עבודת בע"מ תרי קרא חד לשוגג וחד למזיד. האמנם האמת יורה דרכו דס"ל למרן ז"ל דהא דמצרכינן תרי קראי לעבודת בע"מ היינו משום דהוה ק"ל אמאי לא מכשיר קרא מולזרעו אבל אי לאו מקרא דולזרעו סתמא דקרא דלא יחלל את מקדשי הוה משמט שפיר אחד שוגג ואחד מזיד דכל בדאורייתא סתמא ל"ש שוגג ל"ש מזיד אם כן דכותיה נמי בקרא דקא מכשר חלל סתמא ל"ש שוגג ל"ש מזיד כל דכבר עבד דיעבד ולא אסר רחמנא אלא לכתחלה דוקא

ומדעתי דרש"י ז"ל בשמעתין קאי בשיטת הרמב"ם ז"ל דלא פסלינן בחלל אלא לכתחלה דוקא מדכתב כד"ה והיתה לו ולזרעו וגו' וחלל לכתחלה קאמר דהא מחולל קריא רחמנא. דמדנקט בלישניה חלל לכתחלה לא קאמר ולא קאמר חלל במזיד לא קאמר נראה דס"ל דקרא דולזרעו סתמא מכשיר בין שוגג בין מזיד ולא ממעטינן לפיסולא אלא לכתחלה דחלל לא קאמר קרא להכשיר כיון דחלל קריא רחמנא וכונתו במערכה על הדרוש למאי דבעי לפרש דקושית עבודת בע"מ מנ"ל הוא דוקא לשמואל מטעמא דלא יחלל סתמא בין שוגג בין מזיד במשמע. ועפ"י שיטה זו נמי הוצרך לפרש בבעית עבודת בע"מ מנ"ל דאי עבד שוגג פסול דאלו במזיד הא כתיב ולא יחלל את מקדשי וכו' דכיון דעיקר בעיית תלמודא עבודת בע"מ מנ"ל היא אמאי לא מכשרינן מקרא דולזרעו הוה משמע דבמי תלמודא דנכשיר עבודת בע"מ אחד שוגג ואחד מזיד דומיא דחלל דמכשר סתמא אחד שוגג ואחר מזיד ואמטו להכי כתב מנ"ל דאי עבד בשוגג הוא דקא בעי דוקא דאילו במזיד לא אפשר רהא אשכחן בבע"מ בהדיא בקרא דמחלל עבודה דכתיב ולא יחלל את מקדשי משא"כ בחלל דלא אשכחן בקרא דכתיב בהדיא דמחלל עבודה וכמו שכתב מרן ז"ל

איברא דקשה לי על מרן ז"ל דכתב בפשיטות דלא אשכחן בקרא דמחלל עבודה. וזה תימא דהא כיון דחלל קריא ליה רחמנא הו"ל זר ובזר כתיב בהדיא דמחלל עבודה כדיליף ריש פ"ב דזבחים. ובההוא פירקא (דף יז ע"ב) ילפינן חילול עבודה במחוסר בגדים מדאמר קרא וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו וחבשת להם מגבעות והיתה להם כהונה בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם ופרש"י והיתה להם הלבשה הזאת לכהונה אלמא כהונתם תלויה בבגדיהם ואם לאו הו"ל זרים ובזה אשכחן דמחלל עבודה. והכא נמי כיון דחלל קריא רחמנא שנתחלל מקדושת כהן לגמרי לטומאה ולאכילת קדשים. א"כ קשה הו"ל זר ובזר הא כתיב בהדיא דמחלל עבודה אף דיעבד והיכי נכשריה מקרא דולזרעו והא כיון דכתיב ביה בהדיא דהוי זר ומחלל עבודה ע"כ הכשרא דולזרעו לא אתא אלא לדיעבד ושוגג דוקא. ויש ליישב בדוחק ואולם אף דתלינן ליה כפי' לרש"י ז"ל דמגופא דשמעתין דפריך ברישא עבודת חלל מנ"ל הוכרח לפרש דבעיא דעבודת בע"מ מנ"ל היינו דפריך אמאי לא מכשרינן מקרא דלוזרעו דאלו מקרא דלא יחלל לא הוה ק"ל מידי דכללא הוא דכל דבדאורייתא סתמא לא מפלגינן בין שוגג בין יחיד וכדכתיב. מ"מ אכתי לא פלטי לן מהלתך זה הדחק לפרש העוגיא דלא בעי אלא אליבא דשמואל דלשנא דתלמודא סתמא דבעי מנ"ל משמע דבעי לה אליבא דכולהו דומיא דבעיית עבודת חלל מנ"ל דהויא לד"ה והכי נמי שינויא דמשני רב נחמן סתמא ו' דשלום קטיעא היא משמע דלכ"ע קאמר דהכי אמסר לן בתורה ו' זאת למיהוי קטיעא. ושבתי וראיתי לרבינו שמשון ז"ל שכתב בריש פ"ח דתרומות וז"ל ובע"מ דעבודתו פסולה דכתיב את בריתי שלום כשהוא שלם ולא כשהוא